במהלך שנת 2004-5 בוצעו התקנות BOS רבות בישראל. עם חלק מכם אנו בקשר רצוף ותמיד שמחים להשיב לשאלותיכם ולסייע באתגרי הזמינות וההתאוששות החדשים שהטכנולוגיות המשתנות מציבות לכולנו. חלק אחר מכם פונה אלינו לעיתים נדירות, אם בכלל. רצינו בזאת לשאול אם הכול בסדר, אם אתם מסתדרים ומבצעים שחזורים ו/או בדיקות שחזור לשביעות רצונכם. מקווים שאכן כך. אל תהססו לפנות אלינו בשאלות במידת הצורך. וגם אם הכול בסדר, נשמח לדעת.
מחיר המחשבים הולך ויורד בצורה קונסיסטנטית, ביחס הפוך למהירות העבודה ולקיבולת האחסון שלהם. קל וזול יותר להחליף ציוד ישן, מאשר בעבר. כתוצאה מכך, יותר ארגונים נדרשים להתמודד עם סוגיית סילוק המחשבים הישנים. וזה לא רק המחשבים השולחניים, גם הניידים והשרתים שעתם מגיעה מדי פעם. תהליך המעבר ממחשב ישן לחדש מזכיר את התנשלות החרקים. אלו, משילים את השלד החיצוני המגביל את גדילתם, אך כל האיברים האחרים נשארים עמם. כן, גם עם המחשבים עלינו להיזהר שלא לזרוק את התינוק יחד עם מי האמבט. החל מיוני השנה קיימות בארה"ב תקנות לסילוק ציוד מחשבים מחברות וארגונים. התקנות הללו מחייבות את ההסרה של כל מידע אישי או פיננסי בטרם יסולקו המחשבים. העובר עליהן מסכן את רישיון המקצוע שלו. כמובן, איש אינו חפץ בכך שמידע אישי שלו יעבור לידיים הלא נכונות; במיוחד רופאים, עורכי דין, ורואי חשבון מחויבים לשמור על המידע הפרטי של לקוחותיהם. גם בארץ, כבר החלה המגמה ומשרדי עורכי דין החלו להעביר אלינו לצ'יף דיסקים קשיחים להשמדת מידע וקיבלו מאיתנו אישור רשמי להשמדת המידע. התכונות (מערכות הפעלה ויישומים) מהוות נושא רגיש נוסף. הרישיונות בד"כ כוללים "הסכמי שימוש" בתוכנות. בין השורות האינסופיות בכתב זעיר עליהן אנו מסכימים עם רכישת תוכנה, כתוב גם שאנו מתחייבים שלא להעביר את התוכנה לשימוש צד ג'. בנוסף לנושאים הקשורים לעסקים ולמחשבים, סילוק ציוד מחשוב נוגע לענייני איכות הסביבה. למרות הבעייתיות של מצעים מתכלים (תקליטורים, דיסקטים, קלטות), הדיסק הקשיח הינו הרכיב הבעייתי ביותר מהיבט פרטיות המידע. היות והדיסק מכיל תוכנות ומידע ייחודי, יש להסירו לפני שמשליכים את שאר רכיבי המחשב (איסוף אשפה עירוני וכו'*). רצוי כי הדיסק יישאר בידי החברה, יתויג בצורה ברורה, ובתיוג יצוין מאיזה מחשב הוא נלקח, באיזה תאריך, ותחת איזו מערכת הפעלה הוא עבד, יחד עם רשימת התוכנות שהוא מכיל. את אותו דיסק הקשיח יש לשמור במקום מאובטח, בדיוק כמו מסמכים רגישים אחרים, ובתנאים מתאימים למדיה מגנטית. לעיתים, אנשים מגדילים לעשות ומעבירים מחשבים משומשים כתרומה לארגוני מלכ"ר או למעוטי יכולת. שימו לב כי אם גילו של המחשב עובר את ה-5 שנים, עלות השדרוג הופכת את התרומה לבלתי כדאית למקבל. כמו כן, לפני שתורמים מחשב, חשוב להסיר מהדיסק את כל המידע הרגיש. כבר מובן לקוראי הידיעון כי מחיקה פשוטה של הקבצים והספריות אינם מספיקים בכדי להעלים את המידע הכתוב על גבי הדיסק. זה נכון שכתיבה חוזרת (פעמים רבות) מעל מידע שנמחק בסופו של דבר תקשה על שחזור הנתונים המקוריים, אך היעלמותם אינה סופית... היא רק הופכת לקשה ויקרה יותר להצלה. משתמשים ביתיים, שערך המידע שע"ג המחשב גבוה רק עבורם, יכולים להשתמש בתוכנות מחיקה חינמיות שניתן למצוא ברחבי הרשת.
