תקלות פיזיות
 

אדם ששומע כי הדיסק שלו סובל מ"תקלה פיזית" מבין אולי כי עליו להביא אותו לסוג כלשהו של "מוסך לדיסקים". מקום בו לטכנאים הכשרה במכאניקה או בחשמלאות. אמונה זו אינה לגמרי מוטעית. אבל, מאחורי העבודה לטיפול בתקלה פיזית יש עוד הרבה מאוד, שלא מאפשר לנו להגביל את ההגדרה לתחום זה. זכור לנו כי בעידן ה-דוט.קומים היו שואלים אותנו בחו"ל אם צ'יף היא חברת היי-טק. התשובה המסקרנת הטובה ביותר שמצאנו אז הייתה: "אנחנו ה-low tech של ה-hi-tech". בהסבר פרטני היינו מבדלים את שירותינו מכל הקשור ל"תעשיית החלומות", וממקמים עצמנו בתחום של מתן שירותים ופתרונות טכניים וטכנולוגיים מעשיים, מוחשים עד כמה שניתן. בתחום הזה נוח לנו עד היום.
בחזרה לתקלות הפיזיות, קיימות בעיקר תקלות מכאניות, חשמליות ואלקטרוניות, וגם שילובים ביניהן.  גורם חשוב בשחזור מידע ממדיה עם תקלה פיזית הוא האפשרות להשיג את חלקי החילוף המתאימים כדי שניתן יהיה להפעיל את המצע מחדש. עם דיסקים קשיחים, למשל, כדי להשיג חלקי חילוף לדגמים רבים אין אפשרות אחרת אלה לפרק דיסק אחר מאותו דגם בדיוק. במקרים בהם מעגל אלקטרוני של הדיסק הקשיח כשל, לא תמיד מספיק שמשיגים לוח מעגלים מאותו דגם: יכול להיות צורך בהחלפה חלקית של רכיבים והלחמות עדינות.
פתיחת מארזי דיסקים או כל פעולה חודרנית, מותרים למעבדות מורשות (מורשות על ידי היצרנים) אך ורק תחת מנדף בחדר נקי. "חדר נקי" הוא חדר או תא בו האוויר טהור, ומכיל פחות מכמות מסוימת של חלקיקים מיקרוסקופיים. למשל, בחדר נקי “Class100 Clean Room” נדרשת המצאות של פחות מ-100 חלקיקים הגדולים מ-0.5microns  לכל רגל קובית של אוויר. הדרישה מכוונת להגן על המרכיבים הפנימיים של הדיסקים.
לפני שנה היה נהוג בעולם להגדיר 5-10 ימי עבודה כזמן סביר להשלמת תיקונים פיזיים (ו-2 עד 4 ימים לתקלות לוגיות). הצורך באיתור חלקי חילוף נדירים מאריך את זמן העבודה.
היכולות הטכנולוגיות המודרניות מאפשרות לקצר את משך הבדיקה והתיקון לשעות ספורות, למידע נוסף.
 

