פֵייָת המחשוב

נניח לרגע שהייתה לנו שוב היכולת להאמין בפיות ובקסמים. ונניח שפיית המחשוב הייתה מופיעה מולנו, ומודיעה חגיגית, כי על מעשה טוב שעשינו למשתמש מסכן - בתפקידנו כמנהלי רשת - היא באה לגמול לנו בהגשמת משאלה.
מכל המשאלות שבעולם, מה הייתם מבקשים?
אני יודע מה הייתי מבקש. זה לא משהו שחשבתי הרגע, זה חלום ישן נושן, כימרה, דבר נכסף. הייתי מביע משאלה לטכנולוגיה ללא פוליטיקה.
בלי פוליטיקה אפשר לבדוק את הנחות היסוד ולהבין אם הם באמת כאלה, או פשוט דעות קדומות.
בלי פוליטיקה אפשר להחליט החלטות נכונות למערכות, לאנשים, וגם לכיס.
בלי פוליטיקה הטכנולוגיה עומדת בזכות עצמה, בזכות מידותיה, זוהרת, קורנת חכמה וטוהר.
 

תחיית הקבצים המתים

על פי חכמת הקבלה (לדיוק - דלפק הקבלה) במעבדה לשחזור מידע, האנושות מתחלקת לבני אדם שאבד להם מידע, ובני אדם שיאבד להם מידע. מי לא היה פעם במצב של משבר, בו איחל לנס של תחיית המידע שאבד?...אבל יש הבדל בין "אבד" לגמרי, לבין קובץ שנמחק. קבצים שנמחקו עדיין קיימים במדיה המגנטית - הדיסק הקשיח או כרטיס הזיכרון במצב מוצק.
עד מתי הקבצים שנמחקו נמצאים "בין גן עדן לגיהנום"?- פשוט עד הרגע שחומר חדש נכתב מעליהם. רצוי כי מי שאיבד קובץ חשוב יפסיק מיד להשתמש באותו כונן ויחיש למעבדה
 

לרבים מאנשי המחשבים הותיקים נראה לפעמים כי שחזור של קובץ שנמחק הוא דבר קל, ושבאמצעות תוכנה מסחרית פשוטה יוכלו להחזיר את המצב לקדמותו ללא התערבות ספק שירותי שחזור נתונים. אכן, רק בישראל, ניתן למנות מקרים ושמות רבים בהם איש המחשבים השלה את עצמו כך. אחת הבעיות אליהן מתייחסים פחות היא כי תוכנה לשחזור מידע יש להתקין, ולעיתים קרובות ההתקנה נעשית על אותה המחיצה בה היה המידע שדרש שחזור.
במקרים אחרים, מי שכבר הצליח לשחזר מידע שנמחק, שמר אותו מחדש באותה מחיצה על גבי הדיסק, עם תוצאות גרועות.
במידה והקבצים והספריות שנמחקו נמצאים באותה מחיצה כמו מערכת ההפעלה, עצם אתחול המחשב יכול להוביל לקבורה עמוקה אף יותר.
כמו מול צומת של פסי רכבת: "עצור, הקשב, התבונן!"
אם משהו נראה חשוד- אל תתקדם. כבה את המחשב וצור עמנו קשר -טל. 08-9400070
 

ניהול הגיבוי וההתאוששות

מערכות גיבוי אוטומטיות כוללות שרתי גיבוי יעודים המגבים באופן אוטומטי את המידע לדיסק מגנטי, ספריות טייפ עם זרועות רובוטיים, או ספריות דומות של תקליטורים אופטיים. מערכות אלו יכולות גם לספק פונקציות של אחסון הירארכי. מערכת אוטומטית טיפוסית תפעל 24 שעות ביממה ותספק שירותי גיבוי למספר clients. במקרה זה ה-clients הם שרתי קבצים של אפליקציות , המשתמשים בשירותי הגיבוי.
קיימות מספר בעיות כאשר הגיבוי האוטומטי נעשה על גבי קלטות גיבוי. הקבצים יכולים להשתנות מאז הגיבוי הקודם, ושינויים אלו יאבדו במקרה של צורך בשחזור. כמו כן, המנהל מתמודד עם הצורך ליצור ולעקוב אחר גיבויים דיפרנציאלים או אינקרמנטאלים.
הגיבוי על טייפים הוא גם איטי. כדי לעקוף בעיות אלו, מוצרי גיבוי רבים מנצלים טכניקות של מירור ואחסון על גבי דיסקים מגנטיים. על מנת להתגבר על הבעיה של קבצים  משובשים שמועתקים בו זמנית למערכות מירור, מוסיפים למערך שרתים נוספים, השומרים על המידע ללא שינויים למשך תקופת זמן בטוחה.
שימו לב לתרשים של מערכת גיבוי הירארכית. השרתים במירור מספקים גיבוי בזמן אמיתי למצב המעודכן של כל הקבצים.