להלן מספר מונחים בהם אנו משתמשים בתחום השמדת המידע, ואשר כל אחד מהם מקנה רמת ביטחון אחרת לשמירת הסודיות, מאי-נגישות עד להפסקת הקיום של המידע. ונלך מן הקל אל הכבד:
Data Deletion
מחיקה באמצעות כלי תוכנה
Data Encryption
הצפנה עם או ללא תיעוד מפתח
Data Scrambling
ערבול המידע (כפי שעושים וירוסים אחדים)
Data Overwriting
כתיבה חדשה מעל למידע קיים ("electronic shredding")
Media Degaussing
שינוי קוטביות של הביטים על גבי המצע
Media Crippling
הטלת מום במצע למניעת הנגישות למידע
Media Grinding
טחינה פיזית של המצעים
Media Eroding
סְחִיפָת השכבה המגנטית במצעים
Data Annihilation
תהליכי השמדה אבסולוטית (פרי פיתוח של צ'יף)
* במחזור הציוד המסולק ממינים את חומרי הגלם על פי סוגם: 1. פלסטיק. מחשב ממוצע מכיל כ-30-40% פלסטיק, ולמרות כל התכונות החיוביות של חומרים אלו, לא קל למצוא שימושים לפלסטיק הממוחזר. 2. מתכות. יש במחשבים אלומיניום, נחושת, פלדה, קובלט, זהב, וכו'. ניתן למחזר המתכות על פי דרכים שונות, כגון הצלת רכיבים, פריקת ציוד להצלת מתכות ספציפיות, זיקוק מתכות, היתוך, וכו'. 3. זכוכית. תכולת העופרת של הקתודות (CRTs) מזכוכית של המסכים מסווגת אותם בין החומרים המסוכנים. לא מומלץ למחזרם בשל הסכנה לבריאות. כל CRT יכול להכיל בין 4 ל-8 פאונד עופרת.
אבל...רגע!- עצור!
אולי יש למחשב הישן שלכם ערך היסטורי? יש כבר לפחות שני מוזיאונים רציניים של מחשבים ברשת: זה של גוגל, וגם זה ב- www.old-computers.com. אגב, הגיע הזמן שמוזיאון ישראל יפתח אגף לתקופה ה"מחשבוליטית" הקדומה. לחלופין, אם התנאים מאפשרים לכם (לאישה לא איכפת, והכלב יעשה לכם מקום במלונה) - למה לא לייסד את מוזיאון המחשבים הפרטי של עצמך?
למה לפעמים נדמה לנו בצ'יף שכבר ראינו את הכול, ועדיין מגיעים מקרים שמפתיעים אותנו. החל מילד משועמם שהעביר את הזמן בהקשת מקשי המקלדת, וכלה בהפסקות חשמל והצפות האופייניים לחורף, השמיים הם הגבול. רוב לקוחותינו כבר הסכימו עם הצורך בפתרונות שחזור. אחדים, עדיין דבקים בשיטות גיבוי בלבד. בשני המקרים, מי שאין ברשותו חוות שרתים בלתי מוגבלים בקיבולת אחסון, או עבד צמוד שיעלה את כל המידע שלו על מדיה מתכלה, צריך להשקיע מחשבה לגבי אילו קבצים לגבות, ובאיזו תדירות. מי החוק מכתיב לשמור מספר שנים מסוים את מסמכי הנהלת חשבונות, ולמי שעובד על פי תקן ISO ידוע שעליו לשמור את המסמכים העסקיים לפרק זמן מסוים ובהתאם לתקן. על מידע שאינו