"In short, I am convinced, both by faith and experience, that to maintain one's self on this earth is not a hardship but a pastime, if we will live simply and wisely; It is not necessary that a man should earn his living by the sweat of his brow, unless he sweats easier than I do."
עליית השוק של מצעי מידע ניידים הייתה מהירה, רווחית ומסוכנת. רחוקים כבר הימים בהם הזדקקנו לטייפים זהים ותוכנה זהה בשני מחשבים. שוק הדיסקטים, הטייפים וכונני הזיפ הולכים ונעלמים ככל ששוק המצעים הניידים מתפתח. הודות לנפחים הגדלים, הניידות והפשטות, מצעים ניידים הפכו היום לאחד הסוגים הפופולאריים ביותר של אחסון. בתערוכות המחשבים כבר מוסרים דיסקונים במתנה. משתתפים בקורסים בנושא מחשוב מקבלים את כל המצגות והתקצירים על דיסקונים. הם כל כך זולים שהם הדרך המובנת מעליה לאחסון מידע, הצעות מחיר, חשבונות, פרטים של אנשי קשר, תוכניות עבודה, וכו'. 99% ממשתמשי התקני אחסון ניידים להעברת מידע לא משתמשים בהצפנה כדי להגן על אותו מידע. בשנות ה-80 פחדו שאנשים ישמרו רשימות לקוחות ומחירונים על גבי דיסקטים ויעבירו אותם למעסיק הבא. היום, אפשר להוריד כמעט כל מסד הנתונים של הארגון להתקן נישא!
כונני הפלאש הראשנים התחילו להופיע לפני כ-5 שנים. הם התחילו בנפחים של 8MB. בשנת 2004 היה כבר לחברת Lexar מכשיר של 8GB המיועד לשוק הצילום המקצועי טלפונים סלולאריים יכולים היום להשתמש בכרטיסי זיכרון של 1GB ויותר. חברת Seagate משווקת דיסק קשיח עם חיבור ל- USB בנפח 5GB, המסתובב במהירות של 3600RPM וגודלו כחצי מגודל יו-יו. דיסקים קשיחים חדשים בגודל 1 אינץ' מתוכננים להגיע בעוד זמן לא רב לנפח של 100GB להגעתו של נגן ה-MP3 הייתה השפעה משמעותית על השוק בארצות רבות. חברת אפל מייעדת את ה-iPod שלה למוזיקה בלבד, אבל מתחריה יצרו מחסני USB גדולים הכוללים תוכנה למוזיקה. לקוחות רבים משתמשים ב-MP3 גם כנגן מוזיקה וגם ככלי למידע. הסכנה כאן היא שמוצרי בידור שלעיתים קרובות לא נחשבים לבעלי חשיבות מהיבט האבטחה, אבל נפחים של 80GB ויותר מהווים איום רציני על ההגנה על המידע. השטן לא נח, וגם פושעי המידע עובדים כל הזמן. אחד ההתקנים הקשים ביותר לגילוי הם כונני ה-USB המוחבאים בתוך עטים. כוננים אלו נעים כבר בין נפחים של 4 עד 8GB לפני כשנה וחצי, חזתה חברת IDC כי מכירות הדיסקים הקשיחים המאוד קטנים תגדל מפחות מ-1 מיליון יח' ב-2004 ליותר מ-100 מיליון יח' ב-2008, וכי רובם יהיו מותקנים במכשירים ניידים שניתן להביא למשרדים. חסימת פורט ה-USB במחשבים מונעת את הגישה מכל המכשירים הללו. החסימה אפשרית ואף קלה עם מערכות הפעלה כגון Windows XP. למה לנו לדאוג? מפני שקובץ מלל ממוצע מכיל כ-3 עמודים והנפח שלו נע בין 25 ל-30k. כלומר, MP3 בעל 20GB נפח אחסון יכול להכיל מעל 750,000 מסמכים. ברוב הרשתות הארגוניות לא מבוצעת ביקורת על החומר שמשתמשים מעתיקים למחשבים מקומיים או למכשירים הצמודים להם, אבל דרישות החקיקה החדשות מורות שיש לפתח מדיניות ארגונית לשימוש במכשירים אלו, תחת איום של קנסות וסנקציות מצד הרגולאטורים. קשה מאוד להגביל עובדים בשימוש (אפילו בנשיאה!) של מכשירי אחסון מידע ניידים. בכדי להתגבר על המכשול נדרשות רגישות, חכמה וידע, והפתרונות האפשריים לא תמיד מסובכים. יש תקווה.