מאחסנים

היו הייתה תקופה בה נהגנו לאחסן דברים בקופסאות או על מדפים, בחדרי אחסון גדולים. זה היה בקושי לפני עשור. בעבור עסקים, צמצום צרכי האחסון היה פירושו לבלות זמן מה עם המגרסה, ולפנות שטח רצפה שיהיה מוכן להתמלא שוב.
כיום, הצלחנו להעביר תהליכים עסקיים רבים לתצורות ויישומים ממוחשבים, עזרנו לשמור על העצים בכדור הארץ, אך הגדלנו את המלאי של מידע דיגיטאלי.
לחצים חדשים הופיעו, בצורה של דואר אלקטרוני,  מסרים מידיים, אתרי אינטרנט ומידע על אוכלוסיית הלקוחות, וכל אלה רק גדלים כל הזמן.
כתוצאה מכך, אנו מאחסנים יותר מידע מאי פעם, וככל שמקורות המידע מתרבים גם קשה יותר להחליט על סדר עדיפויות לגבי מה לשמור ועל מה לוותר - כל זה עוד לפני שבכלל מתחילים למיין את כל מצבורי המידע.
בנוסף, קיים בלבול לגבי הזמן לאורכו יש לשמור את המידע על פי חוק. בעבור ארגונים המשקיעים באחסון, זהו אחד מכאבי הראש הגדולים ביותר.
הדאגה להתאמה לדרישות החוק והתקנות מובילה רבים לטעות בתחום הזהירות, וגורם להם לשמור את כל, מבלי לקבוע "אורך חיי מדף" למידע. מצב זה לא רק שמונע מן הארגון האפשרות לתמחר או לקבוע גבול או אילוץ תקציבי לעלות האחסון, הוא גם לא מאפשר לתכנן נכון בעבור צרכי כוח אדם ותשתיות.
הירידה המתמדת במחירי הדיסקים הקשיחים (ליחידת נפח) והקלות היחסית של הרכבת מערכי דיסקים זולים עם חומרה בסיסית ומערכות הפעלה ממשפחת ה-Linux, אף מעודדים לבצע יותר רכישות בהוצאות סבירות לאחסון. כמו עם הרבה נישות אחרות בעולם מערכות המידע, הפס הרחב והוזלת המחירים של מובילי מידע גדולים אפשרו להוציא את בעיית האחסון לצד ג', אשר יכול לנהל ולאחסן פיזית את המידע באתריו היעודים. כדאיות ומחיר נמוך הם בדרך כלל שני הדברים שאנו מבקשים מכל משאבי מערכות המידע שלנו, אך לעיתים רחוקות מקבלים אותם. ככל שהאחסון מספק אותם, חברות ממשיכות לנצל את הכדאיות והמחיר הנמוך של הוספת דיסק נוסף על מנת לפתור דרישות לתווך קצר, במקום להתמודד עם הנושא הגדול, היקר והכאוב הרבה יותר של ניהול ואחסון המידע תחת בקרה.
הרבה נושאים הקשורים להחזקה או שמירת המידע בעין החוק והתקנות אינם מוגדרים דים. הם בד"כ מדברים על "ניהול סיכונים" או "נהלים", מבלי לדייק. שתי שאלות דורשות תשובה ממשית, והן: לאורך כמה זמן לשמור את המידע, והיכן לשמור  אותו.
יש גם את עניין סוגי המידע השונים הקיימים בארגון. אחדים יהיו מוגנים עלי ידי חקיקה מסוימת, כאשר את השאר יהיה ניתן למחוק על פי החלטת הארגון.

עוה"ד James Mullock אומר כי קיימות שתי קטגוריות של חקיקה: הראשונה היא זו של נהלים וניהול תקין כגון Sarbanes-Oxley בארה"ב וה- DPA) Data Protection Act) באנגליה. הקטגוריה השנייה היא רגולציה וקודים ספציפיים לכל סקטור, כמו למשל ה-Basel 2 בעבור הסקטור הפיננסי. "כאשר אני נשאל על מדיניות שמירת המידע, אני מתחיל ברשימה של תקופות השמירה שנקבעות על פי חוק. היא מורכבת ב-20 או 30 עמודים של דרישות בסיסיות כגון רשומות למס וחשבונאות, רשומות בריאות ובטיחות בעבודה, מדיניות אחריות היצרן על מוצרים, וכו'.  אבל, כאשר מגיעים לעניין מדיניות כלל ארגונית בנושא יישומי דואל או הצעות עבודה, טוב יותר לכוון לתקופת זמן כללית, כיוון שאין תקופה כזו המוגדרת בחוק."
שש שנים הינה תקופה חוקית מזערית, כיוון שזה הזמן של פג תוקף משפטי לפעולות מסוימות, כגון  התדיינות על חוזים.
אחדים קראו לזה Information lifecycle management ,ILM- מחזור חיים לניהול המידע- ואחרים SRM, או storage resource management - ניהול משאבי אחסון, בסופו של דבר הן גרסאות עדכניות של טכניקותHSM-Hierarchical Storage Management אשר היו בשימוש בסביבת ה-mainframe על מנת לצמצם את עלויות האחסון.
האתגר למשתמשים הינו להחליט מה שלשמור (לאחר כיסוי דרישות החוק) וכיצד לאחסן אותו.
בסופו של יום, לא ניתן לשמור הכול לנצח. כאשר מריצים SRM מתגלה שכ-76% מכל המידע אינו קריטי לארגון. אחוזים אלו מורכבים מעותקים, זבל כללי, חומר שלא עשו בו שימוש כבר שנים וכו'.
שאלת המפתח במיון המידע הינו: "מה היה קורא אם הייתי מאבד מידע זה?"- לאחר תמחור המידע, ברור יותר כמה כדאי להשקיע בשימורו.
כמה זמן לשמור את המידע הינה החלטה עסקית, חוקתית, או אתית. אבל כיצד לשמור אותו  הינה שאלה טכנית, וקימות תשובות רבות ומגוונות.
ידוע כי לכל מדיה לאחסון יש אורך חיים מוגבל, וגורמי הסיכון הקשורים לכך משתנים מטכנולוגיה אחת לשנייה. לדוגמא, אורך החיים של 25 או 30 שנה לטייפים הוא נומינאלי בלבד, והרוב יעדיפו לפסול קלטות אחרי 10 שנים או פחות של אחסון. בכלל, לא בטוח שבעוד 20 שנה יהיה קיים מכשיר קריאה מתאים.
 