כפוף לדרישות אלו, רק בעליו יכול להחליט. מה הקריטריון העיקרי הוא לתת עדיפות בגיבוי למידע שהכי קשה יהיה להחליף או להשיג מחדש. לדוגמא: מידע פיננסי או בנקאי - הבנק לא תמיד שומר מידע מפורט לזמן ארוך. ואם יתמזל מזלנו וכן שמרו, בד"כ ייקח זמן רב להשיג אותו, והפקתו מחדש תחויב בדמי שירות. מסמכים ועבודות בהם השקענו זמן ועבודת יצירה. ספר הכתובות ועוד רשימות חיוניות תמונות דיגיטאליות - הילד לא יחזור להיות קטן, טיול שני לסוף העולם כדי לצלם שוב לא בא בחשבון, נקודת הזמן שהקפאנו בצילום חלפה ללא שוב. תוכנה ו/או מוזיקה שרכשנו והורדנו מן האינטרנט, מפתחות ההפעלה של אותן תוכנות, וכו'. כמה כמה עותקים - הזהירים מעדיפים לשמור מספר עותקים של אותו מסמך בתצורות, אתרים, ו/או במצעים שונים, כל המחמיר הרי זה משובח, וכל המפריז הרי זה פרנואיד. כמה גרסאות - מסמך שעליו מבצעים שינויים או תוספות משתנה לאורך זמן. לחיצה על פקודת ה"שמור" מקבעת את הגרסה האחרונה שלו, ודורסת את גרסאותיו הקודמות. שמירתו תחת שם אחר מאלצת אותנו לבצע מספר פעולות, ומגדילה את נפח מידע המקור. על כן, פתרון גיבוי השומר גרסאות היסטוריות של מסמך עדיף במקרים אלו. עם התקנת הפתרון, עלינו להחליט על מספר הגרסאות אחורה שברצוננו לשמור, או לחלופין על משך הזמן בו נרצה שהגרסאות הישנות תשמרנה (אורך החיים של הגרסאות). החלטה זו נלקחת בהתאם לפרמטרים שונים בכל סוג של עבודה, ובסופו של דבר חוזרים לשאלות של למה ומי.
או קי טעיתי איבדתי 0 בחשבון... מודה, וכמו שאמר אחד הקוראים שהעיר לי, "מודה ועוזב ינוחם".
בטרם אגש ל"פופוליזם" השבועי חשוב לי לציין דבר מה: מעבר לטכנולוגיה עליה אני כותב, אני כותב גם על מה שמרגיז אותי, אתכם וכל אחד אחר. נכון יש משהו פופוליסטי בלכתוב על מה שמרגיז את הציבור. מה רע בכך, האם עלינו להיות אליטיסטים? האם עלינו לעסוק רק בעניינים ברומו של עולם? האם עלינו להתעלם? בוודאי שלא... ולכן, להלן הפופוליזם השבועי.
חקירה משטרתית כנגד אלי לנדאו, החשד: העסקת קרובי משפחה! קרה דבר בישראל, אולי בעצם רק חצי דבר, אדם המנצל את תפקידו בחברה ממשלתית להעסקת בני משפחה ומקורבים, נחקר במשטרה. כמה קשה לחקור זאת? כמה זמן תיקח החקירה? האם יועמד לדין על כך? תסלחו לי, שאני ציני. אני רואה את כל הכותרת מתפוגגת לה ונעלמת תחת מסך עשן כבד עד לסגירת התיק עקב חוסר עניין לציבור. מר לנדאו הרי פועל במסגרת נוקשה במיוחד של חוקי רפובליקת הבננות הישראלית. גם משטרת ישראל.