טכנולוגיות מחשוב מבוססות שרת נולדו עם המיין-פריימים והטרמינלים שלהם, הלכו והתייעלו במשך הזמן. בשנות השמונים, הופעת המחשבים האישיים אפשרה לראשונה למשתמשים לפתח אפליקציות משלהם, להשתמש ביישומים שונים על פי בחירה אישית, ולהתקין במחשבים שלהם תוכנות אישיות ובלתי תקניות כאוות נפשם.
בשל חוסר הבשלות בשוק ניהול המחשב השולחני וסיבות נוספות, טכנולוגיות כגון- WindowsX וטכנולוגיות של ניהול ובקרה מרחוק התפתחו על גבי אמולאטורים של המיין-פריים ובמסכים ירוקים. פרוטוקולים קִינְיָנִיים (ICA, RDP) על מערכות הפעלה של קליינטים (OSs) ביחד עם דפדפנים, ממשיכים לתמוך ביישומים המסורתיים הללו, והן משמשות כבסיס להפצת יישומיים עתידיים.
המחשוב מבוסס שרת יתפתח כדי לאפשר יישומים במצב של חיבור או ניתוק, מכשירים אלחוטיים ומגוון רחב יותר של ממשקי משתמש. יצרנים ממשיכים לפתח טכנולוגיות שתאפשרנה אספקת יישומים בכל עת, בכל מקום, ועל גבי כל מכשיר. תקופת הדגירה לטכנולוגיות אלו נע בין חודשים לשנים, ועלינו תמיד לשקול את הערך המושג מול הסכנות הקשורות לטכנולוגיות חדשות. היישומים מסופקים למגוון רחב שמתחיל בתצוגה מרוחקת ויישומים "דקים", לבין יישומים מסורתיים וקונבנציונאליים, "עבים", המסוגלים לעמוד בפני עצמם. כ-70% מן היישומים הארגוניים הם עבים (thick), כ-10% כחושים (slim), וכ-20% דקים (thin). הקליינט הינו מבנה לוגי, ולא פיזי. יישומים מסוג thin client מבוצעים על גבי שרת ואינם דורשים התקנת תושב בקליינט. הממשק הגראפי, מוגש לקליינט. המיתוס הנפוץ מכל עבר הוא שיישומים מצד הקליינט הולכים ועוברים ל-thin client רוב היישומים מבוססים אינטרנט הם רק יישומי HTML, המספקים ממשק משתמש חלש, עם ביצועים לא מספקי טובים, מעל רשתות מרוחקות. עיצובי יישומים חדשים מספקים ממשק משתמש עשיר, שגם לו יכולים להיות מגרעות על גבי רשתות מרוחקות, בהתאם ל"עובי" של הקליינט. ליישומי client/server מסורתיים של Windows, ה-WTS או Windows Terminal Services הינה עדיין בחירה קבילה להפצה. Microsoft WTS עם Citrix MetaFrame ויישומים מבוססים HTML בלבד שולטות בסביבת המחשוב מבוסס thin-client בסביבת חלונות. החיבור לרשת חייב להיות אמין ומתמיד. במקרים של slim client המתחבר לסירוגין, כל הלוגיקה של העסק רצה על השרת הארגוני, בזמן שלוגיקת התצוגה (ומעט לוגיקה עסקית) נמצאת במחשב ה-client צד הקליינט ביישום עובדת ביחסי גומלין עם צד השרת, ומנהלת גם דו-שיח עם המשתמש. היישום יכול לעמוד בפני נפילות רשת על ידי כך שמאפשר למחשב הקליינט המשך עבודה, אמנם מוגבלת בפוּנְקְצְיוֹנָאלִיות, וחוזר באופן אוטומטי לפעילות מלאה כאשר החיבור מתחדש. במצב של קונפיגורציית thick client בלתי מקוון, מחשב הקליינט מכיל יישום שלם, המנהל את ממשק המשתמש, לוגיקה עסקית ולוגיקה של גישה למידע של מסד נתונים מקומי. במצב של משרד, המשתמש יכול להיות מחובר כל הזמן, אבל ברוב הזמן עובד offline. במחשב נישא, רוב הזמן המשתמש יכול לעבוד אופ-ליין, לעיתים הוא יכול להתחבר כדי להוריד או להעלות מידע למערכות back-end (שהן המערכות הארגוניות והבסיסיות שמטפלות בעיבוד הזמנות, מלאי ופעולות של קונים וספקים במסחר B2B). ארכיטקטורות כגון אלו יכולות לחיות ביחד באותה מכונה כדי לתמוך בסוגים שונים של יישומים.
סליחה גברתי, היכן בסניף השירותים? מאחורי העמוד והשומרים. ההשתנה צמודה למדד, והחודש כדאי במיוחד. נייר טואלט : בסוף כל רבעון גבייה מרוכזת - בין פעולות החשבון. על קקי, אדוני, יש היטל מתקדם. זה לא הבנק...דו"ח בכר אשם!
