יום הולדת שמח למדינת ישראל.
נזכור תמיד בזכות מי אנו יכולים היום לחגוג.

איך אתם עושים את זה?
 

אחת השאלות הנפוצות של לקוחותינו היא: "כיצד אתם משחזרים את המידע שלי?" התשובה מורכבת. לא מדובר רק בכלים מיוחדים לביצוע העבודה (שגם אותם אנו מפתחים בעצמנו, או החומרה הדרושה (שגם בלעדיה לא היה ניתן לשחזר הכול), אלא בהבנה בסיסית של כל מקרה. ההבנה מקורה בידע ובניסיון גם יחד. מול מקרה ראשון מסוגו של תקלה לפעמים הניסיון עם מקרים אחרים עוזר מעט, אבל זה לא הכול. זו בהחלט עבודה יצירתית באחוז ניכר מהמקרים.
הדבר הראשון שאנו עושים כאשר מגיע מצע למעבדה הוא להעריך את מהות התקלה, ולהחליט איזו דרך תוביל להצלה של המידע שאבד.
אם התקלה היא מסוג לוגי, למשל, עלינו לסרוק את המצע (הדיסק, התקליטור, וכו') כדי לנסות לתקן את שיבושה של מערכת הקבצים. לעיתים, ניתן לתקן פרטישן ולהחזיר את הדיסק למצבו הקודם תוך כדי סריקה. אם לא ניתן הדבר, תבוצע סריקה מעמיקה יותר
(Low Level) אשר מטרתה לסרוק כל סקטור בדיסק. לאחר שהקבצים בכל סקטור אותרו, ניתן להעבירם לכל מצע אחר (זמני או קבוע). לפני שנים סריקה זו הייתה נעשית באופן ידני של קריאת כל האותות הדיגיטאליות, ולעיתים מקרים מסובכים מחייבים אותנו לחזור לעובדה מייגעת זו.
שחזורים לוגים יכולים לקחת זמן רב, בעיקר אם הדיסק נמצא בסכנה של קריסה פיזית. לזכות המעבדה יאמר כי לאחרונה הצטמצם בהרבה הזמן הממוצע לטיפול, (כפי שיעידו מאות לקוחות מרוצים).
בשבוע הבא נספר מעט על הטיפול בתקלות פיזיות.
 

MRAM
באדיבות רון מרטנס
 

MRAM - Magnetoresistive(or Magnetic).Random.Access.Memory  הוא זיכרון (RAM) המשתמש בסִחְרוּר אלקטרוניים כדי לשמור מידע. נאמר כי הוא "הזיכרון האידיאלי"- עם שילוב פוטנציאלי של צפיפות ה-DRAM עם מהירות ה-SRAM וחוסר הנדיפות של הזיכרון במצב מוצק והדיסק הקשיח, כל זאת עם צריכת כוח נמוכה מאוד.
MRAM יכול לעמוד מול קרינה גבוהה ולתפקד בתנאי טמפרטורה קיצוניים. סביר כי נמצא את ה-MRAM הראשוניים באפליקציות הדורשות תכונות אלו.
MRAM דורש הרבה פחות רענון זיכרון מאשר DRAM, מה שמוביל לצריכת כוח טובה יותר. הוא גם מהיר יותר מ-SRAM (זיכרון ה-cache של ה-CPU). כך, MRAM יכול לאפשר הרבה יותר אחסון במכשירים ניידים, עם חיי סוללה ארוכים יותר. יבוא יום ו-MRAM יוצר בצפיפויות גבוהות, ואולי יחליף את הדיסק הקשיח במחשב - המחשב יהיה מהיר וניתן יהיה להדליק אותו ברגע.
 

כיצד זה עובד

MRAM פועל עם בניית שדות מגנטיים זעירים בצמתי רשת של מסילות כוח ננוסקופיות. כאשר הזרם מנסה לעבור דרך מסילת כוח המתנגד לקוטביות של אחד מהביטים של השדות המגנטיים, הזרם שלו נבלם וערך הבית השמור בשדה מתגלה על ידי הזרם המוחלש הזה.

למרות שהטכנולוגיה נמצאת בפיתוח כבר זמן רב, לקראת סוף 2005 או תחילת 2006 צפויים להופיע המודולים הראשוניים, ובהמשך גם המכשירים הראשונים שיעשו שימוש בהם.

מידע נוסף באתר http://www.mram-info.com

הטכנולוגיה החדישה הזו מזכירה לנו מערכי זיכרון בני יותר מחמישים שנה, לצעירים שמעולם לא ראו מערך זיכרון פיזי העשוי חוטים וטבעות:

http://www.columbia.edu/acis/history/core.html

לפי מידת הנעל
 

"You cannot put the same shoe on every foot." - Publilius Syrus, Moral Sayings, first century B.C
 