טייפים        אחסון       שרת גיבוי            מירור
תחנות עבודה

שרת הגיבויים יכול לגבות קבצים מהשרתים במירור כל יום, כל שעה או על פי תקופות מוגדרות אחרות. הקבצים על גבי שרת הגיבויים עוברים לאחסון (אופטי, קלטות או מאחד לשני, שנלקח הרחק מאתר העבודה, למקרה של צורך בהתאוששות כוללת. במקרה ונכתב מידע משובש לשרתים אשר במירור, המשתמשים יכולים לפנות לשרת הגיבוי -עם אובדן העדכניות, כמובן.  במקרה בו איש לא שם לב לכך שקבצים משובשים נכתבו לשרת הגיבויים, ניתן עדיין לקבל את הקובץ התקין האחרון מארכיוני הדיסקים או הקלטות. מערכת זו יכולה להיות אוטומטית במלואה ולעבוד באופן שוטף.

ועדיין, בסופו של דבר, מערכת זו הנה מערכת גיבוי בלבד, על כל יתרונותיה וחסרונותיה...
לא ניתן יהיה להחזיר כל חומר שגובה במידה וכונן הקלטות לא יהיה תקין או תוכנת הגיבוי השתבשה, מערכות גיבוי הנן מערכות גיבוי.
מערכות המשכיות עסקית מספקות פתרון שלם הרבה יותר שאינו תלוי גורמים ותהליכי התאוששות.
 

ללבוש את הטלפון

עונת הסקי החלה, אנשים שלא יכולים להתנתק מן הטלפון הנייד גם כאשר הם מוקפים גבעות מושלגות הופכים לקהל היעד לטלפונים שניתן ללבוש.
החברות Motorola ו- Burton Snowboards החלו בשיתוף פעולה ליצירת אוסף בגדי חורף תואמי Bluetooth לאנשים אלו, החייבים להישאר מחוברים, או להקשיב למוסיקה בזמן הגלישה. התוצאה הינה סדרה של דגמי מעילים לסקי בעלי חיבוריות אלחוטית המאפשרים נגישות לטלפון הנייד או ל-iPod  (יחד או לחוד) ללא צורך בהפעלה ידנית של המכשירים עצמם.
חברת Burton השתמשה בטכנולוגיית Audex הפועלת באמצעות מודול (ניתן להסרה), עם כפתורים גדולים והיזון חוזר מישושי לגישה קלה. המערכת אמורה לאפשר למשתמש ניהול בנגיעה אחת של המכשירים הניידים.
כל מכשיר מתחבר בדרכים שונות. משתמשים יכולים לגשת לטלפון הנייד באמצעות הקישור האלחוטי של Motorola Bluetooth, עת שחיבור עם כבל מקשר את ה-iPod עם הנגן MP3 המוסתר ומגברי הסטריאו הנמצאים בקפוצ'ון של מעילי ה- Audex. כמו כן, בדגמים הבאים יהיה מיקרופון מוטמע בצווארון.
בשרוולי המעיל נמצא מכשיר זיהוי קטן מימדים למטרות סִנּוּן, וכן פאנל בקרה המאפשר למשתמש לקבל או לבצע שיחות טלפון, ולנהל את המוסיקה ב- iPod..
הדגמים צפויים להגיע למדפים בדצמבר, כל דגם בשלושה צבעים לבחירה, וכמובן,- לא לדאוג!-יש גם דגמים נשיים. את כולם נוכל לרכוש גם דרך אתר האינטרנט של ברטון בסביבות ה-$600 + משלוח.
ההפתעות לא נגמרות כאן: יש גם קסדה וכובע שהם תוצאה של שיתוף פעולה בין Motorola  ל-R.E.D. Impact Protection. אלה מכילים חיבור אלחוטי Bluetooth  למכשירי שסטריאו תואמים, ולטלפון נייד. הכובע והקסדה תואמות כל נגן iPod, MD CD או  טייפ.
 

משהו טוב

השבוע הרחבנו אי שם בארץ את הרישיון של BOS לאלון, במפעל הסודי המייצר דברים מאוד-מאוד סודיים לתעשייה הסודית ביותר.
"נו, אלון, מרוצה?"
"עד הגג".
"אז תגיד משהו טוב שנוכל לכתוב במגזין".
"מה, אבל זה מובן מאליו. הרחבנו את הרישיון, לא?"
"נו כבר, אל תקמצן במילים, תאמר משהו לדורות הבאים, משהו טוב שאחרים יכלו לקרוא ולהבין למה מכל הפתרונות שבעולם, אתה דווקא שוב ושוב חוזר ל-BOS"
"אני לא רגיל - כאן הכול סודי...ומובן מאליו".
 