ביום בו יצא המגזין הקודם ובו הקטע שעסק בתמיכה ההורסת של חברת HP בנושא מחשבי כף היד, ויומיים לאחר שכתבתי אותו, יצא דה מרקר עם כתבת ענק על התמיכה הכללית של חברת HP. מחשבים, מדפסות, מצלמות דיגיטאליות. מסתבר שהתמיכה של החברה בכל רמה היא... תת רמה. לא שזה ממש חדש, שכן יכולתי לבד למלא שלושה דפי עיתון עם סיפורי ועלילות HP. הניסיון להגביר את קצב המכירות מעביר את HP על דעתם, המוצרים משוחררים לשוק מוקדם מדי (מצלמות עם תקלות בקוראי הכרטיסים למשל) במחיר נמוך, בכמויות מפלצתיות. אין כל בעיה להחליף מוצר (בפעם האחרונה שרכשתי מדפסת HP החלפתי אותה שלוש פעמים עד שקיבלתי אחת תקינה). המיזוג עם קומפק לא ממש עשה לחברה טוב בשטח המחשבים הניידים, ואחת התוצאות הייתה נטישה של כל הדגמים האיכותיים של HP בעבר (נסו להשיג CD למכשיר Omnibook ). קומפק סיפקה לחברת HP את ה- iPaq שהכה קשות את הג'ורדנה של HP ואת המוניטין המפוקפק של יצרן מחשבים ניידים זולים ובאיכות נמוכה. HP שהייתה ידועה בעבר (הרחוק) באיכות וחדשנות מוצריה, אך עם מספר מוגבל של מוצרים בשווקים ספציפיים במיוחד, מצאה את עצמה מתמודדת על שווקים חדשים מול חברות עם מסורת. השיטה הייתה להוריד את המחירים. מי שראה את רמת המחירים של מצלמות HP שממש "שברו" את שוק המצלמות הדיגיטאליות, הרי ברור לו שלא יתכן שמדובר במוצר איכותי במיוחד, למרות הספציפיקציות המופלאות. מישהו צריך לשלם את המחיר. והמישהו הזה הוא תמיד הצרכן והאמצעי הוא תמיד צמצום השירות.
אודימו של בני שטיינמץ שרפה בשמונה חודשים את כל כספי ההנפקה. 29 מיליון דולר גייסה אודימו, 12 מהם שימשו להחזר חובות, עמלות וכיו"ב. 17 מיליון, נשרפו! מטורף, חזרנו לימי הבועה? איך אפשר לסמוך על מנכ"ל שמסוגל לשרוף 17 מיליון דולר ב-8 חודשים? אבל השאלה הגדולה היא: כיצד שורפים למעלה מ-2 מיליון דולר בחודש? מסתבר שאפשר וגם נעשה. אני לא ממש דואג לאודימו ובטח שלא לבני שטיינמץ. מה שמטריד אותי הוא המוניטין של הענף לו גם אני שייך. מוניטין שנפגע קשות בתקופת הבועה, בעיקר עקב שריפת מזומנים חסרת רסן. נכון תמיד יהיה מי שישקיע פה ושם אבל העניין הולך ונהיה קשה יותר ויותר. הקושי הזה הוא תוצאה ישירה של השמועות על שריפת המזומנים, החיים הטובים ומשכורות העתק. אני חושש שענף ההי-טק הישראלי לא ישרוד עוד נפילה, וכולנו נשלם את המחיר של הבזבזנות המטורפת.
הכנסת נרתמה לחקיקה שתאפשר שידור משחקי המונדיאל ללא תשלום. לא בטוח שמישהו שם בכנסת קורא אותנו. שנת בחירות היא שנת בחירות, ואוהדי כדורגל (והם רבים) הם גם בוחרים. רצה הגורל ושנת הבחירות נופלת על שנת המונדיאל. הנה כבר הרווחנו. אבל לא הגיע הזמן לרסן את החמדנות ולהגדיר במדויק את זכויות הצופים המשלמים כסף טוב לכבלים ו/או ללווין. להגן עליהם כך שלא יעזו כלל לנסות לדפוק אותם. נניח שצ'ארלטון לא הייתה מקבלת אישור לשדר ולא היו מקצים לה ערוצים מלכתחילה (מסיבה פשוטה, היא איננה תחנת שידור טלוויזיה, אלא רק מערכת לגלגול זכויות יוצרים וכסף). ונניח שגם אף אחד מהערוצים הישראלים לא היה רוכש את זכויות השידור. במצב שכזה הרי שלא הייתה סיבה לחסום ערוצים והיינו יכולים בשקט לצפות במונדיאל ממצרים/מרוקו/טוניס/ירדן/טורקיה ספרד וגרמניה. אף אחד לא היה ניזוק וכולנו היינו רואים כדורגל איכותי עם בונוס (בלי פרשנים ישראלים קשקשנים ברקע).
נחרדתי לקרוא כי "חמישית מהישראלים מאמינים שנכים מסוכנים לחברה". תוצאות הסקר היו כדלקמן: 18% מאמינים שנכים מטרידים או מסוכנים לחברה. 43% חושבים שנכה לא יכול להקים משפחה. 44% טוענים שבעלי מגבלות לא יצליחו להשתלב במערכת החינוך הרגילה. 48% אומרים שנכה איננו מסוגל להשתלב בשוק העבודה. 69% חושבים שנכים אינם מסוגלים לתפקד בצורה עצמאית.
