כוונות זדון של זרים או כל מעידה של אנשים מבפנים בחברה או בארגון יכולות להוביל את המנהל להתמודדות בעל כורחו עם שלטונות החוק ובתי המשפט. כאשר המעשים הבלתי חוקיים או הבלתי מוסריים נעשים באמצעות מערכות מידע, רווחת בין העבריינים אשליה של אלמוניות. מערכות גילוי וזיהוי מתוחכמות מסוגלות לזהות ולנטר פעילות מסוג זה בחלקיק השנייה אך היות וברוב הארגונים לא כולם בקיאים במעקב אחר המתרחש במערכות המידע, הזמן עד לגילוי המעשה או התוצאות בד"כ ארוך יותר בסוג זה של עבירות. פשעי מחשב יכולים להיות פשוטים, כמו מחיקת מידע או שינויים בקוד - מעשי קונדס, או בכוונה על ידי עובדים נקמניים. הפשעים יכולים להראות מורכבים מאוד בעיני ההדיוטות, כמו במקרים של תקיפות מְתֻחְכָּמות בחזיתות רבות למחשבים מרוחקים, או רשתות ארגוניות. המחשוב המשפטי מתמודד עם כל התחומים הללו, כולל נזקים לחומרה, הצפנה, וכתבי סתרים. מי שאינו עוסק בשגרה בנושאים אלו חייב ערנות יתר בכל מקרה של חשש. מן הרומאנים וסדרות המתח למד הציבור, למשל, כי בזירת פשע אסור לגעת בדבר - פן נטביע את טביעות האצבע או נשנה שרידים שהשאיר העבריין. באותה מידה חשוב להפיץ כי מחשבים שאנו חושדים כמעורבים בעבירה, ההוכחות מהם חייבות איסוף על ידי מומחה בלבד, גם על מנת לתמוך בטענות שתעלינה מאוחר יותר בבית משפט. נכון, המלצנו לכם בעבר פשוט לכבות ואף לנתק את המחשב. אך מה עם שרתים שחייבים לעבוד ללא הפסקה? או במקרים בהם הראיות הולכות ונבנות/מתחזקות ככל שיותר קבצים נכתבים או נמחקים? כאן חשוב שחוקר מנוסה יגיע ישירות לזירה הפיזית והוירטואלית. חשוב להדגיש: איסוף הראיות בלבד אינו מספיק, אם הוא לא נעשה באופן כזה שניתן יהיה להביאן בצורה "סטרילית", ללא שרידי ההתערבות שנעשתה בזמן האיסוף, ולהוכיח זאת בבית המשפט.
בצ'יף אגף נפרד המתמחה במיוחד בפרויקטים בהיבט כוללני לכל הסקטור המוסדי, גם לארגון הבינוני מסורתי או חדשני... ואף לקטן בארגונים הדואג לנכסים, כי המשכיות עסקית, עיקרה "סוף מעשה במחשבה תחילה!"
למי שביקש מידע לגבי טיפול בתקליטורים שרוטים: כתבנו על הנושא בתחילת השנה, תחת הכותרת "שרוטים".
שבבים פלסטיים דְּיוֹדָה: התקן אלקטרוני המאפשר זרימת חשמל בכיוון אחד בלבד.