סיסמאות

יש הטוענים שעוד לא נולדה הסיסמא שאי אפשר לפצח. סיסמאות פשוטות אפשר אכן לפצח בדקות ספורות, אך במקרה של סיסמאות מורכבות הפיצוח שלהן יכול להתמשך חדשים רבים. קורא לעיתים כי משתמש שכח את הסיסמא בה השתמש לחסימת קובץ, אבל הוא זוכר שיש בה מעט סימנים מסוג אחד (לועזים או עבריים, אותיות או ספרות). במקרה כזה, ניתן להתעקש בניסיונות ולפתור את הבעיה במעט סבלנות.
באינטרנט קיימים אתרים המסייעים בפריצת סיסמאות תמורת עשרות דולרים לפריצת קובץ בודד. הבעיה לכיס המשתמש מתחילה כאשר הקבצים מוגנים בסיסמאות מורכבות יותר. ספקי שירותים של פריצה ופענוח, זמינים. אגב, גם פורצי מנעולים וכספות ניתן למצוא ללא חיפוש מעמיק. וכאן עולה כבר בעיה אחרת: ספק אמין חייב לוודא את זהות ותפקיד הפונה על מנת לספק שירות לבעליו הלגיטימיים של המידע. לצערנו, עמיתים למקצוע ממוקדים יותר בצבע הכסף מאשר בענייני לגיטימיות. בד"כ לא נדרשת חקירה מעמיקה בכדי לגלות אם קבצים שייכים לפונה או לא.
בעיה מיוחדת מתעוררת במקרים של מחשבים משותפים (לבני זוג, למשל), ועל כך כתבנו בהרחבה כבר בעבר.
 

Cyborg

באוניברסיטת נברסקה הצליחו לייצר את המנגנון האלקטרוני הראשון בהיסטוריה הכולל חיידקים. הם הטמיעו חיידק חי במעגל אלקטרוני, על מנת להשיג שבב רגיש ללחות. התוצאה היא בת כלאיים בין חיידק ומכונה, המנצלת את היתרונות של שניהם כדי לפעול לחיישן בעל רגישות יוצאת דופן.
סיכום העבודה המדעית פורסם בירחון Angewandte Chemie, ומספר כי החיידק הנ"ל מצופה ננו-חלקיקי זהב ומוטמן בשבב מסיליקה שגם הוא מכיל שתי אלקטרודות מזהב.  החיידק החי מתכווץ ומתרחב באמצעות האלקטרודות כתגובה לרמת הלחות. הוא מסוגל לשרוד כיומיים ללא חומרים מזינים. אבל נכון, חיידקים -כמו כל דבר חי- לא חיים לנצח. בן הכלאיים פועל יותר מחודש לאחר שהחיידק שלו שובק חיים...
החיידק-המְשֻׁלָּב-במכונה נקרא cyborg, מונח שנולד משילוב המילים Cybernetics +
Organism, שילוב של ביולוגיה ומכאניקה. בשנות ה-60 השתמשו במושג לכינוי בן אדם משופר באופן מלאכותי על מנת להפוך אותו לעמיד בתנאים השוררים מחוץ לכדור הארץ. מהר מאוד הנושא אומץ על ידי המדע הבדיוני, אבל יש מקרים במציאות העונים להגדרות של cyborg. למשל, חולה לב הנושא קוצב... או אפילו חומי, הכלב של השכן, עם שבב הזיהוי התת-עורי שלו.

כפי שפורסם ב-Nature, קבוצת המדענים בנברסקה, תחת הנחייתו של פרופ. Ravi Saraf פיתחו את הטכנולוגיה על פי השיטה הבאה: ראשית הטמינו אלקטרודות זהב בשבב, אותו ציפו בחיידקים ממין Bacillus cereus, הנפוץ בסוגי מזון שונים. החיידק יוצר נבגים, מה שמאפשר לו לשרוד במשך תקופות ארוכות בתנאים קשים.
החיידקים התקבצו באופן ספונטאני בצורות של גשרים שבין האלקטרודות. לאחר מכן, המדענים הוסיפו לשבב תמיסת חלקיקי זהב (בגודל של כ-30 ננומטר), ולבסוף ציפו את השבב עם פפטידים (מולקולות מורכבות מ-2 או יותר חומצות אמינו) שסיעו בקיבוע של החיידקים.
עלייה ברמת הלחות גורמת ל-Bacillus cereus להתנפח קלות, מה שגם גורם להתרחקות בין הננו חלקיקים הקרובים במרווח זעיר של 0.2 ננומטר. ההפרדה מקשה על האלקטרונים של הננו-חלקיקים "לקפוץ" מאחד למשנהו, והתופעה מורידה את מעבר החשמל בשבב.
במצב הפוך, ירידה בלחות מ-0 ל-20% גורם לזרם החשמל להתגבר פי 40.
בעת ייצור החיישן, החיידק חייב להיות חי וחיוני בכדי שלא יאבד את צורתו. גם כחודש לאחר המוות, "גופת" החיידק ממשיכה להגיב לתנודות הלחות.
פרופ. שרף אומר שהחיישן יכול להוות בסיס לייצור מוצרי חשמל, תוך ניצול המערכת יוצרת האנרגיה של החיידק. השבב הקיברנטי והביולוגי הזה מהווה צעד ראשון בפיתוח מוצרי cyborg חדשים.
עצם ההצלחה בשילוב יצורים חיים ומנגנונים ננו טכנולוגיים, מוכיחה את ההיתכנות של ניצול אורגניזמים חיים כמקור של אנרגיה שימושית, להזנת מערכות אלקטרוניות
 