מהצבא הפרוסי הביאו אבות אבותינו הייקים את הטירוף לנעליים המצוחצחות עד ברק, ומשפחתי הנוכחית קיבלה חיזוקים לעניין מהקצונה הצה"לית המסורתית.
עם חלק מידידינו לא ניתן לדבר כלל על נעלי עור מחמת סכנה מתמדת של התפרצות וויכוח על צער בעלי החיים -שהפכו לחומר גלם לנעליים שלנו.
בעניין נעליים, האתר האהוב עלי הוא http://www.centuryinshoes.com. קיימים גם אתרים אחרים המסתכלים על נושא ההיסטוריה של הנעליים מנקודת מבט רפואית, פוליטית, וכו'. (1, 2, 3, ו-4, גם הם אתרים מעניינים).
בתחום של שרידות המידע מאוד מפתה להשתמש בנעליים כמטפורה. מצד אחד נעליים הן מוצרים שמיוצרים בסדרות לפי דגמים ומידות סטנדרטיים, ורק במקרים קיצוניים (פנאטיים של עידון או עיוותים אנטומיים) מזמינים את הנעליים לתפירה מיוחדת.
מצד שני, לכל משתמש יש את הצורה, הצרכים, ההעדפות והבעיות האישיות והייחודיות שלו. הנורמה היא להתאים את הרגל למצאי הנעליים בשוק. כאן יהיה חיכוך, שם יבלת, עד שמתרגלים.
המיתוס המפורסם מכל הזמנים "בעוד כמה ימים הנעל תקבל את צורתה של הרגל" לא כל כך עובד עם נעליים, וגם לא עם מערכות מידע. מגבלות תקציביות ושל תרבות ארגונית מאלצים אותנו תכופות לאמץ פתרונות קשיחים, תקניים, נפוצים או מוכרים. פתרונות אלו עוצבו עם מידה זו או אחרת של (UCD (User Centered Design. לפעמים, היצרן אפילו הקדיש מחשבה לכך שגם מנהל הרשת/מערכות המידע עצמו הוא User.  במאמץ להתאים את פתרונות המחשוב למספר המרבי של סביבות עבודה (על מנת להגדיל את פלח הלקוחות הפוטנציאליים) יצרנים דורשים מהמערכות הקיימות והעתידיות בארגון להתכופף ולהתאים את עצמן עליהם.  אנו עדים לכך בביקורנו התכופים בחדרי המחשבים של חברות מכל סוג וגודל.
אנחנו מאמינים כי יש למצוא תמיד את הפתרון המתאים לרגל הקיימת ולא להיפך, תמיד נזכר בקטע הבלתי נשכח מהסרט "הטוב, הרע והמכוער" בו מגיע המכוער לחנות אקדחים, בוחן בקפדנות את ההיצע ולא מוצא אף אקדח שמתאים בדיוק לצרכיו. ואז הוא מפרק קנה של אקדח אחד, תוף של אקדח אחר וקת של אקדח שלישי ומרכיב לעצמו אקדח - תפור לפי מידה. או בעברית פשוטה Customization.
ביצוע תהליך הקוסטומיזציה מותנה תמיד בהיכרות מעמיקה עם יתרונות וחסרונות המרכיבים השונים הזמינים מחד ועם צרכי הארגון מאידך. רוב מוצרי החומרה והתוכנה המיוצרים בעולם נבנים על פי מכנה משותף כל שהוא (!) המתאים לרוב הצרכנים הפוטנציאלים.
מוצר גמיש הנו מוצר המאפשר את מירב אפשרויות ההתאמה לסוגי ארגונים ודרישות שונות, לצערנו מוצרים אלו אינם נפוצים.
נשמח לעמוד לרשותכם ביצירת ה- TMS* המתאים לצרכיכם.

* (TMS - Tailor Made Solution)

מחשבים, חוק, משפט ואתיקה
מאת ובאדיבות אורי שמאי, Cissp מנהל System ואבטחת מידע בחברת חשבשבת ,

מערכת המשפט העולמית ובכלל זה ישראל נדרשת בעידן שלנו לסוגיות משפטיות שלא נדרשו להן בעבר. רוב העסקים והחברות מבססים את כל פעילותם העסקית על מחשבים, מיילים אינטרנט ותוכנות. דבר זה יוצר סוגיות ובעיות אשר מערכת המשפט והמחוקק לא נדרשו לטפל בהן בעבר. מנכ"לים ובעלי עסקים רבים לא מודעים לחובותיהם ולאחריותם בכל הקשור למערכת המחשוב בארגון שלהם.

מאמר זה ינסה לתת סקירה קצרה על השינויים שחלו בשנים האחרונות בתחום החקיקה בנושא זה וכיצד זה נוגע לכל חברה.

לצורך כך נעבור על חוקים - חלקם חדשים - אשר נוגעים למערכת המחשוב ולאחריות החברה. נתייחס לכל עניין מכמה זוויות. חשוב להבין כי לא כל הסוגיות פתורות, וגם בעולם מתמודדים עם סוגיות קשות אלו בכל יום ומערכת המשפט (שופטים ועורכי דין) לא תמיד יודעים איך לגשת לבעיות אשר נוגעות לכך (כגון ראיות שאינן מוחשיות, קבצים תעבורת מידע באינטרנט וכו') עקב חוסר ידע ומחסור בתקדימים ומשפטים קודמים בנושאים אלה הסוגיות קשות לפתרון ואין תשובה מוחלטת , כמו כן חוסר תאום בין מדינות וחוקים שונים בכל מדינה , ומידת אכיפה שונה בכל מדינה , כל אלו בודאי לא תורמים לפתרון הבעיות.

בישראל חוק המחשבים תשנ"ה 1995 הוא החוק העיקרי המתייחס לעבירות מחשוב שבו למעשה התייחס המחוקק לראשונה ל"פריצה" שאינה פיזית לבניין, מכונית וכו' אלא למחשב, ושבו בפעם הראשונה מתייחס המחוקק לפיתוח וירוס מחשב והפצתו.

חשוב להבין כי ה"פורץ" לא חייב להיות אדם מחוץ לחברה, הוא יכול להיות אדם מתוך החברה (ולרוב זה אכן כך). עובד אשר הפר את כללי החברה וביצע אחת או יותר מעבירות אלו במקרה זה יהיה חשוף גם הוא לתביעה על סמך חוק זה.