זהו... אלו תוצאות של סקר במדינת ישראל! בשנת 2005 לא במדינה אירופאית מסוימת של שנות ה-40. זהו הסקר המטורף ביותר שנתקלתי בו. המחריד ביותר הוא שהסקר הוכיח לי בוודאות ש- 70% מהאוכלוסייה פשוט לא נתקלים בנכים, או יותר נכון, נמנעים ממגע עימם. לא יתכן שבמדינה בה יש כל כך הרבה תאונות דרכים, פיגועים ומלחמות כל כך הרבה אנשים יהיו בורים כל כך בנושא נכות. מי לעזאזל לא יכול מה? דניס, שיושב על כסא גלגלים ממונע, יודע שימיו ספורים (חודשיים), הוא מתכנת בחסד עליון שסירב בנוכחותי להצעות עבודה של מיקרוסופט. מי לא יכול להשתלב בשוק העבודה? המורה לערבית של בתי היושבת על כסא גלגלים מבלי יכולת להזיז גם את ידיה, ולמרות כל זאת הילדים מעריצים אותה. מי לא יכול להקים משפחה, ישראל גלובוס (ז"ל) נכה פוליו, שהיה רשם הפטנטים של מדינת ישראל, אבא ל-4 ילדים מצליחים. אלו הדוגמאות המיידיות העולות על דעתי. וזה לקח לי 2 דקות. תנו לי חצי שעה ואוציא ספר שלם מלא שמות. בורות, טיפשות, התעלמות וחוסר יכולת לקבל את היוצא דופן... ישראל בשנת 2005. לא מספיק קשה להם לנוע, לעלות להתמודד עם בירוקרטיה. מה לעזאזל הסיבה שמישהו מאמין שהם מסוכנים, מדכא לראות אותם? זה מה שמציב בסכנה את החברה? רובם לא מבקשים חמלה, אלא רק הבנה. זו ההבנה שאנחנו יכולים לתת?
ההודאה של ח"כ יאיר פרץ בגניבת עבודתו האקדמית, בתוספת לשערוריית התארים מאוניברסיטת לאטביה, הורדת דרישות הקבלה באוניברסיטאות, רמה נמוכה של לימודים באותן אוניברסיטאות הם כולם סימפטומים של אותה מחלה. מחלת התואר האקדמי. כשהתואר האקדמי הינו כלי לקבלת משכורות גבוהות יותר ותנאי עבודה טובים יותר, הרי שאין ספק שכל אחד ירצה בו. ומדוע שאדם עסוק כמו יאיר פרץ יטרח לכתוב עבודה כשהוא יכול להעתיק אותה, או כדבריו "כולם מעתיקים". מדוע שאוניברסיטאות לא ימכרו תעודות ותארים, הרי כל יעדם הוא דרגה גבוהה ובעקבותיה משכורת גבוהה יותר. התהליך הנ"ל כל כך בעייתי ומחייב מתן סיכוי לכל אזרח שהו להשיג את התואר האקדמי הנכסף, גם אם אין לו את הכלים השכליים המתאימים. מה עושים? מורידים את דרישות הקבלה לאוניברסיטה ופתאום כל אחד יכול, לא שאנחנו זקוקים לכל האקדמאים הללו אבל "מגיעה להם הזדמנות"! אבל, קשה להם... הרמה שלהם נמוכה והיכולת שלהם עוד יותר. מה עושים? מורידים את רמת הלימודים. אבל זה לא נגמר בזאת... לסטודנט יש את הזכות לערער על הציון שלו! למה מי הוא אותו סטודנט שיאמר למורה שלו 'אני יודע יותר טוב ממך'? לסטודנט יש את הזכות לתת ציונים למרצים שלו, מילא ברמת ההוראה שלהם אבל גם בבקיאותם בחומר... ממתי סטודנט יכול לאמר אם המרצה שמלמד אותו בקיא או לא בקיא בחומר?
המערכת האקדמית נראית רע. הסטודנטים, עוד יותר, ושארית הכבוד שהייתה נחלת אוניברסיטאות ישראליות בעולם בעבר, הולכת ומתפוגגת במהירות.