השורות של עמית

מונדיאל

השבוע נודע רשמית כי, לראשונה מאז קיום טלוויזיה במדינת ישראל, לא נוכל לראות את הגביע העולמי בכדורגל שיערך בגרמניה בשנה הבאה. למה? כי יש לנו טלוויזיה רבת ערוצים! כי יש לנו רגולאטורים! וכי מישהו חושב שיש לנו כסף מיותר.
חברת צ'ארלטון רכשה את זכויות השידור על הגביע העולמי, ודורשת למעלה מ- 1000 ש"ח לחבילת השידורים. צ'ארלטון היא עסק שרוצה להרוויח כסף בכל מחיר. עד היום לא ממש היה לה נחת, אבל הפעם היא מאמינה שהתרנגולת תטיל ביצי זהב (או... שהצופים ישלמו מהאף). צ'ארלטון ניסתה את הדרך הקלה, למכור את הזכויות לערוצים האחרים, אבל הערוץ הראשון צריך את הכסף לשלם משכורות (80% מתקציבו הולך למשכורות, והשאר לחדשות 2-3 שעות ביום, ושידורים חוזרים של תכניות מלפני שנתיים עד 10 שנים... וכמובן, גם מכבי תל אביב בכדורסל, למגינת ליבת של כל שאר אוהדי הכדורסל בישראל).
הערוץ השני משקיע את כספו בזבל והופך אותו לזהב, מתכונת שעובדת היטב, אז למה לבזבז כסף על זהב אמיתי?.
ערוץ 10 בצרות כרוניות, למרות שבעליו הוא מהעשירים בארץ, אבל מעדיף את כספי והטבות המדינה על פני השקעה בערוץ. לערוץ 10 יש בעיית רייטינג לכן אין כסף. זה שהמונדיאל מביא רייטינג ורייטינג מביא כסף, לא ממש נקלט בהנהלת הערוץ (כמו שאומרים באנגלית: כדי להרוויח שקל צריך לבזבז שקל).
ערוץ הספורט מושקע עמוק עמוק בגביע האלופות, ולא נשאר לו גרוש.

או קי. אז אי אפשר למכור את הזכויות, אז יאללה בוא נחלוב את הצופים. אלא מה? 1000 שקלים לשלושה שבועות הם מה שאני משלם לכבלים ל- 4 חודשים!

וכאן יש בעיה חמורה ביותר. המועצה לכבלים ולווין והרגולאטורים, נתנו הוראה לחברות הכבלים והלוויין להחשיך את המסכים בכל הערוצים הזרים שישדרו את המשחקים, כדי לשמור על זכויות היוצרים שנרכשו על ידי צ'ארלטון.

הרגולטורים והמועצה שומרים על הזכויות של צ'ארלטון. אבל מה עם הזכויות שלי? חתמתי על הסכם עם הכבלים ובמסגרתו אני מקבל חבילת ערוצים + ערוצים פתוחים מכל העולם. וביום בהיר אחד, על מנת לספק את חמדנותה של חברה עסקית, מפירים עימי את החוזה ומחשיכים לי 10 ערוצים ואולי יותר. אז זה לא ממש חדש שבעל הממון במדינת ישראל קודם לאזרח הקטן אבל בכל אופן יש גבול לחמדנות. צ'ארלטון היא אפילו לא תחנת שידור, ואין לה ערוץ. היא למעשה טפיל שמקבל ערוץ לצורך עשיית כסף, על חשבוננו.
בהנחה שאיש מאיתנו לא ייגש לבית המשפט להתלונן (ואתם יודעים מה דעתי על בתי המשפט בישראל) הרי שנשארו בידינו מספר אפשרויות מצומצם:
1. התקנת צלחת לווין עצמאית + ממיר לווין לערוצים פתוחים (בלי שום קשר ליס) ותוך שניות המסך מתמלא, בבקהם, הנרי, סידורף, יאפ סתם, גילרדינו ועוד...
2. לאלו המחוברים ליס, רכישת ממיר לווין (מקסימום 400 ש"ח) ניתוק הממיר של יס וחיבור הממיר החדש והנה... ארגנטינה, ברזיל, גרמניה, איטליה... ועוד
3. על האינטרנט משדרות כיום חי למעלה מ- 500 תחנות טלוויזיה. חלקן בטוח משדרות, לא יודע מי ומתי אבל אני מתחייב כאן. בתוך חודש/חודשיים להעלות תכנה שאני שוקד עליה בימים אלו שתאפשר לכל אחד ואחד מאיתנו לצפות בתחנות טלוויזיה מכל העולם דרך האינטרנט.
אבל... הנבלות (הייתי אומר בני **** – אבל אני פוחד שימחקו לי את המשפט בעריכה) ממועצת הכבלים והלוויין מנסים לחבל גם כאן והבוקר פורסם כי המועצה מחפשת דרך להכניס שידורי טלוויזיה לרגולציה.
רגולציה במדינת ישראל פירושה "בואו ניקח עוד כסף מהצרכן"...

המפקח על הבנקים מאיים....