בסקירה זו נתייחס לחמישה חוקים עיקריים הרלוונטיים למערכות המחשוב בחברות ותאגידים
• חוק המחשבים תשנ"ה 1995
• חוק מאגרי המידע
• חוק הגנת הפרטיות
• חוק קניין רוחני וזכויות יוצרים
• חוק חתימה אלקטרונית

חוק המחשבים תשנ"ה - 1995
מתייחס לארבע עבירות מחשוב עיקריות: שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב - כל המשבש פעולתו התקינה
של מחשב, מוחק חומר מחשב, גורם לשינוי בו דינו מאסר שלוש שנים. מידע כוזב או פלט כוזב - המזין למחשב מידע כוזב או כותב תוכנה שתוצאות
השימוש בה מביאות למידע או פלט/קלט כוזב - דינו מאסר חמש שנים. חדירה למחשב שלא כדין - החודר שלא כדין לחומר מחשב (בין אם
באמצעות התקשרות או התחברות או על ידי הפעלתו) דינו עד 5 חמש
שנות מאסר. נגיף מחשב (וירוס) - עורך תוכנה המסוגלת לגרום נזק ו/או שיבוש למחשב
או לחומר במחשב דינו שלוש שנות מאסר. המעביר לאחר תוכנה זו (וירוס
או כל קוד זדוני אחר) דינו מאסר חמש שנים.

נושא חשוב נוסף הוא שהמחוקק קבע כי כל העובר על אחת מעבירות אלו או יותר חשוף לתביעה בגין "עוולה בנזיקין" דהיינו חשוף לתביעה אזרחית שבה יתכן ויאלץ לשלם פיצויים.

חשוב להבין כי אם פרץ אדם למחשב בארגון מסוים וגנב מספרי כרטיסי אשראי, בין אם נמצא הפורץ ונענש ובין אם לאו, גם החברה אשר אכסנה במחשבים שלה את מספרי כרטיסי האשראי יכולה להיות חשופה לתביעה. על החברה להוכיח כי עשתה מאמצים סבירים להגן על המחשוב בארגון מפני פריצות על ידי התקנת אמצעים מתאימים כגון מינוי אנשי מקצוע אשר הטמיעו ותחזקו מערכות אלו (due care) שאם לא כן הרי החברה חשופה לתביעה גם היא וסביר להניח כי גם תאלץ לשלם במקרים כאלו.
יתכן כי הפורץ הוא ילד בן 16 אשר אין לו אמצעים כלכליים, ומערכת המשפט והנפגע מטבע הדברים יחפשו את ה"כיס העמוק" דהיינו את מי ניתן לתבוע ולהרוויח ולכן במקרה זה גם החברה הנפרצת חשופה לתביעה.
לכן כל חברה שבמחשבים שלה מאוחסן מידע רגיש כזה או אחר על הלקוחות והספקים שלה חייבת בחובת ההגנה על מערך המחשוב בארגון.

חוק מאגרי מידע
חוק זה מתייחס למאגרי המידע שמחזיקה כל חברה אודות הלקוחות, לקוחות פוטנציאלים, ספקים וכו'.
אותן רשימות בתנאים מסוימים חייבות להירשם להישמר ולהתנהל על פי חוק.
חוק זה מתייחס לניהול מאגרי מידע אלו.

מאגר מידע נחשב ככזה אם יתקיימו בו אחד מהבאים: מספר האנשים ברשומות עולה על 10000. מכיל מידע רגיש (ישנה הגדרה בחוק מהו מידע רגיש כמו מידע בריאותי,
כלכלי ועוד). מידע על אנשים , אשר המידע לא נמסר על ידם. המאגר הוא של גוף ציבורי. המאגר משמש לדיוור ישיר.

מי שברשותו מאגר שכזה או מנהל מאגר מידע חייב בחובת רישום המאגר אצל רשם מאגרי המידע.
עליו ו/או על מי שמינה מטעמו חלה החובה לניהול המידע והגנה עליו.
מי שמחזיק/מנהל חמישה מאגרי מידע ויותר חייב למנות אדם שיוכשר לתפקיד אשר כל תפקידו יהיה לנהל מאגרי מידע אלו ולפעול על פי חוק רישום מאגרי המידע.
החוק נועד בראש ובראשונה למנוע פגיעה בפרטיותו של אדם על פי חוק הפרטיות 1981, ולהגדיר את חובותיו של ארגון המחזיק נתונים רגישים כגון בנק או בית חולים בנושא הגנה על נתונים אלו.

חוק הגנת הפרטיות - חוקי יסוד תשמ"א 1981
חוק הפרטיות הוא אחד מחוקי היסוד העוסק בזכות האדם לפרטיות ובאיסור לפגוע בה. החוק מגדיר פעולות אשר עשייתן ללא הסכמת האדם מהווה פגיעה בפרטיותו. פגיעה כזו היא עוולה אזרחית אשר חלה עליה פקודת הנזיקין דהיינו הינה עבירה פלילית. החוק מתייחס לאדם ולא לתאגיד או לחברה.
אנו מכלילים חוק זה בסקירה זו על מנת לעזור ולהבין את הדילמות השונות הניצבות בפני אנשי המחשבים, אבטחת המידע והמנהלים בחברות שונות.
לדוגמא האם מותר למעביד להאזין לשיחות טלפון של עובד? לבדוק לו את המייל (במחשבי החברה)? לבדוק היכן ומתי הוא גולש באינטרנט בשעות העבודה?.