"השופטת פריש עושה קיצורי דרך" – מעריב – "חותמת על פרוטוקולי ישיבות שלא התקיימו."
"תקלה במחשב אפשרה הזמנת חדר במלונות הילטון ביפאן בשני דולר ללילה" – דה מרקר – תקלה במחשב לא גורמת למספרים להתפרע. טעויות של אנשים כן. תקלה במחשב גורמת לו לקרוס, לאבד נתונים ועוד אבל לא לאבד שני אפסים, זה עבודה של בני אדם.
"וירוס חדש משתלט על המחשב ותובע דמי כופר" – ידיעות – אין לי מושג עד כמה נכונה ההודעה. ברור לי שכותב וירוס שכזה צריך להיות אידיוט גמור. מכיוון שעצם הדרישה לכופר מחייבת אותו להיות "קרוב" לוירוסים אותם הוא מפיץ. לא צריך לקחת זמן רב עד לכידתו. מצד שני היות ולא ראיתי הדים לכך יתכן שידיעות אחרונות פשוט צד ברווז. (ראו גיליוננו מחודש מאי השנה)
"בנק הפועלים גובה עמלות מהלקוחות למרות שטרם קיבל אישור מהתמ"ת" - מעריב – בנק הפועלים בתגובת שיא: "יתכן שנפל ליקוי (יתכן?!) "אבל הוא לטובת הלקוח" (מה זה?) במילים אחרות הבנק טוען "התעללות בציבור היא לטובתו, גם אם היא איננה חוקית". מתי ישים מישהו קץ לתופעה המטורללת הזאת.
"תרו סובלת מתחרות – ירידה חדה ברווחיות" – דה מרקר – גם כן כותרת מבריקה. שוק חפשי שווה תחרות, תחרות מפילה קרבנות, אחד מרוויח והשני מפסיד. אין דבר יותר מובן מזה! אם תרו לא מסוגלת לעמוד בתחרות הרי שכנראה משהו בה דפוק, אל תאשימו את התחרות!
שמועה "מיקרוסופט שוקלת גרסא חינמית של אופיס לחלונות". - דה מרקר – קיבלתי ידיעה זו ברגשות מעורבים: אפשרי – מיקרוסופט משחררת משהו חינם רק כדי לחסל מתחרים – ה"אופן אופיס" הוא מתחרה. לא אפשרי – מיקרוסופט? חינם? ללא תמורה? לא יכול להיות. אפשרי – דקה לפני שהם מוציאים גרסא חדשה ומתוחכמת כביכול, למה לא לכבול עוד כמה פראיירים למוצרים שלה. לא רצוי – מי צריך את זה? עוד באגים, עוד פרצות אבטחה, עוד תקלות בלתי מובנות, למה? בגלל שזה חינם ?
אורנג' וסלקום מחלקות שני מכשירים מתוחכמים במחיר של אחד, כבר הוכח שהמחיר בחברות הסלולארי גבוה בהרבה ממחיר השוק כך שלא מדובר בגליק גדול מצד אחד, ומצד שני: מה לעזאזל אני אמור לעשות עם שני מכשירים מתוחכמים. נכון יש לי שתי אוזניים... אבל רק פה אחד!
סבתא בת 74 חשודה בניסיון הברחה של 37,000 כדורי אקסטזי – בגיל 74 אולי הם מיועדים לשימוש עצמי?