השבוע ניפק לנו המפקח על הבנקים מספר הצהרות "מזהיר את הבנקים מפגיעה במסגרת האשראי של העסקים הקטנים" – להזכירכם זה אותו יואב להמן שחתך סופית את האשראי ללקוחות הקטנים בתקנות נגד חריגות אשראי שיכנסו לתוקף בתחילת השנה הבאה.
ועוד ממר להמן: "חברות האשראי שמנפחות עסקאות על חשבון הלקוח – מטעות את הציבור"
מטעות את הציבור? אולי מרמות את הלקוח? ואל תאמר לי שגם הלקוח הוא הציבור אנא ממך דייק, לא אומרים: "לוקח את שלא שייך לו", אומרים "גנב". דייק, בבקשה.

הגבלים עסקיים?

אחד מבכירי הרשות להגבלים עסקיים, יצא בהצהרה "כ- 20 חברות גדולות עוברות על חוק ההגבלים" .לא! רק 20? או רק 20 שבדקתם? מה אתם עושים כנגד זה? אם בכלל?
כל אנחנו יודעים שעוברים במדינת ישראל על חוק ההגבלים, אנחנו גם יודעים שככל שהחברה גדולה יותר איש לא יטרח לבדוק בציציותיה. שלא לדבר על להעניש, לחסום, למנוע. לעשות משהו. מדינת ישראל היא גן עדן לקרטלים ומונופולים והממונה על ההגבלים העסקיים לא עושה דבר חוץ מאשר לצאת בהצהרות. אחת למספר שבועות הוא מנפק כותרת, הצהרה, או חקירה, או קול צעקה, שמתפוגגים בקול ענות חלושה אחרי ימים בודדים ואיש לא טורח לברר מה בעצם נעשה בשטח. למה? כי כולם בעצם יודעים, לא נעשה כלום, הכסף משחק.

הפתעה!

שמעתם? בנק לאומי שובת! מפירים את זכויות העובדים! מהו השכר הממוצע של עובד בנק לאומי? משכורת עוני, זכאים להשלמת הכנסה! רק 22,000 ש"ח לחודש. מצחיק אבל הבנקים הם הגנב היחיד שמעסיק גנבים שגונבים ממנו...

פרטנר מבזבזת כסף

עוד על טלוויזיה: חברת פרטנר שילמה חצי מיליון דולר על "ארץ נהדרת" ו"השיר שלנו". וואללה, עכשיו תוכלו לראות את התכניות הללו על הטלפון שלכם, עם "זכוכית מגדלת של שען חרש". אני יודע שהדור השלישי כבר כאן, אבל מצטער, עדיין לא ראיתי מישהו שיש לו מספיק כסף לשלם על השירות הזה צופה בתכנית טלוויזיה כלשהי על המסך המסכן של הטלפון הסלולארי. אני יודע שהמסכים השתפרו להפליא אבל תסלחו לי, הם עדיין מסכנים. מעבר לכך, אנא צפו ב"ארץ נהדרת" בטלפון שלכם, ותאמרו לי כמה זמן סוללות נשאר לכם לאחר מכן כדי להתקשר למישהו לספר לו על כך. תאמינו לי, לא הרבה.
אגב, בבריטניה פורסם סקר שבדק מה הנכונות של המשתמשים לצפות בטלוויזיה על גבי הטלפון שלהם. רוב מכריע הודיע בפסקנות "לא תודה, לא מעניין אותנו".

פוקט פי סי משולב טלפון – כדאי? לא!

בהמשך לפסקה האחרונה של הנושא הקודם: האם כדאי לרכוש פוקט פי סי משולב טלפון סלולארי? לא, בפירוש לא, ולא חשוב כמה חכם! בעת שימוש בטלפון הסוללות נשמרות במצב סביר כך שהיצרן יציין לפחות 72 שעות של סוללה במצב המתנה (Stand by) אבל חמש שעות שימוש במכשיר יחסלו את הסוללות באופן מוחלט, צאו וחשבו 5 שעות פוקט פי סי = 72 שעות המתנה. עשם כל הכבוד לקונספציה של הכול במכשיר אחד, תשאלו את ידידי דידיה פרנסואה, כתב העיתון ליברסיון בישראל, שמחזיק מכשיר תותח ה"סוני אריקסון 910". אומר דידיה: "החרא הזה עושה הרבה רעש וצלצולים, אבל כשאני בשטח עם 20 חמאסניקים מסביבי, הסוללה גמורה".