נמכר!
המתחם www.antivirus.co.il שהיה בבעלות צ'יף מראשית ההיסטוריה של האנטי-וירוסים בארץ נמכר השבוע. אנו נפרדים ממנו ללא צער, ומאחלים כל טוב למפעיליו החדשים.
מדיניות זו מדיניות... ומי שלא מתאים לו, שידבר עם שתי פחיות וחוט
השורות של עמית
השבוע אני לא רק מקטר (גם, אבל לא רק) וכפי שהבטחתי אני מתחיל בסדרת כתבות שתנחה אתכם לבנות מחשב מדיה. אני מודע היטב לעובדה שלא כולנו אנשים טכניים. אי לכך תיבת הדואר שלי תשמח לקלוט את כל השאלות שיעלו על דעתכם. ואם אתם לא ממש מעוניינים במחשב מדיה, אז דלגו על הקטע הראשון.
מחשב מדיה כשמו כן הוא, מערכת שתרכז את כל המדיה הויזואלית (טלוויזיה ואינטרנט) והווקלית (מוסיקה) תחת מערכת אחת. מהן הדרישות שלי ממערכת שכזו? • קליטת טלוויזיה מהכבלים ו/או מלווין ישירות וכניסות וידאו ממצלמה או כל מכשיר אחר (וידאו, DVD כיו"ב) • יציאה למכשיר טלוויזיה שתתאים למכשיר הטלוויזיה שבשרותינו. • יכולת הקלטה והקלטה מתוזמנת (תכנות הקלטה) מכל אחד מהמכשירים. • יכולת הצגה של קבצי וידאו וקול מכל הפורמטים • הקלטת קול • המרת פורמטים של קול ווידאו. • העתקה של דיסקים מכל הסוגים • עריכת וידאו וקול. • גישה אלחוטית ו/או חוטית לאינטרנט
למה אנו זקוקים: מחשב... העיצוב תלוי בכם אבל קחו בחשבון שמכשיר שכזה יושב בסלון, ומן הראוי שיתאים לסביבתו, לכן בבחירת המחשב קחו בחשבון מארז מתאים. המחשב עצמו צריך להיות חזק, אבל לא חייב להיות חריג. פנטיום 4 עם מעבד 2.4 GHZ יספיק 256 מגה בייט זיכרון מספיק טוב אבל מומלץ יותר. דיסק קשיח בן 120 גיגה בייט ויותר יהיה יעיל אבל לא הכרחי. מקלדת אלחוטית איננה חיונית אבל רק לצורך ההתקנה כדאי מקלדת רגילה. עכבר אלחוטי המיועד למצגות (שאיננו מוגבל לשולחן ומובנה בו "כדור עקיבה") הנ"ל ניתן להשיג בבאג (הם קוראים לו Presentor). אם יש לכם טלוויזיה רגילה כדאי שלכרטיס המסך יהיה יציאה לטלוויזיה, אבל אם יש לכם מסך שטוח (פלאסמה או LCD) אתם מלכים. מסכים אלו מקבלים אותות VGA ויכולים לתפקד כתחליף למסך מחשב. אם אין לכרטיס המסך שלכם יציאה לטלוויזיה, כרטיסי המסך הפשוטים ביותר של חברת Nvidia מכילים יציאה שכזו אלטרנטיבית. אתם יכולים לרכוש אביזר מתאים שנקרא בשפה המקצועית Scan converter או בשפת העם PC-to-TV. כרטיס רשת מובנה יהיה נהדר וכרטיס רשת אלחוטי עוד יותר. שניהם ביחד, עדיף. כרטיס קול סטנדרטי מספיק ברוב המקרים אבל אם אתם רגישים אז למה לא ללכת על משהו מובחר? מערכת רמקולים למחשב (Sub Woofer או Woofer) לאיכות קול גבוהה, אבל בעצם כל רמקול יתאים. צורב DVD יהיה נהדר, אבל אם אתם לא טיפוסים של ארכיוני סרטים אזי צורב CD יספיק. בהנחה שאתם מוחקים כל סרט אחרי שצפיתם בו על מנת לא להציף את הדיסק הקשיח.
ונחזור לרגע אחורה: העכבר האלחוטי מיועד לאפשר שליטה במחשב מרחוק, העכבר הספציפי אליו אני מתכוון לא מחייב הצמדה לשולחן ומתפקד על תקן של שלט רחוק. היציאה לטלוויזיה או ממיר האותות (Scan converter) תפקידו להמיר אותות VGA הנפלטים מכרטיס המסך לאותות תואמי טלוויזיה (Scan line). נפח הדיסק חשוב שכן בסופו של דבר אנו מנצלים את הדיסק הקשיח כאמצעי אחסון של קבצי וידאו גדולים. מסכי פלאזמה תומכים בתצוגת VGA ומצוידים בכניסה עצמאית לחיבור מחשב. הם תומכים בפרופורציות של מסכי מחשב 4/3 וגם בפרופורציות של מסכי טלוויזיה 16/9.