רוב החומרים הפלסטיים אינם מעבירים חשמל, עובדה שלא עצרה את חוקרי אוניברסיטת Ohio מלנסות ולבנות שבבי מחשבים פלסטיים לשימוש במכשירים אלקטרוניים גמישים וקלי משקל. עד לפני זמן לא רב, המאמצים המוצלחים ביותר הצליחו להגיע להעברת מספר צנוע של אלקטרונים על ידי השימוש בתופעות מכאנו-קוונטיות, ובאמצעות מניפולציה של מולקולות פלסטיות בודדות בטמפרטורות נמוכות מאוד. כמו כן, היה קשה מאוד לחזור על ניסויים אלו. ב-2003, Sita Asar, אחד מתלמידי הפיזיקה של פרופסור ברגר ב- Ohio State University עסק במעבדה בתכנון של תא סולרי פלסטי, המיועד להפיכת אנרגית שמש לאנרגיה חשמלית. בעת ההתבוננות בעבודה של Asar, ברגר שם לב לדבר יוצא דופן: צפצוף קטן מאוד בקו החלק שאפיין את המעבר של זרם חשמלי דרך החומר. בווֹלְטָז'ים נמוכים, הזרם קיפץ ואז חזר לקו הרגיל. בבחינה מקרוב, ראה ברגר כי הפלסטיק הראה תופעה הנקראת negative differential resistance - התנגדות דיפרנציאלית שלילית, בה הזרם בעצם מתמעט בטווח מסוים של וולטג' עולה. התופעה דמתה לזו המתרחשת במכשיר מוליך למחצה בשם tunnel diode. דְּיוֹדָות הם מוליכים לכיוון אחד אשר באופן מסורתי מספקים כוח למכשירים כגון רמקולים של סטריאו. מנהרות דיודה מוכרות מאז שנות ה-50' ונקראות כך משום שהן מעבירות חשמל באמצעות תופעה ברמה האטומית של עולם המכאניקה הקוונטית הנקראת tunneling ומאפשרת לאלקטרונים לעבור דרך מחסומים ללא עיכוב... כמו כדור טניס העובר מצד לצד של קיר לבנים מוצק. ברגר ועוזריו החליטו להשקיע מאמצים על מנת לשפר את עיצובה של מנהרת דיודה פולימרית שתפיק את אותו סוג של צפצוף כמו זה של התא הסולרי, אך בצורה יותר חזקה ואמינה. כמו כן, הם רצו להסביר את המנגנון הפיזי שיצר את התופעה. ברגר ותלמידיו מרחו שכבה של תחמוצת טיטניום מעל חומרים מסורתיים בבניית שבבים, ומעל שכבה זו מרחו שכבה עבה של פלסטיק. הנחה ישירה של תחמוצת לא הובילה לתוצאות מוצלחות. אלו הגיעו רק כאשר הניחו תחילה שכבת טיטניום טהור, ורק לאחר מכן גרמו לה בזהירות, לחמצון. כאשר חוקרים אחרים ניסו להחליף את הטיטניום במרכיב אחר, התופעות לא התרחשו. על כן, סביר להאמין כי חומר זה הוא המפתח. המדענים עדיין לא לגמרי מבינים למה המערכת עובדת טוב כפי שהיא, אך כבר הצליחו לגרום לתופעות מכאנו-קוואנטיות חזקות בפלסטיק מבלי להתעסק עם מולקולות בודדות. הדיודה מעבירה זרם חשמלי בטמפרטורת החדר, של עד 151,000 אַמְפֶּר לסנטימטר מרובע, שלוש פעמים יותר מאשר מתחריה הקרובים ביותר. המספר משמעותי, בעקר אם משווים אותו למערכת חשמל ביתית, המסוגלת להעביר במקרה הטוב 700 אמפר לסנטימטר מעוקב. בדיודות הראשונות מסוג זה נמצא קושי לייצור כמותי, וכמו כן, הן היו בלתי תואמות לשבבי הסיליקון הנפוצים. באמצעות תוספת של כמויות גדולות של מובילים (dopants - אטומים המשנים את המבנה הגבישי של הסיליקון ומאפשרים את זרם האלקטרונים)לסיליקון, ועל ידי בקרת הטמפרטורות של צמיחת הגבישים, הצוות הצליח להגיע לדיודה אידיאלית למטרותיו. צוות המחקר הצליח לחבר שתי דיודות וליצור מערכת שבב פשוטה המכונה "סְוִיץ' לוגי", מבנה המהווה שער לוגי לכתיבת מידע על שבב מחשבים. ניתן להפעיל את השער שלהם עם כוח אלקטרו-מניע של 1.5 וולט, שהוא כוח חשמלי שווה ערך לזה של סוללת אצבע רגילה. עד היום, שבבי המחשבים עשויים בעקר מסיליקון אנאורגאני. יתכן ומנהרת הדיודה מפולימר אורגני תהפוך לרכיב שיוביל יום אחד לזיכרון פלסטי במחשבים, ולמעגלים לוגים מפלסטיק בשבבי המחשבים.