נוהלי אבטחה בדיזנגוף סנטר

הדיזנגוף סנטר מציג -בכל פעם שאני בסביבה שלו- פרסה אחרת בנושא נוהלי אבטחה. לפני כשנה ההוראה הייתה שקצין הביטחון חייב לאשר כל מי שנכנס לסנטר עם מצלמה. כך קרה שבכל השערים עמדו תיירים וסתם בעלי מצלמות דיגיטאליות בפתח הסנטר, וחיכו עד שיגיע קצין הביטחון ויזהיר אותם לא לצלם את אנשי הביטחון... מגוחך, מכיוון שאנשי הביטחון של הסנטר עומדים בשערים ולא צריך להיכנס כדי לצלם אותם. בעצם, מה יש לצלם? סתם מאבטחי כניסה רגילים כמוהם יש מאות בישראל.
מה שחיסל כנראה את ההוראה המגוחכת הזו היו הטלפונים הסלולאריים עם המצלמות המובנות.
אגב... המקום הציבורי היחיד בו מונעים כניסת מצלמות במדינת ישראל הוא בתי המשפט, סביר להניח כדי שאיש לא ינציח את הבושה.
שאלתי את קצין הביטחון בסנטר מדוע לא להנחות את המאבטחים בכניסה לדקלם את המשפט שלו במקום להריץ אותו בין השערים. לא ממש הייתה לו תשובה, והוא ענה: "אלו הם הנהלים" שאלתי אותו מי קובע את הנהלים? תשובתו הייתה "לא יודע".
השלב הבא היה דרישה להצגת תעודת זהות מכל מי שרוצה להיכנס. מה שהשאיר אותי בחוץ לא פעם, שכן אני לא תמיד נושא עלי תעודת זהות. מגוחך שכן בשום מקום לא נתקלתי בנוהל שכזה. מה תעזור למאבטח תעודת הזהות שלי? לא יודע! גם הוא לא ידע! מצד שני הכסף שלי נשאר מחוץ לסנטר, חיובי מאוד עבורי, קצת פחות חיובי לחנויות במקום.
החל מהחודש שעבר אני מגיע לדיזנגוף סנטר באופן קבוע, שכן הפכתי רשמית לאחד מעובדי חנות "הנדי" הממוקמת שם. היות והמחשב הנייד שלי הוא כלי העבודה שלי, אני גורר אותו איתי. בשבוע שעבר נדרשתי להציג שוב תעודת זהות, הפעם עלה לי לחץ הדם. תגובת המאבטח הייתה "ההנחיה היא שכל מי שמכניס מכשיר אלקטרוני חייב להציג תעודת זהות".
הפעם התעקשתי "שילכו הנהלים קיבינימאט". "כן" אמר המאבטח, "גם אני חושב כך", ונתן לי להיכנס.

עד כמה שידוע לי, הדיזנגוף סנטר איננו מתקן גרעיני מאובטח, אין בו כלום חוץ מאשר חנויות, וחנויות רוצות למכור, וכדי למכור צריך להיכנס למקום. אם בדיקה גופנית לא מספיקה, שימו שערים מגנומטרים, הפסיקו עם ההנחיות הדרקוניות. ואם צריך לבדוק משהו, אז תבדקו אם לנכנסים יש ארנק (עם כסף, ורצוי כרטיסי אשראי).

מכתבים

הקטע הבא נכתב על ידי אסתר עמיאל, שכנה בניר צבי של שוש מצ'יף, ועניינו השירות של HOT... נכון, כולנו יודעים כי השירות של הוט (כמו של רבים אחרים) הוא מגוחך, פאטתי ומעצבן בצורה קיצונית. אבל כאן מדובר באירוע חריג אפילו בקנה המידה העלוב של ספק זה.

"בשעה טובה, החגים חלפו גם השנה, והדפים ביומן לא מכוסים בצבע אפרפר המורה כי ימי מועד ושבת הם ולא ימי עבודה של חול.
יומיים אחרי שמיני עצרת שמחת תורה (אני מצטטת מהיומן) ועל פי אותו יומן, היה עלי להיות בבית בין השעות תשע לאחד עשרה לפני הצהריים, כדי לקבל את פניהם של נציגי חברת הוט
אמר לי קול נשי נמרץ בטלפון בין יום כיפור לסוכות, הוט רוצה להעניק לך, כי את לקוחה וותיקה, ממיר דיגיטאלי (המילה ממיר נתקעת לי באוזן ובגרון בשל סמיכותה הפונטית למילה אחרת). וגם, היא מוסיפה, גם שלוש חבילות של סרטים לפי בחירתך, וללא תשלום נוסף למשך שנתיים !' באותה מהירות דיבור היא 'סוגרת' אתי על מועד ההתקנה, כפי שסיפרתי לעיל.
אני נרגשת. לא כל יום מציעים לי הצעות כאלה. ניסיתי לברר עם חברות ומשפחה מה הממיר עושה (מה הוא ממיר למה) ומה אני מרוויחה חינם בכלל? מה תוכנן של החבילות? החגים לשמחה חלפו, ובימי חול לא נותר מספיק זמן לצפות בחמישים הערוצים ש- הוט כבר מציע לי.

החברות שלי לא מבינות איך זה שאין לי עדיין ממיר?! 'רק בינתיים, לעת עתה, אולי יש לי ואני עוד לא יודעת, אני מתלוצצת, אבל בשבוע הבא כן יהיה לי ממיר של הוט! מה הממיר הדיגיטאלי עושה בדיוק, אני שואלת, יש לי חברה שיש לה אנלוגי, מה טוב יותר?' החברות נחושות: 'דיגיטאלי זה מצוין! הבעיה היא השפע העצום של האפשרויות. אז תקליטי לך בוידיאו מה שלא תספיקי, ותמיד תוכלי לקחת סרט ל-DVD.'