במהלך הפעלתו של הדיסק הקשיח, הראש הקורא והכותב את המידע על ומהדיסק, מופרד משטח פני הפלטות באמצעות כרית דקה של אוויר. המרחק בין הראש למשטח כה קטן, שמדי פעם הם באים אמנם במגע. על כן, נחוצים חומרי סיכה שיגנו על הרכיבים בעת מגע זה. חומרים אלו מפחיתים את הבלאי ומשפרים את אורך החיים של הדיסק. כמעט כל שנה וחצי קיבולת הדיסקים המצויים בשוק מכפילה את עצמה, ועל מנת להתמודד עם גדילת הקיבולת האדירה, טכנולוגיות חדשות צצות ופורחות. ככל שצפיפות האחסון גוברת, המרחק בין הראשים ושטח הפלטות מצטמצם, מפני שהאות שניתן להפיק מן המידע האגור בדיסק חזק יותר ככל שמתקרבים לפלטה. עד כדי כך, שבדיסקים המותקנים ברוב המחשבים שלכם, הראש דואה מספר בודד של ביליוניות המטר מעל המשטח. יש אפילו מי שהשווה את המצב למטוס סילון 747 בטיסה במהירות 8 מאך בגובה של מספר מילימטרים מעל הקרקע, תוך כדי ספירת גבעולי הדשא. במערכת כזו, בה הסבילות נמוכה, מגע ספוראדי בין הראש והדיסק הינו בלתי נמנע. פלטות הדיסקים הנפוצים מיוצרות מאלומיניום או זכוכית ומצופות במספר שכבות עזר להצמדת השכבה העיקרית של חומר מגנטי, בו נמצא המידע. מעליו, שכבה דקה וקשה של פחמן אמורפי המגן על השכבה המגנטית הרכה מפני נזק התנגשויות הראשים עם שטח פני הדיסק. מעל שכבת הפחמן שוכנת שכבה דקיקה וחשובה מאוד של חומר סיכה ממשפחת ה- perfluoropolyethers. מטרתה לשמר מפני שחיקה את שכבת הפחמן. עד כדי כך דקיקה היא שכבה זו, כי מורכבת בד"כ רק משורה אחת של מולקולות. היא עושה את כל ההבדל באורך החיים של הדיסק: בלעדיה "יחייה" הדיסק רק מספר ימים - עמה: שנים רבות. למרות חשיבותה הרבה, נפוץ בתעשייה הרושם שהפיזיקה הבסיסית על פיה מתנהגים חומרי הסיכה בשכבות הדקות הללו, עדיין לא מובנת עד הסוף. עצם היותה
השכבה כה דקה מוציאהּ מן הכלל של תיאוריות הסיכה הרגילות, כגון אלו המסבירות את הסיכה במנוע של מכונית, מפני שתכונות החומרים לעיתים קרובות משתנות באופן דרמטי כאשר מצמצמים את החומר למימדים מולקולאריים. יתכן וגם יחסי גומלין כימיים בין חומר הסיכה לחומר הפלטה הבא מולו משפיעים משמעותית על המערכת. מדענים בודקים את האפשרות מזוויות שונות. אחת הדרכים הינה לבדוק את הסְפִיחָה של חומר הסיכה בתמיסות שונות על גבי משטחי הפחמן, במטרה לאסוף מידע על כוחות האינטראקציה בין חומר הסיכה ופני הדיסק. כלי מתקדם נוסף במחקר הינו ה- (Atomic Force Microscope (AFM אשר מספק נתונים לגבי חיכוך והצמדות בין ראש ופלטה. לאחר ביצוע שינויים בכוחות בין חומרי הסיכה והדיסק, ניתן למדוד את תוצאות השינויים באמצעות ה- AFM.
תיאוריות הספיחה מתארות את כמות החומר המסתפחת על גבי משטח כפונקציה של ריכוזו של אותו חומר בתמיסה. במערכות המתאימות לחלוטין לתיאוריות הללו, ניתן להשתמש בתוצאות מדידת כמות החומר (שהסתפח למשטח כפונקציה של ריכוז החומר בתמיסה), כדי לחשב את כוח (חוזק) האינטרקציה בין החומר למשטח. ככל שאינטרקציה זו תהיה חזקה יותר, יותר חומר יסתפח למשטח. אבל, במערכות ראש-פלטה של הדיסקים, תיאוריות פשוטות אלו אינן מספיקות, ולא ניתן באמצעותן להשיג מידע על האינטרקציה שבין חומר הסיכה למשטח.