את שכבת הפלסטיק יצרו ברגר ואנשיו באמצעות תהליך הנקרא spin casting, בו טיפות של תמיסת פלסטיק נוזלי מטופטפות על גבי משטח, אותו מסובבים במהירות גבוהה כדי לפזר שכבה אחידה ודקה מאוד של פלסטיק על גביו. עלות השיטה נמוכה בהרבה מהתהליכים בהם משתמשים היום לייצור שבבי סיליקון. החוקר הזהיר מצהיר כי אינו רואה את הפלסטיק מחליף את הסיליקון, אלא מתגבר אותו, מסייע לייצור מכשירים אלקטרוניים קלים יותר, המשלבים פלסטיק וסיליקון במעגל לוגי
Prof. Paul Berger
או בזיכרון מחשב "בן כלאיים", והופך את הכרטיסים החכמים והתקני זיכרון אחרים ליותר גמישים, וליותר צנועים בצריכת הכוח. למעוניינים במידע נוסף, ניתן לחפש את הדיודה תחת השם RITD - Resonant Interband Tunneling Diode. פרט לברגר ואנשי אוניברסיטת אוהיו, השתתפו בפיתוחו Phillip Thompson מ-Naval Research Laboratory, ו-Roger Lake מאוניברסיטת קליפורניה בריוורסייד. .
יצרנים יכולים לספר לנו על כל הבדיקות הנעשות לרכיבי המחשבים בטרם יציאתם מן המפעל, אבל אם רוצים לדעת את האמת על המוצרים, לקבל טיפים ותוצאות של בדיקות בלתי תלויות (ביצועים וכו'), אפשר תמיד לחפש אם מישהו כבר בחן את הדגם המסוים באתר http://www.cluboc.net/reviews/ .
לקהיליית המשוגעים ל"עשה זאת בעצמך" ממנה אנו שומעים כה תכופות, מצאנו פעילות מהנה חדשה: בניית מדפסת ביתית. ואם מישהו ישאל, זכרו שלא קראתם על זה אצלנו... http://www.sentex.net/~mwandel/tech/printer.html
תודה לדליה על הקישור לדבריו של ארז בן ארי ב- NRG. מצאנו אותם קצת מבולבלים ובלתי מעודכנים, אבל באופן כללי מתאימים למשתמשים מתחילים שכבר שמעו פעם מה זה סקטור, למשל. יתכן פשוט שהספרות עליה התבסס המחבר, קצת מיושנת. אך בסופו של דבר, משתמש רגיל עם שירות טכני מקצועי לא חייב להגיע להבנה מעמיקה. במוסדות ובארגונים, אנשי צ'יף מעבירים קורסים לנאמני שרידות המידע, ושם נכנסים לעובי הקורה. הקורס כדאי לכל ארגון הנזקק ליותר מ- 2-3 פעמים בשנה לשירותיה של מעבדה לשחזור מידע. הוכח כי החיסכון בעלויות שרידות המידע נמצא ביחס ישיר למספר הנאמנים לכל 1000 משתמשים בארגון.
יתכן שמאז שקמת הבוקר, השתמשת או נגעת ביותר ממוצר אחד אשר בתהליך הייצור, העיקור או הגימור שלו נעשה שימוש בקרניים אולטרא סגוליות או בשיטת ההקרנה באלקטרונים (electron beam (EB. דגני הבוקר, כרטיס האשראי, המכונית, המקלדת, תקליטורים, או אפילו הרצפה עליה אנו מתהלכים, מהווים דוגמאות לכך. שתי הטכנולוגיות הללו מחליפות היום יותר ויותר את מקורות החום הקונבנציונאליים בייבוש ובעיקור חומרים, במיוחד כאשר מדובר במוצרים הכוללים דיו, דבקים וציפויים אותם יש צורך להניח על גבי מצעים רגישים לחום. השימוש בטכנולוגיות אולטרה-סגולות בייצור מצמצמות את שחרור הגזים המעצימים את אפקט החממה, טוענים ב-RadTech International, ארגון ללא מטרת רווח לקידום טכנולוגיות מבוססות קרניים אולטרה סגולות והקרנה באלקטרונים. למה? מפני שהשימוש בטכנולוגיות אלו מתחרה בשימוש בדלקים שמקורם במאובנים. אפקט החממה הינו ספיגה על ידי אטמוספרת כדור הארץ של קרינת אינפרא אדום, ומניעת שחרורה לחלל החיצון. כלומר, מניעת חזרתו של חום השמש ממעטפת הגזים של כדור הארץ, לחלל החיצון. תופעות ספיגה ושחרור של הקרינה באטמוספרה