האפשרות השנייה משקפת את התפיסה המקובלת ברוח עולם המחשוב. בראייה היסטורית, משתמשי מחשבים תמיד ניסו לנצל את הפוטנציאל של המערכות עד תום, אפילו אם הדבר דרש מהם "לכופף את הכללים" במקצת. כל דבר התקבל כל עוד העבודה התבצעה עד סוף היום, אף אחד לא נפגע וכולם נהנו מן התהליך.

למרבה הצער, פילוסופיה זו אינה מעשית היום בעולם המחשוב. משתמשים לא למדו לגשת למערכת ולכבד את הפרטיות של משתמשים אחרים. הרוח התחרותית נוטה להאפיל על הנושאים המוסריים בכל מה שקשור להתערבות במידע של משתמשים אחרים. אכן, חבלה ישירה מתקבלת כלגיטימית בסביבות עבודה בהן - לשם הישרדות-  התחרות מגיעה לקיצוניות.

רוב המשתמשים מתנהגים בהתאם לסדרת חוקים "חברותית". חוקים אלה מעודדים אותם לכבד את הפרטיות ואת סביבת העבודה של משתמשים אחרים. לאוכלוסיה כזאת של משתמשים  יש יחסי עבודה אשר מתבססים על אמון. אמון הוא משהו שאפשר לחתור תחתיו. אוכלוסיה של משתמשים אשר סומכים אחד על השני נפרצת בקלות על ידי משתמש זדוני, ולו כוונה לבצע שימוש בלתי הולם בכל מערכת אשר נקראת בדרכו.

בשתי הדוגמאות, אכיפה של רשימת חוקים מתועדת וידועה, תשמור על פרטיותם והגינותם של המשתמשים. חייבים לאכוף את החוקים ;אין טעם ליצור חוקים אם אין אפשרות לאכוף אותם ולהראות כיצד אוכפים אותם. כפי שנאמר:

"צדק חייב להיעשות, ולהראות"