התשובות לשאלות אילו אינן ברורות כל כך כפי שנדמה ומערכת המשפט עדיין מתחבטת בסוגיות אלו.

נתייחס בתחילה לניטור ובדיקה של מאפייני גלישה של עובדים. בדיקה של כמות הגלישה באינטרנט היא מותרת, אבל בדיקה היכן גלשו העובדים יכולה בנסיבות מסוימות להיות בעייתית.
על מנת שלא לחשוף את החברה לתביעות (פגיעה בפרטיות) על החברה לנסח מדיניות שימוש באינטרנט ומיילים בחברה, להודיע באמצעות "באנרים" בכניסה לדפדפן האינטרנט או במייל או להחתים בחוזה העבודה את העובדים (האופציה הטובה ביותר) כיוון שכך הם מודעים לאפשרות שגלישת האינטרנט שלהם תנוטר. אם חברה מנטרת את הרגלי הגלישה של העובדים, אסור לה לנטר עובד מסוים, עליה לנטר קבוצת עובדים או את כל העובדים על מנת שבעתיד יהיה ניתן להוכיח כי אותו עובד גלש לאתרים אשר אינם חלק מ"שיגרת העבודה" של גלישת האינטרנט בחברה תוך כדי השוואה לעובדים אחרים.
סיבה נוספת לניטור כל העובדים היא על מנת להוכיח כי לא הייתה כאן מגמה של היטפלות לעובד ספציפי על מנת להביא לפיטוריו.

ניטור ובדיקה של מיילים של עובדים הינה בעייתית יותר. אם עובד פתח ספרייה במייל ושם הספרייה הוא "פרטי נא לא לקרוא!!" עלולה להיות בעיה במידה והמעביד יקרא חומר זה, אף אם מדיניות העסק (אשר נאמרה ואף נחתמה בחוזה העבודה אוסרת מיילים פרטיים בחברה) במקרה זה יכול המעביד לפנות לעובד ולהורות לו למחוק את התיקיה הפרטית כיוון שזה נוגד את מדיניות החברה.

חל איסור על מעביד לצוטט לשיחות טלפון המתקיימות בארגון בין עובדיו ללקוחותיו (אם הוא לא שותף לשיחה זו) אלא אם כן ישנו צו המאפשר לו זאת.

צילום מותר במקומות מותרים בלבד כגון אולמות עבודה ובתנאי שהצילומים אינם פוגעים באדם ומבזים אותו ואת פרטיותו (צילום בשירותים, מלתחות וכו').

ככלל לא תמיד החתמתו של עובד על הסכמה לביצוע פעולה זו או אחרת היא חוקית, אך לעיתים רק באמצעות החתמה כזו תסיר החברה מעליה אפשרות של תביעה.
חשוב להבין כי הנושא אינו דיכוטומי וכל מקרה יבחן לגופו.

חוקי קניין רוחני וזכויות יוצרים
חוקים עיקריים:
חוק זכות יוצרים, התר"ע - 1911
פקודת זכות יוצרים, 1924
חוקים אלו באים להגן על אינטרסים כלכליים ומוסריים של יוצרים ועל היצירה מהעתקות ומשימוש לא חוקי.
נושא זה רחב מאוד, ואנו נתייחס אליו מכיוון המחשוב בעסק.
הבעיה הראשונה הניצבת בפני מנהלי חברות ומנהלי אבטחת המידע היא שימוש לא לגיטימי ולא חוקי בתוכנות אשר לא נקנו כדין. על כל חברה לקבוע מדיניות מסודרת של קניית תוכנות וניהול הרישיונות בארגון.
כמו כן על החברה לקבוע מדיניות של שימוש והתקנה של תוכנות בעסק, ולהפיץ מדיניות זו לעובדים.
חשוב להבין כי לא כל חומר המפורסם באינטרנט הוא נחלת הכלל וגם העתקה של תמונות או מלל ושתילתו באתר האינטרנט של החברה עלולה להיות הפרה של זכויות יוצרים.
כמו כן יש לקבוע מדיניות בעסק שאוסרת או מגבילה משתמשים לשתף קבצים דרך תוכנות שיתוף, חשוב להבין כי במידה ומתבצע שיתוף של תכנים לא חוקיים (כגון סרטים או שירים) ממחשבי החברה, יכולה החברה לשאת באחריות אף אם הדבר בוצע ללא ידיעתה, לכן על החברה לאכוף ולידע את העובדים בנושא זה.

חוק חתימה אלקטרונית - אפריל 2001
חוק חתימה אלקטרונית (דיגיטאלית) הוא חוק חדש המנסה להסדיר את חוקיות ואמיתות חתימת הסכמים דרך תקשורת אלקטרונית למשל מייל וכו'.
> הבעייתיות הקיימת בהוכחת אמיתות ההודעות הביאה לחקיקת חוק זה. ניקח לדוגמא שתי חברות החותמות על הסכם מסוים דרך תכתובת מייל, ולאחר מכן אחת החברות מתכחשת לחתימה על ההסכם. איך נוכיח שאכן היא קיבלה את המייל וחתמה עליו? הרי כל האקר מתחיל יכול לזייף את הדואר האלקטרוני של החברה, לחתום בשמה, למחוק או לשנות את המיילים או התקשורת שנשלחת על ידה.
סוג החתימה יכולה לשמש כהוכחה בבית המשפט ולחזק טענות אחד הצדדים באופן שלא יוכל להתכחש לחתימתו (non repudiation).