חיוניות להתפתחות החיים כפי שאנו מכירים אותם. ללא תופעות אלו, הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור הלכת שלנו היתה נמוכה ב- 30 עד- 40 מעלות צלזיוס (בסביבות ה 20oC-). ריבוי גזים כגון דו תחמוצת הפחמן, אוזון ותחמוצת החנקן, למשל, גורמים ספיגה יתרה של חום על ידי האטמוספרה, וגורמים לשינוי הטמפרטורה בכדור הארץ. הריבוי הדרגתי של גזים אלו, והעלייה ההדרגתית של הטמפרטורה, עם שינויים אקלימיים גלובאליים גורם לבעיות סביבתיות - בצורות, שיטפונות והוצאה מאיזונן של מערכות אקולוגיות. פעילויות כגון שריפת דלקים פולטות גזים המאיצים את תופעת החממה. עקב ההתפתחות הטכנולוגית והתעשייתית הבלתי פוסקת כבר התרחשו עליות לא מבוטלות של כמויות תחמוצת החנקן ודו תחמוצת הפחמן באטמוספרה, ביחס לכמויות שנמדדו בעשורים קודמים. גם בעיות אחרות, כמו כריתת יערות, הגבילו את כושר השיקום של הטבע להורדת ריכוז ה-CO2 באטמוספרה, האשם העיקרי בתופעת החממה. השימוש בתהליכים תעשייתיים מבוססים קרני UV מאפשרים
צמצום של עד 65% בפליטת הגזים המחמירים את תופעת החממה, והן צמצום של עד 80% בצריכת החשמל ביישום. ציפוי, צביעה, הדבקה ושאר תהליכים מבוססים טכנולוגיות UV מצמצמות את התנדפות הממיסים לסביבה, אשר נחשבות למקור השלישי בחשיבותו ביצירת תופעת החממה ותוצאותיה. בתעשייה קיימת סדרה של מיתוסים הממעיטה בערכם ואיכותם של תהליכים אלו, ובארגון רדטק מעוניינים בהפרחת מיתוסים אלו.
משה יושב רכון על שולחן הפורמייקה, שקיות וצינורות משתלשלים מגופו. 83 חורפים עברו עליו. תהפוכות הגורל הביאוהו לבלות, ולא בנעימים, את ימי זקנתו בבית אבות ברמלה. בית האבות אינו נמנה עם אלו אותם מפרסמים בראש חוצות ובטלוויזיה, לא בית לגיל הזהב, לא אחוזה ולא מגדל. יפה ירקוני אינה מפליגה בשבחו, הזקנה ממלבן אינה עושה כאן 10 בריכות כל יום, אין בריכה! משה נולד וגדל בצל עצי הדקל שבין הפרת לחידקל, שנים הרבה טרם שיגר בוש את חייליו להתפוצץ בחוצות בגדד למען הדמוקרטיה. את האיש אני מכיר מימי עבודתנו במשרדי מס הכנסה (עוד נקודה אפלה בעברי!). כאשר הצטרפתי למגזר הלא כל כך אהוד הזה, משה כבר היה שם, בכל הדר שני מטר גובהו, מבטאו הכבד, חוכמת חיים של בדואי ושפע אמרות כנף בערבית. מיום עבודתי הראשון בחברתו, זכורה לי רק ארוחת הבוקר בה סעד את ליבו. שני מטר אנכיים ומטר אופקי, דורשים כמויות נכבדות של מזון. פרש משה על שולחן משרדו פיתה עיראקית בגודל מגבת, גוף!. פיזר בשפע חצילים מטוגנים, ביצים קשות, דג שלם שעצמותיו כבר לא עימו ועל כל "הפזורה" הרבה הניח מין ירק, שבעיניו של מושבניק נראה כמריצת תלתן! גלגל את הפיתה וכמו החלילן מהמלין, הניף את מעשה ידיו והביאו אל פיו. צלילים לא הנעימו את האוזן, עכברים וילדים לא נקבצו אחריו, אך היצירה נבלעה ולא נודע כי באה אל קרבו!. משה היה כבר נשוי ואב לפעוט, אך נפשו יצאה לבת. למה כל כך חשוב לך בת? נשאל, תראה, היה אומר: כשרפי, זה הפעוט, יהיה גדול ונשוי, אני אלך לבקר, תצא אשתו ותגיד: "רפי עכשיו נח, הוא עייף, תבוא פעם אחרת!". אבל כשאני אלך לבקר את הבת, היא תפתח את הדלת ותגיד, "תפאדל יה אבוי, בוא שב, בידאק תה? בידאק קפה?"... זה ההבדל!. רצה הגורל ולא זאת בלבד שלא זכה לבת, אלא שגם אשתו לא נחשבה לזכייה גדולה.
