סגירת מעגלים
קיבלנו את המסר השבועי של הדודה שרה לתיבת הדואל לקראת סוף
השבוע. הפעם התוכן לא הייתה בדיחה על עורכי-דין או PPT גדוש
נופי שקיעה, אלא קטע בשם "סגירת מעגלים" החתום בשמו של
Paulo Coelho . ובתרגום לעברית, להלן תוכנו בתמצית:
"תמיד צריך לדעת מתי נגמרת תקופה בחיים. אם תתעקש להישאר בה
יתר על המידה, תאבד את השמחה והמשמעות לשארית התקופה.
לסגור מעגלים, או דלתות, או פסוקים, איך שתרצה לכנותם, העקר
לסגור אותם, לתת לרגעים בחיים לחלוף כאשר הם מגיעים לסופם.
סיימת במקום עבודתך? נגמרה מערכת היחסים? כבר אינך גר באותו
בית? עליך לצאת למסע? נגמרה הידידות?
אדם יכול לבלות זמן רב של זמן ההווה שלו ב"התפלשות" בשאלת
ה-"למה", בחזרה לאחור של הסליל וניסיון להבין מדוע התרחש דבר
זה או אחר. השחיקה תהיה אינסופית מפני שבחיים אתה, אני, חבריך,
ילדייך, אחיותייך, כולם וכולן מכוונים להתקדם ולסגור פרקים,
לעבור דף, לסיים תקופות, או רגעים בחיים, להמשיך הלאה.
לא ניתן לחיות את ההווה עם געגועים לעבר, או בשאלת ה"למה"
המתמדת. מה שקרה: קרה, ויש לעזוב, להתנתק. אי אפשר להיות ילדים
לנצח, או מתבגרים מאוחרים, עובדים של חברות שלא קיימות, או
לקיים קשרים עם מי שאינו מעוניין בכך. לא. לפעמים אף חשוב
להשמיד מזכרות, להיפתר ממתנות, לקרוע ניירות, לגרוס מסמכים,
להחליף מגורים, למכור או לתרום ספרים משומשים. השינויים
החיצוניים יכולים לסמל תהליכים פנימיים של התעלות. to let go,
לעזוב, להתנתק.
בחיים לא משחקים עם קלפים מסומנים, ועל כולם ללמוד להרוויח
ולהפסיד. אין לצפות שמשהו יוחזר לנו, שמישהו יכיר בנו. עזוב את
הטינה, החיים מובילים קדימה, לא לאחור. מי שנע בחייו ומשאיר
מאחוריו דלתות פתוחות, אינו יוכל ליהנות אף פעם מן ההווה
במלואו. אם נשארו קשרים רומנטיים או חבריים שלא נסגרו ונראות
אפשרויות "לחזור" (להיכן?), צורך בהבהרות, מילים שלא נאמרו,
שתיקות שכבשו אותנו, בואו להתמודד עמם כעת, או לשכוח אותם לעד.
תאמר לעצמך שאין לחזור - אך לא מתוך גאווה או התנשאות, אלה
מפני שאינך כבר מתאים לאותו מקום, לאותו לב, לאותו חדר, אותו
מקצוע. אינך אותו אדם שעזב לפני יומיים, שלושה חודשים, שנה. על
כן, אין לאן לחזור. לא אתה ולא הסביבה אליה חוזרים יהיו כפי
שהייתם - בחיים כלום לא נשאר קפוא. לנתק מה שכבר לא בחייך הוא
מהלך של אהבה עצמית ובריאות נפשית.
זכור: אין דבר או אדם שלא ניתן לוותר עליהם."
Paulo יקירי, תודה. באמת עמוק ונוגע. ובכל זאת, אל נא
להוביל אותנו להכללות בכל שטחי החיים ובכל היבטי העיסוק. נכון
שבעבודתנו הטכנית אנו מתקדמים כל הזמן ומחליפים גישות, ציוד,
כלים, vendors, שיטות, ועוד. הדבר לא מפריע לנו להיזכר
ב"ידידים" עתיקים מדי פעם, ולהזעיק אותם לעזרה כאשר המשימה
דורשת אותם. מומחים לחיים, עמיתים שתמיד נעים לפגוש לכוס בירה
ולפתרון חידה מקצועית, תוכנות פשוטות ולכאורה "פרימיטיביות" או
איזה batch file שכתבנו בתיכון יכולים לחסוך הרבה זמן, כסף
וכאב ראש. ובנוסף, אם להצביע על המשפט שלך המעיד ש-"כלום לא
נשאר קפוא", ראה כי בשנים האחרונות יצרנים וכלים שלא זכו בעבר
להכרה מרובה - ברווזונים מכוערים דאז- מופיעים באור הזרקורים
כברבורי תפארת.
סגור מעגל, חביבי - אל תיצוק בטון בצוהר !
|