מאידך, הקינטיקה של הספיחה מתארת את כמות החומר המסתפח כפונקציה של זמן לאחר הוספת חומר הסיכה למערכת, ותוצאות של ניסויים בשטח זה רומזות כי לאחר שחומר הסיכה בא במגע עם המשטח, הוא מתארגן מחדש ליצירת מבנים מסודרים. שטח זה מספק כלי יעיל יותר לתיאור איכותי (qualitative) של תהליך הספיחה. באמצעות AFM ניתן למדוד את החיכוך וההצמדות בין חפץ חד ושטח פני דיסק. החיכוך מחושב באמצעות מדידת הכוח הנדרש להזזת החפץ בכיוון מקביל לשטח פני הדיסק. ההצמדות מחושבת על ידי מדידת הכוח הנדרש להפרדת החפץ מהדיסק על ידי הזזתו בצורה ניצבת לשטח פני הדיסק. מדידה זו מספקת מידע כמותי שניתן ליישם באופן ישיר לממשק בין ראש לפלטה. החיכוך נשלט על ידי אנרגיית פני השטח של מערכת חומר הסיכה והדיסק. אנרגיית פני השטח קשורה לאינטרקציות ברמה מולקולארית בין חומר הסיכה לדיסק, דבר אשר תומך בהשערה כי האינטראקציות הכימיות חשובות לסיכה ברמה המולקולארית. מאידך, אין קורלציה בין ההצמדות בין הראש ושטח פני הדיסק, לאנרגיית פני השטח, וכוח ההצמדות מאוד תלוי בהיקף בו נעשות המדידות. תוצאות אלו קשורות כנראה לדקיקות שכבת חומר הסיכה. מדידות כוח החיכוך הראו כי במישור הפלטה, חומר הסיכה הינו נייד באופן יחסי, ושמשחק הכוחות באינטרקציה שבין הראש לפלטה שולט על התנהגות החיכוך. למרות זאת, מדידות כוח ההצמדות הראו כי בכיוון ניצב לשטח פני הפלטה, חומר הסיכה לא יכול כלל לזוז, וזמן התגובה שלו קובע את התנהגות האינטרקציה. השלכת תצפיות אלו למערכות דיסק-חומר סיכה שונות תביא להבנה טובה יותר של יחסים פיזיים וכימיים אלו, במטרה פרקטית להאריך את משך השמישות של דיסקים קישחים, וגם בצמצום מקרי קריסה (head crash).
S.O.S.
הדיסק קרס ?
לחץ בריבוע ?
לחץ בריבוע !
למי שעדיין לא בקי בקריאתו: דע כי הידיעון שלנו נעשה "קליל" לקראת סופו, ועוד מעט הגענו...
ישבנו השבוע אצל לקוח, ושלוש פעמים בחצי שעה קטע את שיחתנו הטלפון. בצד השני של הקו: כורי מידע ואנשי שיווק. אז, נזכרתי: 'בביקורכם באוהל של בדואי, התאימו את עצמכם לקוד הנימוס המזרחי והימנעו משאלות מביכות'. כך לימד אותנו דר' ישראל ירוחם ז"ל. ניסיונו לימד אותו כי בכל פעם שהיה עליו לבחור, לצרכי המחקר האפידמיולוגי שלו, מדגם מייצג של בעלי חיים מתוך עדר, לא ניתן היה לקבל נתונים מדויקים. הבעיה הייתה שהעדר היה בבעלות משפחה בדואית, ושעל פי כללי הנימוס אסור היה לשאול כמה מנה העדר - על מנת לערוך את החישוב. שאלה כזו, כמו כל שאלה אחרת הקשורה לרכושו, הייתה עבור ראש המשפחה בגדר פתיחת פה לשטן. "וואללה דאקטור", היה אומר סלימאן, "אני אומר תודה על מה שבא, ולא סופר. יש ככה או יש ככה, אללה נותן לבדואי מה שמגיע לו... ואם הבדואי סופר, סימן שלא מסביק לו. אם לא מסביק לו, אללה בטח כבר יעניש את הבדואי שמרים את האף שלו". ואנחנו תהינו: "לא מסביק?"... ומה עם המיקוח עם המושבניק שבא לקנות ממנו טלה?...ומה עם הקִינָה שלו בזמן גל ההפלות?... והעז שגנבו לו?, והחמור שברח?... אבל כזו היא החכמה הבדואית, לוקחת בחשבון את טבע האדם. "עין הרע" מייצגת את קנאת הזרים: אם לא יידעו כמה, אולי יאמינו בעוניו, ויעזבו אותו בשקט...
אנשי טלמרקטינג, ואנשי מסדי-נתונים-למכירה יקרים, אתם ששואלים: "כמה עובדים יש בחברה?" "כמה לקוחות יש לכם?" "כמה מדפסות יש לכם?"...כל התשובות אצל סלימאן, שם מול העמק הירוק.
"אינך יודע עד כמה המחשב משתף פעולה, מאז הוא יודע כי
חייו תלויים בחוט..."
(שוב תודה למרתה ש.)
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