בבגדאד למד משה הנער בבית ספר יהודי. שלא ככל אחיו ורוב מכריו, הוא סיים לימודים תיכוניים וזכה לתעודה, לא דבר של מה בכך בימים ההם. בגיל 17 החל לעבוד ברכבת העיראקית, כרבים מהיהודים. עד היום הוא נזכר בערגה, במדיו היוקרתיים. "היו לי מדים כמו לגנרל, אנשים היו מפחדים בראותם אותי לבוש במדי הרכבת". מלוא שני מטרים גובה מכוסים בחליפה לבנה, על כתפיו סרטים אדומים וסמוך לסרטים, מילות המחץ: TICKET COLLECTER...! לא פחות ולא יותר! מן הסתם, תפקידו היה לאסוף את כרטיסי הנוסעים ברדתם מהרכבת. מי שלא טרח לשלם, נענש בקנס. "פעם ירד נוסעה שהביא עמו כבש, בדקתי את הכרטיס, הכרטיס היה לכבש קטן והוא הביא כבש גדול!" משה ריחם על האיש, לא גבה את מלוא הקנס, אך את הסכום שגבה שלשל לכיסו. הוגן למדי! חייו בעירם של הכליפים התנהלו על מי מנוחות, "עד שבאו בן גוריונים ושרתוקים ווייצמנים, ואמרו שפלסטינה ליהודים שייכת!". ארזה המשפחה את מיטלטליה ושחזרה את מסעות אברהם אבינו, עד בואם לארץ האבות, לעיר הקודש רמלה.
אני מקשיב לעלילות משה בחדר האורחים הדל בבית האבות, גם שומע סיפורים וגם זוקף לזכותי מעשה מצוות "והדרת פני זקן". מי יודע, אולי אכן הכול נרשם בדיסק הקשיח של הכול יכול, וביום דין וחשבון המעשה יצוף ויאזן, כנגד מעשים אחרים שלא לתפארת הרזומה שלי! מדינתנו תופסת היום מקום רם ברשימת המושחתות ובנושא דנים ודשים. נראה ש- "אין חדש תחת השמש" וזאת על פי מעשה שהיה בעניין אי גיוסו לצה"ל. משה עלה בהיותו בן 27 וחייב גיוס. "פעם בא אלי יהודי עם זקן עד הבטן, שאל: מה עם גיוס? אמרתי, בעוד שבוע אני מתייצב; אמר: תן 500 לירה ואני מביא לך פנקס מילואים". ואכן כעבור מספר ימים אחז משה בפנקס המיוחל, נוצץ וכשר ורק גילו השתנה, כבר לא בן 27 אלא, בשעה טובה, בן 37. הוא בגר בעשר שנים! ויש המעיזים לטעון שאין מתרחשים ניסים בארצנו הקדושה? עודנו במולדתו הישנה הגיע הנער לגיל בו נהוג ורצוי להיכנס בעול חופה. שם פעמיו לאחד הכפרים שמחוץ לעיר, במטרה לבחור לו אישה כלבבו לחלוק עמה בטוב וברע. מצא נערה, פשוטה, לא יודעת קרוא וכתוב וחשב ש"כחומר ביד היוצר" הוא יוכל להדריכה ולעצבה והיא תהייה לאשת חלומותיו. אך החלום היה לבלהות, הגברת שלפה ציפורניה, הייתה אלימה ועצבנית, והשביע את בעלה מרורים לרב. בלשונו הציורית, "הפרה יצאה לי פר!". חייו היו לגיהינום, למסכת אומללות לשניהם, וכל התערבות חיצונית לא נשאה פרי. כעבור שנים אושפזה המסכנה, עקב מצבה הנפשי החמור. "מגנונה" הוא היה אומר עליה. אולי היא משוגעת, אך טיפשה כנראה היא לא! כי בסופו של דבר היא זו שהצליחה לסלקו מביתם המשותף, מעשה שאילץ את משה לקבוע את מקום מגוריו בבית האבות, בו הוא מספר את עלילותיו.