התקינו את ה- Windows XP והמתינו לשבוע הבא (ציוד וידאו ייחודי ותכנות בסיסיות). אשמח לענות על כל שאלה שתישאל בכל שלב שהוא.
"הבנקים שוקלים עמלה על מכירה וקניה של קרנות נאמנות" – מיותר לציין כי עד היום לא הייתה כל עמלה על פעולות אלו. בבנק הפועלים טוענים כי מדובר בהמלצה של דו"ח בכר. העניין הוא לא בחמדנות של הבנקים, אלה בחוצפה שאיננה יודעת גבולות. הרי הבנקים נלחמים בכל מאודם בדו"ח בכר מיום צאתו לאור, אבל מאמצים כל סעיף המאפשר להם לגבות עמלה כלשהי ומטילים את האחריות על אותו הדו"ח אותו הם היו גונזים בשמחה. נכון להיום מסתמן כי דו"ח בכר היה ועדיין הינו מכרה זהב לבנקים ומאז צאתו לאור הם הפציצו אותנו בכל עמלה אפשרית, בעזרת המערכת והפיקוח על הבנקים החוששים ממאבק מול הכוח השליט במדינה. ומי שמשלם זה האידיוטים... אנחנו.
אמרתי לכם!
לא פעם ולא פעמיים טענתי כאן על דפי מגזין זה כי התוכנות להגנה על מחשבים לא רק שלא שוות את הכסף שהושקע בהן הן גם לא שוות את נפח הדיסק שהן תופסות ואינן עושות את עבודתן. השבוע במסגרת "חגיגות" האינטרנט הבטוח נודע כי הבולשת האמריקאית פרסמה דו"ח התומך בטענותיי. הבעיה המרכזית נובעת מחוסר היכולת של המערכות להגנה להתמודד עם הגורם האנושי, טענה שאותה חיזקתי עשרות פעמים במאמרים שונים. אבל תמיד, כשהצעתי פיתרון -ויש פיתרון! מוחלט, סופי ויסודי!- תמיד נדחיתי. תעשיית האשליות הנ"ל שווה הרבה מאוד כסף, וכולם (ומדובר בהרבה מאוד חברות ואנשים שמרוויחים הרבה כסף על לא לעשות כלום) מתנגדים לגדיעת הענף עליו הם יושבים. הטענה שלי היא שהאקר משתמש בטכנולוגיה ושיטות עבודתו הינן תולדה של הבנה טכנולוגית, בדיעבד אין כל דרך למנוע ממנו לבצע את זממו כל עוד הליקוי הוא בטכנולוגיה. הפיתרון הוא בצד השני. לא חשוב אם מדובר ברשת ארגונית או במשתמש ביתי, בסופו של דבר בקצה יושב לו משתמש, ו-95% ממשתמשים אלו אינם מבינים בטכנולוגיה ולא רוצים להבין אותה. מערכות ההגנה חסרות התועלת המותקנות במחשביהם אינן עושות דבר מלבד הכבדה על מערכת המחשב שלהם וגם לכך אינם מודעים. כאן נמצאת הפרצה. אי לכך כאן צריך לסתום את החור. הדרכה? בשום פנים ואופן לא. הרי המשתמש הממוצע מקבל מבט זגוגי חלול בעיניים ברגע שתתחיל לדבר איתו על מערכת מחשב, רשת, וירוסים וכיו"ב. הוא לא מבין בזה שום דבר ולא רוצה להבין. אין שום בעיה לפתח פתרון מוחלט, אחרי הכול מדובר במערכת של מפסקים (כן/לא, שחור/לבן, אמת/שקר, וכו'...). אז שוב אני קורא בפעם האלף למי שיש לו זוג ביצים (ורצוי קצת כסף) להרים את הכפפה.