חתימה אלקטרונית משמשת להוכחת שלושה דברים עיקריים: השולח חתם על מסר מסוים. מקורו של המסר אכן בשולח הנטען. המסר לא עבר שינוי או נפרץ בכל דרך שהיא.

החוק קובע ארבע רמות לחתימה אלקטרונית, שלכל אחת מהן משקל ראייתי שונה במערכת המשפט:
• ללא חתימה בכלל (למשל קובץ או דיסקט אשר אין עליו חתימה כלל).
• בצירוף חתימה אלקטרונית פשוטה (למשל ציון פרטים מזהים כגון שם פרטי, שם משפחה במסמך word רגיל).
• בצרוף חתימה אלקטרונית מאובטחת (חתימה אלקטרונית באמצעים הניתנים שליטה של החברה עצמה, למשל השרת ( CA )שמבצע את הבדיקה באמצעות אלגוריתמים מתמטיים נמצא אצל או בשליטה של החברה) מספק
אמיתות למסר אך בעירבון מוגבל כי אין צד שלישי המאמת את מקור ההודעה.
• בצרוף חתימה מאושרת (החתימה הכי חזקה ומומלצת). זוהי חתימה המאושרת על ידי צד שלישי, על ידי גורם מאשרר שיש לו אישור ממשרד המשפטים, והוא מאמת לצד שמקבל את המסר כי אכן המסר הגיע מהיכן
שנטען ולא שונה בדרך התהליך מתבצע באמצעות הצפנה מתמטית מורכבת

כיום יש בארץ רק שתי חברות שקבלו אישור ממשרד המשפטים להיות צד שלישי מאמת (גורם מאשר )
חברת קומסיין (ComSign) בע``מ מיסודה של חברת VeriSign הבינלאומית (חברת בת של חברת קומדע), וחברת סקיורנט (SecureNet) בע"מ

* אין לראות במאמר זה יעוץ משפטי, הכותב הוא איש מחשבים במקצועו ובכל מקרה מומלץ לפנות לעורך דין.

פורסם בעיתון הפנימי של חברת Wizsoft

השורות של עמית

על (תת) רמת המחשוב של מערכת המשפט
שורות אלה מהוות דעה אישית, והפעם קל למערכת להבין כי הן בחלקן תוצאה של סערת רגשות. עם זאת, אין בכוונתם של הכותב או של המערכת לפגוע  בכל בעל מקצוע (משפטי או אחר) המבצע את עבודתו בהגינות וביושרה.

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לצערי נאלצתי לבלות במשך שנתיים, וללא אמצעים, בתהליך משפטי ארוך ומיגע מול גוף גדול עלי ב-10 מונים לפחות. אין לי כל כוונה לחזור על הנושא אלה להצביע על רמתה של מערכת המחשוב השלומיאלית ביותר בה נתקלתי עד כה, ועל עורכי דין שמנצלים אותה להטריד...

הכול התחיל ביום בו קיבלתי פסק דין כתוצאה מדיון שלא קיבלתי אליו זימון, וכמובן שלא הופעתי בו. אז, היה עלי לבטל את פסק הדין.
ניגשתי לבית משפט השלום בתל אביב (אי אפשר במקום מגורי, שכן אין קשר בין מערכות המחשב). פניתי למזכירות (התור ל'עמך' מיגע, הזמן של עורכי דין שווה כנראה יותר) ובשיתוף פעולה נהדר קיבלתי פלט מחשב המוכיח שבעצם הזימון לא נמסר לאיש ונשלח לכתובת מוטעית לחלוטין.

החוק אומר שהכתובת הקובעת היא הכתובת המופיעה על כתבי בית הדין (תביעה הגנה וכיו"ב). מעשית, הזימונים נשלחים לעורכי הדין על פי כתובות במאגר שלא עודכן (איש לא מחויב לעדכן דבר) זה שנים.

אם כך, איך פסק השופט? פשוט מאוד: מגיע עת הדיון, השופט מחפש את הצדדים. אם רק צד אחד נמצא (התובע במקרה זה), השופט שולח אותו למזכירות שיבדוק מדוע לא הגיע המשיב. הוא חוזר עם אישור -בדיוק כמו זה שקיבלתי- בתוספת מסמך המתאר אילו מסמכים נשלחו(*). בחזרו מן המזכירות, הוא מציג את המסמך השני המוכיח שהזימון נשלח, אבל מסתיר את זה שמוכיח שמעולם לא התקבל, ודורש -וגם מקבל- מהשופט פסק דין לטובתו.

במסעי לבטל את פסק הדין עסקתי בעורכי דין, מכתבים, הוכחות, בקשה ו...דיון. 
הפלא ופלא, לדיון לא הופיע נציג התביעה. מדוע אינו מופיע? מכיוון שלא קיבל זימון. למה לא קיבל זימון? שינה כתובת. אני הטמבל (או אולי אדם ישר) מציג לשופט את שני המסמכים (ראה כוכבית למעלה) והשופט קובע מועד חדש לדיון.
אז מה היה לנו עד כה?: שני דיונים, שלוש נסיעות לתל אביב, 2,000 ש"ח לעורך דין -רק כדי לקבל זכות להישפט (זכות בסיסית במדינה דמוקרטית)- וכל זאת מכיוון שלמערכת אין שום יכולת לעדכן כתובות או לחליפין לקרוא את הכתובות הנכונות על מסמכים שהוגשו לבית הדין.