▪ http://www.zycko.com/storage/technologies/Archiving.asp

▪ http://www2.computing.co.uk

▪ How to set a shelf-life for your corporate data- Bryan Betts

השורות של עמית

קטנים ו(חלקם) מעצבנים
 

אני יודע שאני קוטר. קל לעצבן אותי, אבל לצערי הרב במדינת ישראל נוצרים מצבים מגוחכים עד בלתי אפשריים, שרק אם אתה ישראלי תקבל אותם בשלווה.
כך למשל, אני מוצא את עצמי בבית קפה מזמין דניש* צימוקים ומתעקש שיהיו בו צימוקים. זה מגוחך, אני יודע, אבל במציאות אני מקבל דניש צימוקים בלי צימוקים!
בעבר תהיתי מדוע לקוחות שואלים אותי שאלות שהתשובה עליהם מובנת מאליה, כמו.. "האם המצלמה מגיעה עם הכבל המחבר אותה למחשב?" בוודאי, איזו מין שאלה? רק מאוחר יותר התברר לי כי לא כולם מספקים את הכבל.
אי לכך אני פותח בזאת את פינת הקוטר, אשמח לקבל את חוויותיכם בנדון, כל נושא הולך.
(* Danish: מאפה המבוסס על חמאה)

אמרתי לכם.....
ביום ראשון סיפק לי ה- The Marker את מנת ה-"אמרתי לכם" השבועית.
"בעקבות ה- IPOD משתמש הקצה הוא אחד מתחומי ההשקעות הטכנולוגיים העיקריים"
שנים אני מוחה על כך שבישראל לא משקיעים במוצרים לצרכן וגם כתבתי על כך באחד הטורים הראשונים שלי. קרנות הון סיכון שהתעלמו מהצרכן ומוצרים שיועדו לו, רעיונות מעולים ופשוטים יחסית לביצוע נגנזו, נרמסו ולבסוף בוצעו על ידי חברות טיוואניות, סיניות, קוריאניות, אמריקאיות ועוד..
מאות חברות שאיש לא רצה לשמוע עליהן מתו להן בשקט, ורק היום חדרה ההכרה שבעצם הכול הולך בסוף ללקוח הסופי - אם לא ישירות, אז בעקיפין.
שישה חודשים אני מובטל, אחרי ששלושה פרויקטים (אותם כולם, אבל כולם, הגדירו כמבריקים) לא הצליחו לגייס השקעה, וכולם בטענה אחת בלבד: "לא משקיעים במוצרים לצרכן". בששת החודשים הללו ליוויתי מספר חברות אחרות עם מוצרים טובים לא פחות, וראיתי אותן קורסות.
אולי אני קטן אמונה אבל מעולם לא ראיתי גוף כלשהו, בוודאי לא גוף פיננסי שעושה סיבוב של 180 מעלות ומשנה מדיניותו, אז תסלחו לי אם אני ספקן, ולא מאמין שהסנונית הזו מביאה את האביב.

