2. עם טייפ,
יש לגלגל את הסרט קדימה או אחרוה על מנת להגיע לנקודה מסוימת בסרט. זה יכול
לארוך מספר דקות עם סרט ארוך.
עם דיסק קשיח,
ניתן להגיע לכל נקודה על גבי שטח אחסון המידע בדיסק באופן מידי.
3. בכונן
הטייפ, הראש הקורא/כותב נוגע ישירות בסרט.
בכונן הקשיח,
הראש הקורא/כותב אינו ממש נוגע בפלטה אלא בצמוד מאוד למשטח.
4. הטייפ בקלטת
זז מעל הראש במהירות של כ-2 אינץ' (או 5.08 סנטימטר) לשנייה.
פלטה של כונן
קשיח יכולה להסתובב תחת הראש עד למהירות של 3,000 אינץ' לשנייה (272
קילומטר לשעה)!
5. המידע האגור
בדיסק קשיח נשמר באזורים מגנטיים מאוד קטנים בהשוואה לטייפ. הגודל של
תחומים אלו מתאפשר על ידי הדיוק של הפלטה והמהירות של המדיה.
הבדלים אלה
מאפשרים לדיסק מודרני לשמור כמות אדירה של מידע במקום קטן. דיסק יכול
לגשת לכל חלק של המידע בשברירי השנייה.
הדיסקים
הנפוצים ביותר היום הם אלה שבין 40GB ל
200GB. כל
קובץ הינו אוסף בעל שם של בייטים. הבייטים יכולים להיות הקודים
ASCII לסימנים בקובץ מלל, או יכולים להיות
ההוראות של יישום תוכנה שעל המחשב לבצע, או הנתונים של מסד נתונים, או
צבעי כל pixel לתמונה. לא משנה מה הקובץ מכיל, הוא נשאר תמיד מחרוזת של
בייטים. כאשר תוכנה שרצה על המחשב מבקשת קובץ, הדיסק הקשיח מביא את
הבייטים של קובץ זה ושולח אותם אחד אחד ל-CPU
ניתן למדוד את
ביצועי דיסק קשיח בשתי דרכים
שיעור מידע - מספר הבייטים
לשנייה שהדיסק יכול לספק ל-CPU. נפוצים שיעורים
שבין 5 ו-40 MB לשנייה.
זמן חיפוש - זמן החיפוש
הינו כמות הזמן בין הרגע בו ה-CPU מבקש קובץ
לבין הרגע בו הבייט הראשון של הקובץ נשלח ל-CPU.
נפוצים זמנים שבין 10 ו-20 אלפיות השנייה.
נתון חשוב נוסף
הינו קיבולת הדיסק, או מספר
הבייטים שיכול הוא להכיל.
בדיסקים
הקשיחים הראשים הקוראים/כותבים נעים על גבי הפלטות המגנטיות אשר בתוך
הכונן הקשיח, כפי שעושה זאת ה"מחט" בפטפון.