בלי להיכנס לפרטים, המפגש הבא שלי עם מוסדות החוק היה בלשכת ההוצאה לפועל, הגומחה היחידה שמתפקדת בצורה אנושית בתוך כל מערכת המשפט, אך עם הליקוי הטכני הקשה ביותר הקיים.
ראש ההוצאה לפועל בירושלים פסק לי תשלום חודשי על סך כלשהו וציין שכל עוד אני משלם אסור בתכלית האיסור לעקל לי רכוש או חשבונות בנק. שחור על גבי לבן. ההוצאה לפועל בירושלים שולחת פיזית את פסק הדין לבא כוח התביעה. לא עובר חודש ואני מקבל הודעה כי בא כוח התביעה עיקל לי את חשבון הבנק!

מכתבים, נסיעות, דואר רשום ובזבוז זמן... העיקול בוטל.

הגשתי תלונה לנציב קבילות הציבור. ותשובתם המזעזעת הייתה כלהלן:
1. אין חיבור מחשב להעברת נתונים בין לשכות ההוצאה לפועל בירושלים לתל אביב (!)
2. פסקי דין שמתקבלים בירושלים לא מעודכנים בתל אביב כלל
3. בא כוח התביעה (זה שקיבל מההוצאה לפועל בירושלים את פסק הדין לידיו!) מבצע את העיקול ממחשב במשרדו(!)

אז מה היה לנו כאן?:
▪ נתק בין סניפים של מערכת שאמורה להיות הומוגנית ולהתעדכן מידית, לא חשוב מאיזו לשכה לאיזו לשכה.
▪ עורך דין נוכל שידע מה פסק הדין, ידע מה המגבלות החלות עליו כתוצאה מפסק הדין, ידע מה מגבלות המערכת, וידע שאיש לא יעשה לו דבר. ניצל פרצה, רימה, הוציא צו עיקול שלא כדין וטרטר אותי במשך שבועיים.

עורכי דין בירושלים תמיד טוענים שאלו בתל אביב "נבלות", ואלו שבתל אביב לא מכחישים. אבל מה איתנו האנשים הפשוטים שלכל פעולה זקוקים לבא כוח צמוד?. אם בית המשפט היה מפעיל מערכת מחשב נורמאלית הרי שכל הדיון המשפטי בענייני היה נגמר תוך שנה ולא שנתיים וחצי, היה חוסך עומס במערכת, וחוסך לי כסף, זמן והרבה עצבים ועוגמת נפש.

חיבור טלפוני פשוט ושרת RAS בכל צד היה מקשר בקלות בין המערכות של ההוצאה לפועל בירושלים לתל אביב ואף נוכל לא היה יכול לתמרן את המערכת.

מיותר לציין שתלונות שהוגשו ללשכת עורכי הדין חזרו כלעומת שבאו עם התשובה "לא מצאנו כל עילה לתלונתך".
אה... שכחתי, לשכת עורכי הדין... ללשכה יש אתר יפה נוח ויעיל אבל מאוד כבד! למה לבזבז כסף על שרת עם רוחב פס נורמאלי? זה בסך הכול שירות לציבור, וממתי אנחנו משרתים את הציבור בחינם? האתר יכול להוות שירות נהדר לציבור. אבל לא תמצאו בו כתובת דואר אלקטרוני אחת של בעל תפקיד שיכול לסייע לכם. "בדואר רבותי, בדואר!" זו התשובה שתקבלו אם תנסו לברר משהו.
 

תגובות לשורות של עמית
 

אבטחה היקפית - בדיעבד
מתוך מאמרו מ-8 במאי, בניו יורק טיימס
 

במאמץ ליצור חומת מגן וירטואלית סביב האומה, המשרד לביטחון לאומי של ארה"ב השקיע יותר מ-4.5 ביליון דולר בציוד לגילוי חומרי נפץ, נשק קונבנציונאלי, גרעיני וביולוגי בנקודות המעבר של נמלים, גבולות, אוויר, נמלי תעופה, ודואר. כל זה בעקר מיד לאחר התקפות ה-11 בספטמבר 2001. כעת, מתכונן הממשל להחליף או לשנות חלק גדול מציוד זה. הסיבה היא באופן חלקי הופעתן של טכנולוגיות מתקדמות יותר, אך בעקר לאחר ההבנה כי הוא בלתי יעיל, בלתי אמין, או יקר מדי להפעלה.
המהלך יוביל להוצאות בסך מספר ביליוני דולר נוספים.
בין הבעיות של הציוד הקיים:

מוניטורים של קרינה בנמלים ובגבולות אינם מסוגלים להבדיל בין קרינה שמקורה בפצצה גרעינית וקרינה שמקורה בחומרים תמימים כגון חול לחתולים או אריחים קראמיים.

הציוד לניטור אווירי בערים הגדולות יעיל באופן חלקי בלבד מפני שלא הותקנו מספיק חיישנים, ומה שהותקן לא תמיד הותקן או כויל בצורה נכונה. כמו כן, הם מניבים תוצאות רק לאחר 36 שעות -במקרה של התקפה ביולוגית זהו זמן מספיק לפגוע באלפי תושבים.

הציוד לגילוי נשק וחומרי נפץ בשדות תעופה אינו שונה ביכולותיו מהציוד שהיה קודם לכן.

המכונות בשירותי הדואר מבצעות בדיקה מדגמית של אחוז קטן מסך כל הדואר, ומחפשות רק אחר אנתרקס, וכלל לא אחר גורמים ביולוגיים אחרים.