בשבוע שעבר פגשתי בחור נחמד, יש לו רעיונות וכמובן שהוא רצה שאחתום לו על NDA. אחרי הכול, הרעיונות שלו הם הכי חדשניים. הקשבתי לו ומייד הבנתי: הוא רוצה להיות עשיר. את כל הרעיונות שלו כבר פיתחו, וכולם עד אחד נוגעים לתחומים הכי חמים שיש: הדמיה רפואית, תוכן לסלולארי, אבטחה וביטחון. והכי חשוב: כולם, כולם בגדר רעיון בלבד שלא נבדק ואפילו לא הועלה כמו שצריך על הנייר. השיחה הזו הבהירה לי שעידן הבועה באמת חזר.
עצרתי אותו ובעדינות הסברתי לו, שאין לו סיכוי לגייס כסף. שכל הרעיונות שלו כבר על המדפים, ושלא יעז לחשוב אפילו על משקיע פרטי. כדאי שיחפש עבודה, שכן אשתו ושני ילדיו זקוקים לפרנסה שאותה יספק, שכן רבים וטובים ממנו מובטלים ומוכי חובות כתוצאה מהגישה הנ"ל.

פינת הווירוס והאנטי וירוסים
השבוע קיבלתי בזה אחר זה שני וירוסים שלדעתי הם גרסא חדשה של וירוס ישן. אם עקבתם אחרי סדרת ההנחיות שהפצתי כאן לפני מספר שבועות להימנעות מוירוסים, לא תהיה לכם בעיה להתגבר עליו אבל...
שיטת הפצת הווירוס הנ"ל היא הבעיה, ואוכל בקלות להבין מדוע כולנו עלולים להפעיל אותו בטעות.
הווירוס הנ"ל מופץ באמצעות הדואר האלקטרוני ונשלח כביכול מכתובת רשמית על שרת הדואר שלכם Info@yourdomain.com או Register@Yourdomain.com או אחרים. תוכן ההודעה היא שחשבון הדואר האלקטרוני שלכם נחסם, או שיש בעיות ברישומו. אל ההודעה מצורף קובץ ZIP המכיל בתוכו, איך לא, קובץ PIF.
אחד כמוני שהוא גם האדמיניסטרטור של שרת הדואר שלו יבין מיד כי יש בעיה שכן אין על שרתי הדואר שלי שום כתובת בשם Register או info אבל זה לא ימנע ממני להסתקרן ולנסות להבין מה קורה כאן.
משתמש אחר שהוא רק לקוח של שרת דואר כלשהו עלול להתפתות ולבדוק מדוע לעזאזל חשבון הדואר שלו נחסם ויפתח את הקובץ.
אם קיבלתם מכתב שכזה פיתחו את מקור ההודעה (Message Source) ומיד תבחינו שכתובת השולח היא בעצם כתובת המענה (Reply Address) והשולח האמיתי הוא שרת דואר שלא מוכר לכם כלל.

כיווני פיתוח

בוודאי תהיתם מדוע תכנות אנטי וירוס הולכות ונהיות כבדות כל כך וככל שהן כבדות יותר הן גם יעילות פחות. האם לא שאלתם את עצמכם איך יתכן שמפתחי תכנה לקויה גוררים את ליקויי הגרסאות הקודמות לגרסאות מתקדמות יותר? תכנות אנטי-וירוס, כמו גם מערכות הפעלה הן דוגמא טיפוסית למה שאני קורא כיווני פיתוח.
חברה מפתחת תכנה והיא משדרגת אותה באופן קבוע בתהליך המזכיר תוספת בניה על מבנים עתיקים המיועדים לשימור. למרות שברור ומובן מאליו שיש צורך דחוף בשינוי הכיוון או גישה חדשה, קשה עד בלתי אפשרי להחליט לזרוק את כל מה שעשתה עד עתה ולהתחיל מחדש. השיקולים הם לרוב כלכליים, אך במקרים רבים מדובר גם בשיקולי אגו שכן שינוי כיוון פירושו הודאה בטעות.