גם את זה אמרתי לכם. סקר באנגליה מוכיח כי 77% ממשתמשי הדור השלישי לא עושים שימוש בשירותי הדור השלישי כלל. במקביל, תעשיית יחסי הציבור הסלולארית טוחנת חזק את נושא הטלוויזיה למכשירים הסלולאריים. ראשית, טלפון הוא טלפון, ולא טלוויזיה! שנית, השירותים הללו עולים כל כך הרבה כסף שכדאי לחכות לערב ולקבל אותם ללא תוספת מחיר על המסך הגדול בסלון. שלישית, למי לעזאזל יש זמן לצפות בטלוויזיה על המכשיר הסלולארי במשך היום כשאפשר לבצע זאת על האינטרנט בכל עת. אתם זוכרים את הרדיו טרנזיסטור הקטן? זה שהיה נלווה אלינו לכל מקום. גם הוא הלך מן העולם מסיבה פשוטה: אנחנו כבר לא מכורים לחדשות כל שעה כמו הורינו. הסלולארי שלנו לא יהפוך כל כך מהר לטלוויזיה טרנזיסטור גם כי המאמץ שנדרש בצפייה במסך הקטנטן הוא גדול במיוחד, ודורש תנאי תאורה בלתי אפשריים (אי אפשר לצפות בשום מסך LCD באור שמש).
"פלאפון העלתה את תעריפיה בפעם השנייה בתוך חודשיים" בירור קטן מוכיח כי כל החברות הסלולארי העלו את כל התעריפים שלהם במשך השנה פעמיים עד 4 פעמים. כשחושבים על זה טוב, מדובר בתופעה קצת מוזרה, שלוש חברות שלכאורה נלחמות על כל לקוח בשיניים בימים בהם החידושים הטכנולוגיים והשירותים שיש להן להציע הולכים ומדלדלים, לא נשאר להם למעשה הרבה בסיס לתחרות, פרט להורדת מחירים. אך ראו זה פלא כולן מעלות מחירים, לא פעם אחת ולא על שירות יחיד אלא מספר פעמים על כל השירותים. מישהו מטיל ספק שלממונה על ההגבלים העסקיים אין שום מושג מה קורה שם? כמו שאני רואה את זה, מדובר בקרטליזציה או בהזדמנות פז להכניס מפעיל רביעי לישראל.
לעיתונות יש צורך למלא חללים בעיתון, הרי לא יתכן שעורך ירשה קובייה ואפילו קטנטונת ריקה ממילים. לפעמים מילוי החלל נראה כידיעה רצינית, אבל הצצה מעמיקה מוכיחה שמדובר בשטות:
מדור הכלכלה במעריב טוען שהישראלים הולכים (קונים) בעקבות העדר על האינטרנט. למה? כי מתברר ש-90% מהעסקאות הן במכירה קבוצתית או במכירות פומביות. לכאורה, ידיעה רצינית ומעשית, היא כל כך מובנת מאליה שממש בזבזו עליה דיו. מכירה קבוצתית מציעה מחיר כמעט סיטונאי, שהינו מחיר נמוך במיוחד. מכירה פומבית היא גימיק והזוכים בו בדרך כלל מקבלים מחיר טוב בעשרות אחוזים מאשר ברכישה רגילה. כל שאר העסקאות נעשות במחירים רגילים, ואינן מצדיקות רכישה מהאינטרנט וחשיפת כרטיס האשראי.
עיתון הארץ, לעומת זאת, פרסם סטטיסטיקה המוכיחה כי אולימפיאדת החורף היא נחלתן של מדינות המערב העשירות והסקופ..."אלו שיש בהן שלג". וואלה? שלג? ממש מפתיע, כיצד יתכן שמדינה ללא שלג לא תוכל להקים נבחרת לתפארת? זו ממש אפליה!
● כדי להבטיח שנוכל להשתמש בקובץ כלשהו בעת הצורך, אנו מגבים אותו. ו/או שומרים אותו בספריות שונות, תחת שמות שונים, במחשבים שונים, במצעים נשלפים שונים. הכול על פי מידת הפרנויה שלנו. לפרנויה שלנו יש מחיר גבוה בנפח אחסון, בעיקר כאשר מדובר בקבצים בעלי נפח כלל לא זניח. קיימות תוכנות שיכולות לעזור לנו להפטר מהקבצים הכפולים ("דופים") המוחבאים בכל פינה במחשב, וחשוב שנשתמש לשם כך בתוכנה שתשווה את הקבצים בייט לבייט, ולא רק את השמות שלהם ומאפיינים שונים.