האחראים מטעם המדינה שרכשו את הציוד אומרים, כי הצורך להתקין את המכשירים בהקדם האפשרי דחף אותם לבחור בטכנולוגיות קיימות, וציוד מוכן, במקום בטכנולוגיות מתקדמות שעדיין לא היה בשלב הייצור. ומוסיפים שהם יצרו מערכת הגנה ברבדים, בה הכשל של מכשיר בודד לא היה מפיל את המערכת כולה. בעיניהם, גם אם הניתור אינו אידיאלי, הוא עדיין מרתיע ומצמצם את הסיכונים.
השמועות אומרות שלא בכל המקרים הסוכנויות הפדראליות חיפשו הצעות מתחרות או לקחו בחשבון אלטרנטיבות טובות או זולות יותר. כמו כן, לא כל המתקנים נבדקו בסביבה המיועדת להפעלתם.

משאיות עמוסות תוצרת חקלאית וסחורות במטענים המגיעים מארבעת כנפי תבל עוברות ביציאה מנמלי הים שערים עם חיישני קרינה (radiation portal monitors) שאמורים להשמיע אזעקה במקרה של קליטת אותות מנשק גרעיני או חומרים רדיואקטיביים שיכולים לשמש לייצור "פצצה" מסוג זה. בעת התקנתם נחשבו השערים למְתֻחְכָּמים ביותר. היום, כבר ידוע כי אינם מסוגלים להבדיל בין מקורות הקרינה, ומשלוחים של חומרים שפירים מכל סוג אשר פולטים קרינה באופן טבעי (אסלות פורצלאן, גרניט, ואף בננות!) מסוגלים להקפיץ את המכשירים. בעקבות אירועי האזעקה הרבים לאחר ההתקנה, המפעילים פשוט הורידו את רמת הרגישות שלהם, מה שהגביר את הסיכון לפספס את הדבר האמיתי (כגון אוראניום מועשר, ארוז וממוגן היטב, למשל)
בשדות התעופה הופיעו בעיות טכנולוגיות דומות. הרשות לביטחון בתחבורה רכשה 1,344 מכונות בעלות של יותר ממיליון דולר כל אחת, כדי לבדוק נוכחות של חומר נפץ בתיקים באמצעות בדיקת הצפיפות של החפצים בתוכם. פריטים תמימים כגון דברי מאפה (Yorkshire pudding, ליתר דיוק) ובקבוקי שמפו, בעלי צפיפות דומה לזו של חומרי נפץ מסוימים, גרמו לאזעקות שווא ב-30% מכל המטען. אזעקות השווא התדירות מחייבות את שדות כל התעופה להחזיק מוניטורים נוספים לבדיקת התיקים החשודים.

מיד לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001 הוכנסו מכונות הבדיקה לשדות התעופה תחת לוחות זמנים צפופים שנקבעו על ידי הקונגרס. על כן, הוצבו המכונות באזורים המוקדשים לקהל במקום שישולבו במערכות העברת המטען. המצב האט את תהליך הבדיקה. המכונות הצליחו לבדוק פחות פריטים לשעה, ונדרש כוח אדם רב יותר, שהקפיץ את ההוצאות במאות מיליוני דולרים לשנה. עובדים לשעבר ונוכחיים מדווחים כי בשעות עומס, מעמיסים לפעמים מטען על המטוסים ללא בדיקה מתאימה. הציוד לבדיקת נוסעים ומטען יד -כולל כ-5,000 גלאי מתכות חדשים, מכונות רנטגן ומכונות המסוגלות לגלות שאריות של חומר נפץ  - יכול להיות בלתי אמין. אקדח יכול לעבור ללא שיתגלה, למשל, מפני שהסורקים נשענים על מכונות רנטגן דו ממדיות במקום הדגמים התלת מימדים. האקדמיה הלאומית למדע הגדירה את מכשירי גילוי השאריות כבעלות "יעילות מוגבלת ונקודות תורפה משמעותיות". כתוצאה מכל זה, הסיכוי לגלות נשק מוחבא או פצצה לא השתנה באופן משמעותי מאז שהממשל לקח תחת אחריותו את עבודות הסריקה בשדות התעופה בשנת 2002. אנשי אבטחת התחבורה טוענים כי אין בידיהם לשפר את הביצועים ללא טכנולוגיה חדשה, בזמן שמתווכחים כנגד טוענים שלא נעשתה כל התקדמות.
בין ציוד לכוח אדם, סריקת תחום הטייס עלה יותר מ-15 ביליון דולר מאז 2001.

חלק מציוד הסריקה בכל זאת עשה עבודה אמינה. דווח כי במכונות הבודקות דואר במרכזי העיבוד הגדולים של רשות הדואר של ארה"ב לא הייתה אזעקת שווא ביותר משנה. אבל כאמור, הן מכוונות לגלות זיהום גחלת בלבד. כמו כן, רק 20% מפריטי הדואר נבדקים.

הציוד לבדיקת איכות האוויר הוכח כמדויק. בוצעו כמיליון וחצי בדיקות בכ-30 ערים גדולות ללא תוצאה false positive אחת. הבעיה היא שבכל עיר הוצבו רק כ-10 מכשירי בדיקה, במרחק גדול ביניהם. גילוי התקפה ביולוגית, בעקר התקפה ממוקדת באזור או בניין מסוים, מחייב הצבת אלפי מכשירים בעיר גדולה.
הספקים מיהרו להתקין את הגלאים לפני תחילתה של מלחמת עיראק, ולעיתים הציבו אותם בגובה לא מתאים לקבלת דגימות מספקות. אל נשכח כי במכשירים אלו יש מסננים אותם חייבים לאסוף באופן ידני ולקחת למעבדה בה תתבצע הבדיקה. תחזוקתם יקרה לכל הדעות.
הממשל הבין את המחדלים ונמצא בתהליך שדרוג של הטכנולוגיות.
אמרJay Carafano, מ-Heritage Foundation: "הטכנולוגיה לא מחליפה אסטרטגיה. למחבלים תמיד קל יותר לשנות טקטיקות מאשר לנו לבנות הגנות נגדם. האסטרטגיה הטובה ביותר להתמודדות עם מחבלים היא למצוא אותם ולתפוס אותם".
 