הבעיה היא שבענף המתחדש ומשתפר כל הזמן נחוצים שינויי כיוון מדי פעם. כך למשל בעלות מאוד נמוכה ניתן לבנות תכנת אנטי וירוס יעילה פי עשרות מונים מהתכנות הקיימות שגם תספק מענה לוירוסים חדשים וגם תהיה קלילה ולא תעיק על מערכת המחשב, שלא תזדקק לשדרוג מתמיד ושתיתן מענה יעיל ופשוט יותר לאיתור והסרה בעוד מועד של וירוסים.

עכשיו לכו שכנעו את מנכ"ל סימנטק, למשל, או את מנהל הפיתוח של החברה שהאנטי וירוס שלו מיושן בגישתו ועליו להתחיל מחדש. לא אפשרי, תאמינו לי, ניסיתי...
 

תגובה לשורות של עמית
 

תגובה קטנה משלי.
מתוך היכרות אינטימית ורבת שנים עם יצרניות האנטי וירוס אני יכול לאמור כי הן אינן מעוניינות בייצור תוכנה כלל. חברות אנטי וירוס כחברות בינלאומיות גדולות ועתירות הון אחרות עוסקות בתחום עסקי שונה לגמרי - הגדלת ערך מניית החברה.
בכדי להגדיל את ערך המנייה יש צורך לבצע מהלכים כדוגמת רכישת חברה צעירה שפיתחה טכנולוגיה מלהיבה וחדשנית, לעשות עם זה הרבה רעש תקשורתי - ורצוי לקראת סוף הרבעון או סוף השנה. ומספר חודשים לאחר מכן למסמס את זה לאט לאט עד שבתום שנה או שנתיים הטכנולוגיה תתמסמס ותעלם לחלוטין.
החברות הללו אינן מעוניינות בטכנולוגיות אלא למינוף הערך הכספי שלהן - וכפועל יוצא מזה הגדלת התגמול הישיר של המנהלים הבכירים ושאר מקבלי האופציות.
חברת McAfee מרוויחה יותר כסף מהריבית על הכסף הנזיל בבנק - מעל מיליארד דולר, מאשר ממכירת אנטי וירוס, אבל למנהלים לא יוצא מזה כלום. אבל עם קונים מוצר מצוין כדוגמת PGP במחיר מצחיק של 40M$ (שווה ערך הריבית השנתית) ניתן להציג גדילה בערך החברה וכתוצאה מכך גדילה בערך החברה והמנייה - ומזה הם מרוויחים.
ולאחר שנתיים או שלוש PGP בחזרה בשוק החופשי כחברה עצמאית.

עמית, נדמה לי שזה עונה על שני הקיטורים שלך להיום גם יחד. (א.ג.)

IT במערב אירופה
מאמר שפורסם בידיעון של ארגון מנהלי רכש ולוגיסטיקה ב-16 במאי.
 