משפחה ממוצעת בישראל מוציאה 970 ש"ח בחודש על תקשורת אלקטרונית, מהם 375 ש"ח לסלולארי ו-39 ש"ח לאינטרנט. אין לי בעיה עם הסקר, יש לי בעיה עם המספרים: ראשית, מישהו מכיר חיבור לאינטרנט שמחירו רק 39 ש"ח בחודש? הרי החיבור לאינטרנט הזול ביותר הוא 39 ש"ח וכדי להשיג אותו צריך לנקות הר של מבצעי זבל... מצד שני, לאן נעלמה עלות התשתית? לא זכור לי שבזק או הכבלים מחלקים תשתית חינם! הבעיה מסתבכת מכאן והלאה: 375 בתוספת 40 ש"ח נותנים לי 415 ש"ח. חסרים לי 555 ש"ח. בואו נניח כי הכבלים נכנסים להגדרה (210 ש"ח) עדיין חסר לי 345 ש"ח. אני יודע שזה נשמע קטנוני אבל אני מצפה מסקרים שמפורסמים בעיתונות בכותרות גדולות יבדקו על ידי מישהו בטרם יפורסמו. הסקר הנ"ל פשוט איננו אפשרי ואם כן המשפחה הממוצעת היא מאוד מאוד בזבזנית! או שההגדרה של תקשורת אלקטרונית היא משהו מאוד ערטילאי ולא ברור גם לאלו שערכו את הסקר.
"אחד מכל שישה עסקים קטנים לווה בשוק האפור" – מפתיע? לא כל כך! השוק האפור לא ידוע בגמישות רבה ולעיתים קרובות הוא גולש לטכניקות של השוק השחור. אבל מצד שני עדיף רגל שבורה, על חיים הרוסים. הלוואה מבנק פירושה שיעבוד לבנק. עמידה מול בנק בבית המשפט משולה למלחמה בין דויד לגולית אבל בלי רוגטקה ועם יד קשורה מאחורי הגב. לבנק סוללת עורכי דין המשולמים מראש ומכירים כל טריק אפשרי (טריקים זה שם המשחק בבית המשפט). בית המשפט לעומת זאת מאפשר לבנקים יד חופשית להסתיר, להסוות ולשקר במצח נחושה. כך למשל הבנק יכול לתבוע על הלוואה שחייבים לו אך לא חייב לספק את המסמכים הרלוונטיים (ולכל אלו שיענו על סעיף זה... יתכן שבחוק הוא חייב, אבל אם בית המשפט לא יכריח אותו תוכלו לבצע שמיניות באוויר ולא תשיגו את המסמכים הרלוונטיים). בקיצור, רגל שבורה עדיפה על מאבק משפטי חסר תועלת לכל החיים.
הידיעה המחרידה של השבוע "בנק הפועלים עומד לרכוש 20% מסלקום". מיזוג של שניים מהשודדים הגדולים במדינת ישראל! אני לא יודע מה איתכם, אבל אני בפאניקה. המצב מזכיר לי את ימי האינטרנט הראשונים והמזל המחורבן שלי. אני משתמש אינטרנט ותיק, עוד בטרם היה ספק אינטרנט בישראל והחיבור היחיד היה באמצעות הקומפיוסרב שהיה בזיכיון של קו מנחה. מאוחר יותר החלה קו מנחה (Trendline) לספק אינטרנט בצורה מסודרת. כמה שנים מאוחר יותר קמה ISDN.NET וגם אני התחברתי דרכה על קווי ISDN לאינטרנט. היו לי שני חשבונות אינטרנט וכולם בבעלות חברות קטנות ודינאמיות. הייתי שמח וטוב לב בדיוק עד לרגע שבזק בינלאומי קמה והפכה לספק אינטרנט ו... רכשה את שתי החברות, ואני מצאתי את עצמי מחזיק שתי חשבונות של מונופול עם שירות בינוני ומטה. כך גם היום אני לקוח מאוד לא מרוצה של בנק הפועלים (ראה את הקטע הראשון) ועוד פחות מרוצה מסלקום. והינה שני השודדים מתאחדים. מזל שהשניים כבר גרמו את הנזק כל אחד בפני עצמו והכיס אליו הם שולחים ידיהם... ריק.