● קורה שמשתמש מאבד קובץ, ולמזלו מצליח לאתר, או מאתרים עבורו את הגיבוי שלו. נחמד. הבעיה מתחילה כאשר הוא מתחיל לשנות את גרסת הקובץ אשר בגיבוי. למה? מפני שאז הגיבוי הופך להיות המקור...ואין עבורו גיבוי! זו הסיבה שמנהלי רשתות לא מאפשרים למשתמשים שלהם לגשת לגיבויים. כך מצטייר מצב בו הגיבוי הוא הבנק, ומנהל הרשת הוא אבא חרד שנותן לילדיו להפקיד חסכונות ב"בנק", אבל לא לנהל אותם או למשוך אותם. רק הוא עצמו יכול לעשות זאת עבורם. כידוע לכל אבא, יחד עם הסמכות, באה גם האחריות. אבא-מנהל-רשת חייב להיות זמין בכל עת ש"ילדיו" מאבדים ומשבשים את הקבצים שלהם וזקוקים למידע הרזרבי מבנק הגיבוי. יותר ויותר מנהלי רשתות מתאהבים לאחרונה ב- Web Interface, שהוא ממשק המאפשר למשתמשים ברשת להוריד את המידע המגובה שלהם כמו שמורידים קובץ מהאינטרנט. מורידים אותו, משנים אותו, אך הוא עדיין נמצא בטוח ושלם במקומו בהיכל הגיבויים. כמובן, שלא כל משתמש מורשה להוריד גיבויים כאוות נפשו, אלה שהוא מוגבל למידע שבעצמו יצר, או של קבוצת המחשבים אשר תחת סמכותו, או של משתמשים המשתפים אותו בזכויות הגישה שלהם. פינה קטנה של פרנויה בלב של כל מנהל רשת עדיין חוששת שה-Web Interface תעניק למשתמשיו הרגשה שהם לא צריכים אותו. במהלך הזמן (שנתיים אחרונות) הוכח כי הכלי הנחמד הזה רק מוריד ממנו לחץ, מאפשר לו לבצע את תפקידו ביתר נינוחות, ודווקא יורדת תדירות התלונות וההקנטות מצד משתמשי הקצה.
● המלך חוסיין עוד מלך בממלכתו. במעבר הגבול עם ירדן עמדה שורת יזמים ישראלים, וביניהם גברת מגונדרת, תחמנית לא קטנה, ששמה עיטר את תורי הרכילות לפני מספר עשורים (לא משנה כמה..). "?Do you have weapons" שאל אותה החייל הירדני. מתוך שובבות, או מתוך רצון להרשים את חבריה למסע, הוציאה הישראלית לשון מחודדת והצביע עליו עם אצבע מטופחת. החייל התעלם מחכמתה והמתין בעצבנות. לא נשאר לה אלה להנמיך פרופיל ולהשיב "No".
● לכוחות המשטרה במדינות השונות, מספר אמצעים מסורתיים להתמודדות עם המון שמתפרע. ציוד ל"פיזור הפגנות" כולל מגנים, אלות, כדורי גומי ותותחי מים, כולם אכזריים וכוחניים, שיכולים לגרום לתגובה אלימה עוד יותר בין המפגינים ובמקרים מסוימים גם להיות קטלנים. הגיע הזמן לתת הזדמנות להיי-טק להוכיח את עצמו גם בתחום הזה. ה-(non-lethal weapons (NLWs, נשק בלתי קטלני, או נשק אל-הרג קיים מזמן. בשנים אלו, הבעיה העיראקית מחממת את הנושא מבחינת צבא ארה"ב. אותו צבא ניהל בין השנים 1997-2003 תוכנית לתיאום הפיתוח של נשק בלתי קטלני, עם תקציב שנתי בסביבות ה-22 מיליון דולר. בעקבות האירועים בעיראק, אותו תקציב גדל בשנת 2004 ל-43.3 מיליון. פעילי זכויות האדם ומדענים מסתכלים על הסוגים השונים של נשק אל הרג בחשד. ללא מחקר מבוקר של תוצאות השימוש בנשק זה על בני אדם לא ניתן להיות בטוחים שהוא בטוח יותר מאלות וכדורי גומי. כינויים פותר אותם מבדיקה מעמיקה, עת שכמעת כל אחד מהם מסוגל להרוג אם משתמשים בו בצורה מסוימת. ההגדרה עצמה אומרת כי "התכנון והשימוש של נשק אל הרג מכוון להגביל אנשים תוך צמצום מקרי מוות, פגיעות לצמיתות, ונזק בלתי רצוי לרכוש". כמובן שצמצום מקרי המוות זה לא בדיוק אותו דבר כמו מניעה אבסולוטית.
● השנה, החיילים האמריקנים במערב עיראק צוידו במכשיר אקוסטי לתווך רחוק המכונה Long Range Acoustic Device- LRAD. מדובר במגאפון-על שיכול להשמיע צלילים כגון הנחיות פיזור הפגנה בערבית, באֲלומָּת צליל צרה ומאוד ברורה, שמגיעה עד לעוצמה מחרישת אוזניים של 150 דציבלים. אותו מכשיר מסוגל לפלוט צלילי חֲרִיקָה או צריחה כמו של אזעקת אש. צליל בעוצמה כזו יכול לנטרל את כל מי שנמצא ברדיוס של 300 מטר על ידי גרימת כאב ראש מידי. ואנחנו שחשבנו כי אין גרוע מהדודה מבאר שבע צורחת אל תוך האפרכסת... אנשי American Technology Corporation המייצרים את המוצר, אומרים כי הוא מיועד לשימוש במרחק של כ-300 מטר בפרצים קצרים, היות וחשיפה ארוכה יכולה להוביל לאובדן קבוע של השמיעה.