"ברוך גינדין, מנכ"ל גרטנר המזה"ת: "שוק שירותי ה-IT בישראל מהווה 2% מגודל השוק בבריטניה ב-2004, עם כמעט אותו מספר של ספקים מתחרים. לפיכך לחברות רב- לאומיות קשה להגיע למסה קריטית בישראל.
קצב הצמיחה בישראל צפוי להיות גבוה במעט ממערב אירופה מאחר וחווינו תקופה ארוכה של האטה כלכלית, ולכן חלק מהצמיחה המואצת הוא הפיצוי על עשרות פרויקטים שנדחו משנה לשנה מאז 2001 ועד לסוף 2004 המתודולוגיה של גרטנר מבחינה בין פעילויות הניתנות להעברה למיקור חוץ וכאלו שלא ניתן להעביר למיקור חוץ כגון אפליקציות. בישראל זוהו מספר תחומי פעילות, כגון תשתיות IT, אשר הגיעו לבשלות והעברתם למיקור חוץ עשויה לחסוך לארגון או להאיץ את קצב הצמיחה שלו".
ניקולה פראנס, אנליסט בכיר בגרטנר אמר: "לאחר תקופה קשה בתעשיית שירותי ה- IT בארבע השנים האחרונות, אנו רואים סימני התאוששות ממשיים בכל פלחי השוק, כאשר קצב צמיחת השוק חוזר להיות חיובי.
למרות קצב הגידול האיטי בתחום הייעוץ ובתחום שירותי אינטגרציית המערכות, חתימת הסכמים לקבלת שירותי מיקור חוץ, כאמצעי לרכישת שירותי IT מקצועיים, הם הבסיס לצמיחה המואצת בכל תעשיית שירותי ה-IT האירופית. מגמה זו תימשך, ככל שחברות יתחילו לקחת על עצמן את הטיפול בפרויקטים לחידוש הטכנולוגיות שעוקבו למשך זמן רב ויתמקדו בפרויקטים שיציבו אותם בעמדת צמיחה".
על פי גרטנר, פונקצית ה- IT עוברת תהליך תיעוש, המשפיע על הדרך בה פועלות גם חברות שירותי IT וגם מחלקות IT פנימיות. ארגונים רבים עוברים מהתבססות על מחלקת IT פנימית להסתמכות על חברות שירות מקצועיות המציעות מיקוד רב יותר על הסטנדרטים בביצועים ותמורה גבוהה יותר ללקוחות. מחלקות ה- IT לא תיעלמנה, אך ברוב המקרים תפקידן העיקרי יהיה להבין מה נמצא בראש סדר העדיפויות של הארגון ולספק את כלי ה- IT המתאימים ביותר להשגתם.
פראנס מוסיף: "אנו רואים כעת מיקוד עז של לקוחות בערך העסקי ובאומדני ביצועים. חברות מתמקדות, במידה הולכת וגוברת, בתוצאות שיספקו קשרי ה- IT החיצוניים שלהם ודורשים החזר טוב יותר על השקעותיהם. לקוחות דורשים שירותים שממנפים את התועלות של המוצרים הטובים ביותר מסוגם, טכנולוגיות וסטנדרטי השירות, כמו גם עלויות שירות נמוכות".

www.iplma.org.il

הידד לפרסומאים
 

תודה לאהוד היקר, ששלח לנו את הקישור לסרטון ההומוריסטי בנושא גיבוי על קלטות. זה כל כך הצחיק את מנהל השיווק אצל אחד משותפינו העסקיים, שהוא הפיץ אותו בין לקוחותיו, על אף שהפתרון המוצע בסרטון יכול להיחשב כמתחרה עם אחרים אשר בסל מוצריו. אם עדיין לא הגיע אליכם, הדליקו רמקולים ותיהנו. לא לשכוח ללחוץ על הכפתור השלישי בסוף הקליפ (זה שאומרים לך לא ללחוץ)

http://www.backuptrauma.com/video/default2.aspx   
 

מחשבים, חוק, משפט ואתיקה - הערות
 

ממשה הלוי קיבלנו את הערות הבאות למאמר משבוע שעבר :

1. "חוק מאגרי המידע" - אין חוק בשם הזה. מדובר בפרק מתוך חוק הגנת הפרטיות.
2. "חוק קניין רוחני" - אין חוק בשם הזה. דיני קניין רוחני מורכבים ממספר חוקים.
3. "חוק הפרטיות" - אין חוק בשם הזה, אלא חוק הגנת הפרטיות, ולא מדובר בחוק יסוד.
4. לא נכון כי עוולה היא עבירה פלילית לפי פקודת הנזיקין.
 

 RFID - בכיס
 

ב-4 למאי 2005 כתב Duncan Frissell בבלוג שלו:

"What, exactly, is an Radio Frequency Identification (RFID) Card? It's a bearer instrument. Access to my office is controlled by RFID readers. All doors including the rarely used fire escape entrances unlock when touched by an appropriate RFID card. Various interior doors are also controlled in this fashion.
The RFID readers are flat panels with an LED mounted 42" off the floor to accommodate the dwarves that work (or may work) in the building.
At 6' 4", my "rear" pants pocket is about 42" high. I carry an RFID card in a leather ID case in that pocket. To enter the building, I present my rear and the door unlocks. The RFID card never leaves its leather case or my pocket. The card will open the doors for anyone who presents it. That makes it a bearer instrument in this application. In practice of course, most photo IDs are bearer instruments since most ID checkers are not very dedicated document examiners"