יואב להמן, המפקח על הבנקים, אמר: "בנקים מנצלים את המצב לייקור עמלות" – מר להמן, היחיד במדינה הזו שיכול לעשות משהו זה אתה, ולשם כך מונית לתפקיד. לכן, אנא ממך במקום לדבר תעשה משהו! רק להוכחה שלגנבים יש שיתוף פעולה מבפנים: "התמ"ת – הבנקים יוכלו לגבות עמלה של 1.21 ש"ח על שירות בסיסי" – זה שהם כבר גובים עמלה זו, לא מזיז לאף אחד (תמשכו כסף מהכספומט ותקראו ותבכו), עכשיו זה לגיטימי בעליל! ועוד אבסורד... חריגה מאוברדראפט מאושרת רק לצורך תשלום חובות לבנק! אין כסף? חרגת מהאוברדראפט, זה לא יחסוך לך עמלות, הבנק לבדו יכול לגרור אותך לחריגה והגבלת חשבון, הרי חשבון בנק גם אם איננו פעיל עולה כסף (דמי ניהול) וכל פעולה בסיסית תעלה כסף (1.21 ש"ח), נראה אתכם יוצאים מהברוך הזה. בקרוב יעלה לנו כסף רק להסתכל על הפקיד, וחיוך לפקיד עלול להגביל את חשבון הבנק שלנו לנצח. דה-מרקר ערך בדיקה: מה עלות העמלות שיגבו מאיתנו הבנקים, בתום עידן החריגה מהאוברדראפט. המסקנה: הרבה, הרבה מאוד. לא רוצה להיכנס למספרים אבל, אם אתם חושבים שמדובר בסכומים קטנים אז אתם טועים. מדובר במאות שקלים, וכל זאת בעידן בו אנחנו מנועים מכניסה לחריגת אשראי אבל מצד שני חייבים לשלם כל אגורה לבנק.
האשם הוא המפקח, נקודה. אולי הוא אדם עם כוונות טובות, אבל הוא בהחלט לא מסוגל לראות את התמונה כולה. אולי הוא רוצה לעזור לציבור, אבל הוא יגרום להתמוטטות של עשרות אלפי משקי בית ועוד עשרות אלפי עסקים קטנים ובינוניים. אולי הוא רוצה להגביל את הבנקים אבל הוא יעשה אותם עשירים יותר על חשבוננו.
אגב... סקר שנערך גילה כי 54% מהישראלים לא מתכוונים לעשות כלום להסדרת מסגרת האשראי. לא ממש מפתיע אותי, אם כבר דופקים אותנו, הרי שבאזור החדירה הספציפי, אין לקונדום שום משמעות. אז למה לטרוח?
עורכת דין לענייני משפחה, מוערכת ומהשורה הראשונה, מנועה מלהתמנות כשופטת בגלל שבעבר כתבה רומן ארוטי. במקביל, מתברר כי אין רוב להדחת השופטת המזייפת הילה כהן. הכותרת השנייה מדברת על שופט אחד שנעדר ומנע רוב להדחת הילה כהן. מה שמפחיד אותי שלשופטת שסרחה יש גיבוי ואמורה להיות מודחת על חודו של קול ולא כמו שצריך להיות ברוב גורף. האם השופטים מכינים כיסוי תחת לעתיד ? הכותרת הראשונה פשוט מעצבנת אותי... עורכת דין מוכשרת מוערכת ומנוסה בתחומה לא מקבלת מינוי רק בגלל שהיא כישרונית מספיק לכתוב רומן. אני יודע שהטענה היא כנגד הארוטיקה, אבל תסלחו לי אם אציין שרק אפלטון הסתפק ברומן ללא ארוטיקה. כל השאר, בני אדם.
סלקום מצמצמת את ההשקעה באיי מוד. זוכרים? אמרתי לכם, לא חיוני לא שימושי לא יעיל ולא משנה באיזה רשת, פשוט בזבוז כסף חסר תכלית. שלושה חודשים מאוחר מדי גם סלקום הבינה זאת. מי לעזאזל בתוך המנגנון הענק הזה, יכול היה להיות כל כך טיפש ולחשבו שישראל היא אי יפאני ?