ניתוח לוגים

תוכנה חדשה מבית Metalgrass בשם AdSenseLOG הופיעה לטובת משתמשי Adsense באתרי האינטרנט. התוכנה בודקת באופן אוטומטי את הסטטיסטיקות של Adsense, בחתכים שונים, ובתדירות שהמשתמש יקבע. היא גם שולחת התראות בדואל, בהשמעת צליל, או בהקפצת חלון. את התוצאות ניתן לייצא ל-HTML, CSV או קובצי Bitmap. ניתן להתנסות בגרסה חינם, ומחיר הרכישה צנוע.
 

Disaster Discovery
 

באמריקה מחנכים את הילדים להתכונן מפני אסונות (טבע, חשמל, וכו') מגיל צעיר.
דוגמא לכך הוא המשחק שניתן להוריד או לשחק בצורה מקוונת, באתר:
 http://www.fema.gov/kids/games/board
 

פעילות נוער

רגע לפני סגירה, שוב הוכח כי לנוער אולי משעמם. המשטרה השוודית וה-FBI שיתפו פעולה באיתור פורצים שחדרו למערכות המידע של התאגיד Cisco. ציוד המחשוב של פורץ אחד כבר עוקל, והחשוד נמסר למשמורת הוריו. למאמר המלא.
 

דטרגנט
 

פינה זו מיועדת לבני המין המשוחרר הנוהגים/ות לצאת להרפתקאות בסבך המסדרונות של רשתות השיווק ולשאר מלכודות לצרכן. הם/הן הגיבורים/ות המצוידים/דות ברשימה על גבי ה-PDA, הם/הן דרוכים/ות ומוכנים/ות להפעיל את פונקציית המחשבון כנשק הגנתי על מוצא כיסיהם/הן.
כעת, לפני יום העצמאות פורחים על כל המדפים כלי הפלסטיק והנייר שיהוי אבני היסוד לחיריות של מחר. למרות זאת, אל נשכח את הציוד הבלתי מתכלה, כגון כוסות ליין* והכלים הכירורגיים לחריכת חלבון מן החי (או מן הצומח - אבל זה כבר נחשב סטייה במרחב העדתי). דטרגנט טוב הינו חובה להסרת השומנים לאחר החגיגה. את מה שהתיישב לנו כרפד בפנים העורקים כבר לא נוכל להסיר, אז בואו נאמר ש"רחוק מן העין - רחוק מהלב". וסלחו לי נא על הבדיחה המקאברית.
לדטרגנט יש גם מספר שימושים סודיים ביותר במעבדה לשחזור מידע. יבוא יום ונהיה מוכנים לגלות גם אותם.

הדטרגנטים פועלים על השכבות השומניות המגנות על חלקיקי לכלוך. למולקולות הדטרגנט יש חלק (פחממן) מָסִיס בשמן, וחלק יוני המסיס במים. הדטרגנט הופך תערובת של לכלוך ומים לתחליב, על ידי גישור בין הפאזות - השומנית והמימית- וכך שובר את השומנים לטיפות קטנות המרחפות במים. השבירה של שכבת השומן מאפשרת המסתם של חלקיקי הלכלוך.
דטרגנטים סינטטיים נוצרו באופן ניסיוני בצרפת כבר באמצע המאה ה-19. פיתוחם נמשך בגרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. רק לקראת 1930 פותחו התהליכים הכימיים שיאפשרו לייצר אותם בכמויות גדולות. לשימוש המסחרי הם הגיעו רק בשנות ה-1950. היום, המודעות לאיכות הסביבה הביאה אותנו להעדיף דטרגנטים שניתנים לפירוק על ידי חיידקים (biodegradable).
הצרכן התמים, ביוצאו לרכוש בקבוק דטרגנט מתוך רשימת הקניות, יגלה פורמטים וקיבולות שונים. רובנו רגילים להשוות קיבולת מול מחיר, והיות ומדובר בהוצאה זניחה, החשבון נעשה ללא הקפדה מרובה.
מימד נוסף במשוואה חייב להיות הריכוז, לא רק מפני החיסכון הקטן. דטרגנט טוב מכיל לפחות %36 חומר פעיל. בשורה אחת על מדף הסופר נמצאים בקבוקים עם נוזל שקוף, כולם באותו גוון של צבע ירוק (או צהוב). כושר ההקצפה והניקוי ליחידת קיבולת, משתנה ביחס ישיר לתחולה בחומר פעיל. אם תבחרו בחומרים המכילים %27 או %18 חומר פעיל אולי תשלמו פחות, אבל גם תקבלו הרבה יותר מים ופחות דטרגנט לליטר.

* כל אנולוג חובב יסכים כי לשתות יין בכוס מפוליאורטן מוקצף נחשב לחילול קודש!
 

מזל טוב לחברים מחברת די.סי.פאק, במעבר לאתר החדש בקיבוץ חורשים!

ביום הולדת נוסף ל"בליץ הפקות" - עלו והצליחו!

יום נישואין שמח לגרסיאלה והארווי פרנקל, מקיבוץ ניר דוד!

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.