ואיך הוא קרה לקטע הזה? : "My Ass Opens Doors", בוודאי!. עוד דברים מעוררים חשיבה, רגשות מעורבים -ולפעמים חיוך- באתר http://technoptimist.blogspot.com/.
(אנשי מכון וייצמן: שימו לב לתוספת מיום 18.04.05)

ערוך מסמך ארוך

מי שעורך מסמכים ארוכים צריך לעיתים לקפוץ קדימה ואחורה במסמך, ובעבור עבודה מסוג זה מאוד נוח לצפות בו זמנית בחלקים שונים מתוך המסמך. ב-Word אפשר לפתוח שני חלונות לצפייה במסמך אחד בו בעת.
לאחר פתיחה רגילה של מסמך Word, לוחצים Control + ALT + V. יופיע קו אותו אפשר למקם במסמך היכן שרוצים. כדי לבטל אותו, לוחצים על אותם המקשים שוב.
 

עבודה פורנזית

חוק שיאשר למשטרה להקים מאגר נתוני מידע גנטי יסייע רבות בעבודה הפורנזית ובמלחמה בפשע. בעזרת המאגר ניתן יהיה להשוות את הנתונים הגנטיים לנתונים הביולוגיים הנמצאים בזירות הפשע. הצעת החוק בנושא מדברת על נתוני זיהוי משלושה סוגים: ד.נ.א, טביעות אצבעות, ותצלומים. החידוש העיקרי הוא הסדרה והקמת מאגר פרופילי ד.נ.א.
בידי המשטרה קיים כבר היום מאגר גדול ונרחב של טביעות אצבעות המשמש אותה בעבודתה באופן סדיר, ואשר אפשר עד היום פענוח של מקרי פשע רבים. כמו כן קיים מאגר תצלומים אשר אף הוא משמש את המשטרה בעבודתה היומיומית.
מדינות שונות בעולם, וביניהן ארה"ב, ברטניה, קנדה, גרמניה, הולנד, שבדיה, ניו-זילנד ועוד, כבר הקימו מאגרי ד.נ.א אשר הוכיחו עצמם ככלי עבודה יעילים למילוי תפקידיה של המשטרה.
נתוני הזיהוי הגנטי אינם מכילים מידע ביחס לבריאותו או אישיותו של האדם ממנו נלקחה הדגימה, ונלקחים מאזורים בדנ"א המכונים junk data. על פי הצעת החוק, מוצע לשמור נתונים אלה וכן את הדגימות עצמן. הסיבה העיקרית היא התמודדות עם שינויים טכנולוגיים ואפשרות בקרה ופיקוח. שמירת הדגימות חיונית למניעת אובדן הנתונים שנצברו עד למועד השינוי. סיבה חשובה אחרת היא מתן אפשרות למשטרה לערוך בדיקה חוזרת של התאמה בין הדגימה עצמה לבין הדגימה מזירת הפשע, על מנת למנוע טעויות בזיהוי ובזימון.
 

המאמר השלם נמצא בכתובת  http://www.justice.gov.il/MOJHeb/Subjects/Genety.htm

עוד על DNA
 

מכתבי שרשרת

"If you really want to keep one of these things circulating around the Infobahn (האינטרנט), don't announce to the world that you will be sending it to me. My wife can tell you that about the best way to ensure that I don't do something is to make me feel like I have to."

מתוך Treppenwitz- בין הזוכים ב"Best New Blog 2004" של Israellycool

מצעד התשובות המעצבנות

תודה לנעמי, ששלחה לנו את הבחירות המנצחות במצעד התשובות המעצבנות של מתכנתים  - כאשר אומרים להם שהתוכנה לא עובדת כמו שצריך. להלן, בתרגום חופשי:

מכל הלב

מזל טוב ביום הבר מצווה/ בת מצווה, לילדי פנימיית נווה יהודה בנס ציונה

מזל טוב לנדב אריכא, על הסמכתו (הראשונה בארץ!)
כיועץ אבטחת מידע להקמת מערכות ניהול אבטחת מידע ב -Qwebmark www.qwebmark.net - ראו תחת קטגורית Coaches בישראל

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.