על מה הן מדברות? אני מחליטה בכל מקרה: אני לא אומרת לא כשמדובר בהרחבת אופקים בכלל, ובחינם בפרט. שנתיים ימים זה המון זמן בגילי, ונראה מי יהיה בעוד שנתיים: אני או הוט. בכל מקרה די לצרה בשעתה. מטריד אותי קצת איך אסתגל לשלט חדש, הרי אין לי עוד שליטה מלאה בפלאפון במהדורתו המשודרגת.

ביום המיועד להגעתם של טכנאי הוט, עוד התלבטתי אם להסיר ממקומם, ובעוד מועד, את כל הפסלונים מעל לטלוויזיה. החלטתי: ניתן להם לצפות על העולם ממרומם עד בואו של הממיר שיתפוס את מקומם. השד יודע היכן אדחוף אותם (כמה שנים של חוג קרמיקה ממלאים עד תום כל חלקה טובה בביתי). ואכן, ואולי גם בגין זיכרון סמוי בתת המודע שלי דחיתי את העברת הפסלונים עד לרגע ההכרעה הסופי: בואו בשר ודם של ממיר ההוט.

אתם כבר ניחשתם: אנשי הממיר לא הגיעו!
בשעה 12.00, שעה אחרי המועד העליון של המחויבות שלהם להגיע אלי, ושלי להיות בבית, טלפנתי להוט.
כאן התחיל הסיוט.
אני מצלצלת למספר המכוכב, אותו רשמתי ביומן יחד עם השם של הבחורה שהציעה לי את העסקה: ליאת, 6900* (פרטים נכונים שמורים במערכת).
מיד, אבל מיד, אני שומעת קול מתכתי: 'אם אתה רוצה לדבר עברית, לחץ על אחד, אם אנגלית, לחץ על 2' (איני זוכרת בכמה שפות אפשר לדבר עם HOT), ועכשיו נא להקליד את מספר הטלפון שלך כולל קידומת, ואת מספר תעודת הזהות כולל סיפרת ביקורת, וכך הלאה וכל הלאה. מסתבר של-HOT תחומי עיסוק רבים: טלוויזיות וטלפונים ושאר מכשירי התקשורת. ובכל תחום מוצעות מיד אופציות ממוספרות לבחירה: גבייה, שרות, קניה, תמיכה וגו'. כל 'הקלקה' לא נבונה מחזירה אותי לתחילת ה- Via dolorosa.
התעקשתי. אל תשאלו כמה 'זמן בזק' חלף עד שסוף סוף שמעתי קול של בחורה אמיתית. מרוב ההתרגשות התחלתי מתנשמת נשימות מהירות ולא סדירות וצעקתי: אל תנתקי, בבקשה אל תנתקי. אני כל כך שמחה לשמוע קול אנושי. 'מה הבעיה', היא שואלת, 'מה הבעיה'. קולה מתוק כמים קרים במדבר. 'את מבטיחה לא לברוח לי, אני מתחננת, אני מנסה שעה שלמה לדבר עם הוט. את  הוט? 'מה אוכל לעזור לך, שאלה שוב. אני הוט'.
אני מנסה להיזכר מה רציתי בעצם.
כן, אני אומרת, היו צריכים לבוא להתקין לי ממיר היום. זה צלצל כמו 'ממאיר'. 'איפה את גרה', היא שואלת. אל תעזבי אותי, אני מתחננת, אל תעזבי אותי, הם היו צריכים להגיע ולא באו. היא מוודאה את הפרטים שלי, את מספר הטלפון ות"ז ומבטיחה לברר. עלי להישאר על הקו, אבל היא מבטיחה, היא לא עוזבת אותי. אני שומעת מוסיקה, ועוד מוסיקה, ועוד מוסיקה הרבה זמן. ופתאום הקול שלה חוזר אלי: 'בררתי, הייתה להם תקלה'. אני מתפרצת, הכעס חונק אותי: 'את לא אשמה, את לא אשמה, אבל למה לא הודיעו לי שלא באים, כל כך קשה להודיע? פעם, היינו מחכים לשרות משמונה בבוקר עד סוף היום. לא היו טלפונים. לא הלכנו לעבודה וחיכינו בבית כל היום. אבל עכשיו, למה? זה מראה על זלזול, על אי מקצועיות, על שרות רע, רע, רע! הבחורה מהצד השני מנסה להגיד 'את צודקת, את צודקת.' אבל אני בשלי: 'שעה דברתי עם איזה רובוט מכני בטלפון, עד שהגעתי אליך ואני אפילו לא יודעת איך, אז אל תברחי לי. איך קוראים לך?' אני רושמת ביומן. היא מציעה לי שתי אופציות חדשות: הם יגיעו עם הממיר בין שבע לתשע בבוקר, או בין תשע לאחד עשרה. 'לא רוצה בשבע, שיגיעו בתשע'. 'אני אבקש שיגיעו בתשע, שיתחילו ממך', הבחורה אומרת. אני רושמת את המועד החדש ביומן, אומרת לה תודה מקרב לב וסוגרת את הטלפון מותשת לחלוטין.
האוזן שלי לוהטת.
הממיר חינם שלי גבה בינתיים חצי יום של כעס אין אונים.
איני יודעת מה יתרום לחיי בעתיד. אבל אם שורות אלה תגענה לעיניים הנכונות, ומישהו ינסה לתקן את הטעון תיקון, אז דייני.
ואל תשאלו אותי למה לא בחרתי YES.
אלוהים, אני עוד זוכרת כשהיה ערוץ אחד בלבד בשחור לבן וסגדנו לו באמונה שלמה".