● חיל האוויר האמריקני פיתח נשק פיזור הפגנות המבוסס מיקרוגל. גלי מיקרו הן צורה של קרינה אלקטרומגנטית (כמו גלי רדיו או קרני אור). כאשר הגלים חזקים מספיק, הם יכולים לעבור את הביגוד ולגרום להפעלת מולקולות המים אשר מתחת לעור. המולקולות הללו בתנועה מתחממות ויוצרות תחושה של צריבה או כוויה דומה לזו של נגיעה בנורה דולקת חמה. הם קוראים להמצאה “active denial technology”. גלי המיקרו נשלחים בקרן שאפשר להעביר על פני ההמון או לכוון לאנשים מסוימים. ניסוי ההשפעה על מתנדבים לא הראתה תופעות לתווך ארוך, רק רגישות כתוצאה מחשיפות חוזרות. מתוך ה-51 מיליון דולר שעלה עד כה הפיתוח, 9 מיליון הושקעו בלימוד התוצאות על קורבנות. המערכת נבדקה לשימוש מרכבי קרקע במהלך 2005, וחיל האוויר האמריקני מתכנן להעניק חוזה של 22 מיליון דולר נוספים לפיתוח פתרון השמת הטכנולוגיה לשימוש מן האוויר.
● דיבורים על נשק עושים לנו טעם רע. להבדיל מהיזמית הישראלית שביקרה בירדן, ועסקה בבשמים, חברת Paraklese עבדה על נשק שעושה ריח רע. ה- “Tactical Maloderant Ball” הוא כדור קטן עם מעטפת ג'לטינית דקיקה, המכיל צואת בעלי חיים מעוקרת, ואותו יורים מרובה דומה לרובה פיינט-בול. הוא משאיר על האדם בו פגע ריח חריף ודוחה שלא ניתן להתעלם ממנו. הרעיון הוא לסמן אנשים המסיטים להגברת האלימות בהמונים. הריח כה נורא עד כי תוך שניות, מי שסובב את המטרה ינסה נואשות לנוס מקרבתו, וכך הנפגעים יישארו מבודדים בשטח.
חלק מהמידע נלקח מ-"The future of crowd control", בעיתון The Economistt
- כמה מתכנתים צריך בכדי להחליף נורה שרופה?? - אף אחד, נורה זה בעיית חומרה.
בעידן החוט והחבל, סבא שלי גילה יום אחד את חוט הברזל. הוא הפך למעריץ מושבע שלו. נשבר גשר המשקפיים- "למה לרוץ לאופטיקה?...חתיכת חוט ברזל תפתור את הבעיה. מה חשוב המראה? העקר שזה חזק ומחזיק טוב!". באוטו החדש של אחיו ברחה צינורית מהקרבורטור - "מה יותר טוב מכמה סיבובי חוט ברזל כדי לחזק אותה במקומה?". משפצים את חדר השירותים - "למה להשקיע באביזרים? - לולאת חוט ברזל תחזיק את נייר הטואלט, לולאה נוספת את המגבת, וכו'"... האובססיה לחוט הברזל הפכה את הבית שלו לתערוכה סוריאליסטית, אבל כולם חיו עם זה בשלום. אני מניחה שאם היום היה שומע אותנו מדברים על "אבטחת התחנות", תיכף היה משיג לנו חוט תיל כדי לסגור עניין. מפאת גילו המתקדם, עקשנותו הידועה, והכבוד ללא תנאי שכולם רכשו לו, איש לא התערב (פרט למקרים של סכנה ממשית) בקשירות חוט הברזל של סבי.
האם זה התחיל עם הטראומה של אבותינו, שנאלצו להשאיר במצרים את סיר הבשר על בצליו ושומיו? מעריצי השום (בלי שמות!) הם קבוצה מיוחדת במינה. עבורם השום הוא תבלין, מאכל, תוספת, עיקר, ממרח, משחה, תרופה, נשמה, נחמה, עידוד, אפרודיזיאק, כישוף, ברכה, קמע, אוצר...האובססיה לשום מסגלת עננה ריחנית של אליצין שיכולה להפוך אדם למנודה חברתי, אבל האיש עצמו בדרך כלל חי עם זה בשלום. אגב, לא הוכח עדיין כי ראש שום תלוי ליד המחשב בחוט אדום מונע וירוסים או נפילות של דיסקים. יש כאמור אנשי שום, יש אנשים המקבלים את השום במידה, ויש אנשי "אנטי-שום". כל הגוונים מקובלים, מפני שעל טעם ועל ריח...