זוכרים את קרן ההון-סיכון עליה כתבתי, שהביקור במשרדיה העלה את חמתי כל כך שגרם לי להחליט לא להתקרב אל קרנות הון סיכון יותר? או קי, אז לקרן קוראים "בלו-ראן". מנהלה הישראלי של הקרן, מר יוסי חסון, יצא בכתבת ענק בדה-מרקר בהסבר מדוע איננו משקיע בישראל. לא רוצה להיכנס לפרטי הכתבה, אני רק יכול לאמור שיוסי חסון בזבז את זמנם של יזמים רבים עד שהחליט שבעצם אין בו עצמו שום תועלת (הוא נציג הקרן בישראל). עיתון דה-מרקר בזבז הרבה מילים בכתבת הפרופיל הענקית שערך על הקרן לפני כחצי שנה, ועוד כמה אלפי מילים על ההסברים המגומגמים של מר חסון היום. אנסה לפשט את העניין. קרן בלו ראן, לא ראויה להיקרא קרן ובטח שבטח לא הון, או סיכון. היא לא ראויה לקבל ולו שורה וחצי בעיתון. ולא ממש ברור לי מדוע צריך לעשות יחסי ציבור למי שלא מוכר וגם לא קונה כלום.
חברות הטלקום בארה"ב מתנגדות לאינטרנט אלחוטי חינם לעניים. מדוע? הטענה היא שהן עומדות היטב בשירות ולכן אין מקום למתן שירות ציבורי. המחיר כלל לא עולה בטיעונים של חברות הטלקום האמריקאיות, בעוד שהמטרה באספקת שירות זה הוא מתן אפשרות גישה לציבור בעל מיעוט אמצעים לקבל את המובן מאליו. חברות הטלקום, והסלולארי עדיין שולטות בחיינו בעידן בו התקשורת אמורה להיות זמינה לכולן, ולצערי הישראליות לא ממש שונות מהאמריקאיות.
1. איש צעיר בא בשערנו השבוע. הוא שמע מאיתנו בעבר על הצורך בגיבוי חכם, אך כדרכם של צעירים (צעירים יותר, וצעירים פחות) קצב חייו האיץ אותו לכיוונים אחרים. הוא דחה את ההמלצות לאחר כך. אחר כך טרם הגיע. מה שכן הגיע, ושטף את שמחתו האופיינית בהפתעה של טסונאמי, זו קריסה פנומנאלית, קריסת דיסק כזו שמשאירה את הבן אדם ערום ועריה מבחינת מידע. ללא רשימת אנשי קשר, ללא עבודות להציג, ללא קצה חוט להתחיל ולבנות מחדש את העסק שלו מחר בבוקר. "הצילו!" זעק הבחור. כן, כמובן, לשם כך אנו כאן. הבעיה היא שקריסה מהסוג שהוא חווה דורשת השקעה גדולה של משאבים, והשקעה כזו דורשת ממנו גם השקעת כספים לא מבוטלת. היכולת להשקיע את הנדרש רחוקה מכיסו. מספר שעות עברו, הייאוש שלו גבר, ("סרטים הלכו לי בראש") הגיע לקְלַיְמֶקְס של דאגה, ואז... דהה. "אתם יודעים מה..."- אמר לנו לבסוף- "הגעתי להחלטה. אני משאיר מאחוריי הכול. הגשרים נשרפו לי. אני מתחיל חיים חדשים, מנקה את הבוידם (התנקה לי בעצמו), שוכח את העבר, וממחר בבוקר מגן על המידע שלי כמו שצריך."
העצה שלנו: אל תשליך את המחשב או את הדיסק שקרסו. שמור אותו ארוז היטב לזמנים טובים יותר. יום אחד תוכל להרשות לעצמך להזמין את שירות השחזור, יחזרו אליך התמונות יקרות הערך, הזיכרונות הטובים, וחומר מקורי שיצרת... עליו לא ניתן לחזור.
2. השבוע הסתובבשוב בין תיבות הדואל סיפור נחמד מן האלף הקודם, המתאר את אופן החשיבה של לומדי הגמרא: "אברך יהודי מאודסה, קיבל רישיון לבקר במוסקבה. הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצידו. האברך הביט בבחור הצעיר וחשב: הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. ואם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו, לאחר הכול, מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמווט, ולשם אין צורך באשרה מיוחדת. אבל למה שהוא ייסע לסמווט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמווט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמים שיש שם, הוא בטח שינה את השם שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? דוקטוראט מהאוניברסיטה. בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?" "טוב מאוד, תודה." עונה הנוסע, "אבל מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?" "נו," משיב האברך, "זה הרי ברור מאליו."
(...וזו גם תשובתי לבחורה שפגשתי בערב Oracle השבוע, ושאלה אותי: איך אתה יודע שאני מהתעשייה האווירית).
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