זהו... לעוד מישהו יש תלונות? ואולי משהו חיובי?

תגובה לשורות של עמית
 

 אָנַגְרָמות

המקובלים במאה ה-XIII טענו כי הפיכת הסדר באותיות האלף-בית במילים ובשמות מסוגלת לחולל פלאים, שמלמול צרופים מסוימים יצליח לברוא בריאות מן האבק, ועוד הרבה תיאוריות מופרכות.
בתחילת המאה ה-XVII, המלך לואי השמיני מינה אנגרמיסט (מומחה בהיפוך אותיות) מלכותי בשכר יוצא דופן. הנ"ל היה אמור לסייע באבחון ובניבוי אישי ופוליטי.
האומנות של יצירת אָנַגְרָמָה בִּלְתִּי נִשְׁכָּחת טמונה ביכולת של אדם לחלץ משפט הגיוני מנפח גדול של חומר בלתי-רֶלֶווַנְטִיּ. עיסוק האנגרמיסט דומה מאוד לעבודה ה"ידנית" במעבדה לשחזור מידע. קבצים משובשים מכילים אותיות וסימנים. לעיתים, צרוף נכון של מספר סימנים ברצף, הופך לקצה חוט לפענוח קובץ שלם, ואף העץ הלוגי כולו.

בשנים האחרונות נעשה שימוש באנגרמות בענף הפרסום - הוצגו היפוכי אותיות של שמות מסחריים שאישרו או היללו את התכונות של מוצר או מפעל מסוים.
ב-1988 נכתבה התוכנה הראשונה ליצירה אוטומטית של אנגראמות. התוכנה נכתבה על ידי הבריטי William Tunstall-Pedoe, (יוצר תוכנת השחמט המסחרית Cyber Chess) ונקראת Anagram Genius. היא לא התוכנה היחידה. הבולט בתחום בארה"ב הוא מהנדס מעבדות המחשבים של AT&T וגורו של מחשוב בשם Anu Garg. זה יצר את ה-Internet Anagram Server (שבהיפוך אותיות הוא: I Rearrangement Servant ), אשר מספק באופן אוטומטי, ובחינם, רשימות של מאות ואלפי אנגראמות ליום, שגולשים מבקשים. לצערנו, לא בעברית. Anu אומר כי כל החכמה שבעולם נמצאת באנגרמות, וכי הם לעולם לא משקרים. אז ניסינו: הכנסנו Data Recovery, ובין התוצאות קיבלנו
-Cadaver toyer
-Coveted array
 ואפילו Cat rayed over!

נסו בעצמכם: http://wordsmith.org/anagram/

המאזין חומי

בזמן שאתם מחוץ לבית חיות המחמד שלכם נשארות לבד, ואולי עצוב להן.
כבר שמענו על הרובוט עם מצלמה המרגל אחריהן כדי שתראו דרך האינטרנט, מהמשרד, את הנזקים שהן עושות לריהוט. חייב להיות משהו שיבדר אותן יותר מלקרוע ריפודים.
מעתה, יש ערוץ רדיו ייחודי לחיות המחמד. כל הלהיטים מהתקופה שהיינו גורים, ומוזיקת ריקודים על ארבע...
מעניין אם בלוח השידורים יהיה גם מקום לשירת עכברים (ראו ב- MSN)

-=o)0(o=-

אם אתם חובבי חתולים, חובה להציץ באתר של הקסלים. יש שם הקלטות של גרגור חתולי מרגיע, ויללות למיניהן. אבל מה שנחמד באמת הוא אוסף הציטטות והמשפטים הקשורים לידידינו הפרוותיים. ולדוגמית:

● "These aren't my thoughts, they're my cat walking on the keyboard"
● "You see, wire telegraph is a kind of a very, very long cat. You pull his tail in New York and his head is meowing in Los Angeles. Do you understand this? And radio operates exactly the same way: you send signals here, they receive them there. The only difference is that there is no cat." - Albert Einstein, when asked to describe radio

מזלטובים בימי ההולדת

• לבטי קרדונסקי - היכן שתהיה

• ליחיאל קופף מרחובות

• לאברהם בר הילל (יום הולדת עגול!), אליו מיוחס המשפט:
  "התעכבנו ליד שרידי אבני הדרך ,אבני מייל הרומיות, שהציב הקיסר יוליוס מקסימוס, שלא היה לי העונג להכירו יען והוא פעל בשנות המאתיים לספירה ואני עליתי ארצה  ב 1950".

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.