אנשי תוכנה ואנשי חומרה, שניהם חולקים את הגנום האנושי. שניהם יכולים לגור באותה מדינה, ולהיות שייכים לאותה עדה, אפילו עם אותו שם משפחה, אבל הם שונים זה מזה בצורה קוטבית. אם נציג אותה בעיה לאיש תוכנה ולאיש חומרה, יתכן ושניהם ימצאו פתרון נהדר - אחד הכרוך בתוכנה, השני מבוסס חומרה... קורה לעיתים, כי איש חומרה ואיש תוכנה נבחרים לאותה קבוצת עבודה, יושבים באותה ישיבה, או שותים יחד קפה במזנון. הם מדברים שניהם עברית, או אנגלית, או רוסית...אבל מרחוק נראה כי הם יושבים על השפיץ של מגדל בבל מודרני. מהבחירה בין גישה חומרתית לגישה תוכנתית לא ניתן להתעלם. גם קשה מאוד לקבל פתרון הממזג אותן בגוונים של כל אחת. בין הגישות יש בד"כ לבחור בתחילת הדרך לפיתוח מוצר או לפתרון בעיה. כמו בנושאים רבים נוספים, הבחירה תמיד תשאיר צד אחת מאוכזב ועם פוטנציאל להצדיק כישלונות עתידיים. בעינינו קיימות שתי דרכים לגייס את כולם בלב שלם לדרך הנבחרת. האחת: למצוא שילוב בין שתי אופציות (לא תמיד ישימה). השנייה, לשקול ביחד את כל היתרונות והחסרונות של שתיהן. לא רק ברמה הטכנית, אלה גם של כדאיות כלכלית, מעשית, ולהמשיך לדבר על זה עד מיצוי. איש תוכנה יישאר איש תוכנה, ואיש חומרה לא יהפוך את עורו. לפעמים אבל יגלו, כי בוויכוח, שניהם באותו צד.
פ.ג.
דווקא גברי מאוד...
יום האישה
בבייט-אנד-סוויטצ' ביקרו בצורה חריפה את מדיניות הפרסום הסקסיסתית של היטאצ'י מסוף 2005 למיקרו דיסקים (Microdrive 3K6). היצרן "השתמש בסגנון החמודונת של שנות ה-60'" כדי לקשר מוצר למין במקום לפלח שוק. צודקים. אז בנות, עזבו את הדיסקים הפצפוניים לבחורים ויאללה למלא דיסקים של חצי טרה עם תמונות של תינוקות ומתכוני בישול....מי בכלל סקסיסט?
יום האם
"סידור הדיסק הקשיח לא דורש מאיתנו שעות של שכיבה על ספה ודיבור על אמא שלנו" מתוך "המדריך לתחזוקת הדיסק".
● האתר http://www.blackfamilynet.net מוקדש למידע טכנולוגי בעבור המשפחה, אבל לא עבור כל משפחה - רק למשפחות שחורות! אפליה מתקנת...
● יש לכם בני משפחה המתגוררים בחו"ל? אז למה שלא יהיו מעודכנים? כדי לשלוח להם קישור לידיעון לחצו כאן.
גב. וילינה, "חדשות מדיטציה"
"לבטוח לבטוח, אבל קודם כל לגבות את המחשב מזל שלמדתי את השיעור שלבטוח בקיום זה בסדר, אבל יש לקשור את הגמל. ככה באמצע צילומים של קטרזיס למשתתפי "נולד לרקוד" קרס לו המחשב שלי ונדם. תרגלתי מצב מדיטטיבי שבו הצלחתי להדריך כאילו כלום לא קרה ותוך כדי נשימה נזכרתי - טוב עשיתי גיבוי!!! כך ניצלתי מטראומה ששמה נפילה עזה של המחשב. איזה מזל שלא חשבתי שלי זה לא יקרה. המידע היחיד שאבד הינו רשימת ההסרה של הגיליון האחרון ועמכם, מוטרדים יקרים שלי, הסליחה. .."
מתוך "חדשות מדיטציה" מספר 25. 23.02.06
מזל טוב ביום ההולדת ליאיר פודים (שרם פודים קלנר)
D.R.P. / B.C.P.
בצ'יף אגף נפרד המתמחה במיוחד בפרויקטים בהיבט כוללני לכל הסקטור המוסדי, גם לארגון הבינוני מסורתי או חדשני... ואף לקטן בארגונים הדואג לנכסים, כי המשכיות עסקית, עיקרה "סוף מעשה במחשבה תחילה!"
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
