מערכת המגזין מברכת על המשוב הרב והמגוון לתוכן המתפרסם מדי שבוע. ה"שורות של עמית" (מאת עמית מנדלסון) הוא אחד המדורים המושכים את האש הרבה ביותר, והוא מאידך גם אחד המועדפים למגיבים רבים. עד כה הופעלה על מדור זה צנזורה קלה, ואף הוגלה למרגלות הגיליון. לא כולם בצ'יף מסכימים עם כל האמירות שבו, אך הוא ללא ספק מבטא את רחשי ליבם של הרבה מאוד קוראים.
Vox populi - Vox Dei, והיכן שקיימת מחלוקת, קיים גם עניין.

עלינו להשלים עם העובדה שלא ניתן לרצות את כולם כל הזמן. "אני שוגה, לכן אני קיים". על פי תגובותיכם, בכל שבוע אנו טועים בעניין אחר. יתכן ומסיבה זו, קיומינו מובטח.
אנו מודים לכולכם על התיקונים, ההערות, ההארות, התגובות מנגד וההזדהות. אנא, אל תפסיקו!

מה חדש?

אם אינכם נמנים בין משתמשי BOS, אולי כדאי שתמשיכו הלאה לכתבה הבאה.
 

בשעה טובה ומוצלחת עלתה השבוע גרסת BOSv2.2.2 מדרגה, ממצב ביטה למצב גרסה עדכנית ומשופרת. מתוך השיפורים שנוספו, נמנה כאן אחדים.

מבין המאפיינים החדשים:
1. Archiving (בחלון ה-Restore). מאפיין זה מיועד:
● להגנה מפני גיבוי שינויים בלתי צפויים ו/או בלתי מאושרים בקבצים ממקור הגיבוי.
● לצמצום זמן סריקת הגיבוי.
● לשחרור נפח מרישיון ה-BOS שניתן לנצל להגנה על יותר קבצים "חיים" ומשתנים
●  לתאימות עם סעיף 404 של חוק Sarbanes Oxley

2. אפשרות להוסיף הערות בעת משלוח לוגים לתמיכה הטכנית. (חלון הלוגים)
●  חוסך זמן וטרחה למפעיל ה-BOS
●  מייעל את תהליך קבלת התמיכה.

3. עץ הספריות המגובות מציג בגרסה החדשה את השיתופים במחשבים מרושתים.
● אפשרות זו חוסכת זמן רב בהגדרת מקורות הגיבוי מתחנות עבודה מרוחקות.

בין השיפורים השונים:
1. ההרצה הראשונה לאחר ההתקנה כוללת היום בדיקת שלמות מבנה ספריית הגיבויים.
2. בחלון השחזור שופר תהליך רישום הגרסאות ועובד כעת ה-ר-ב-ה יותר מהר!
3. קובצי סיסטם של BOS כגון Outlook shadow index files, Folder attributes וכו' הוסרו מעץ השחזור. כעת כל ה-network paths מטופלים כ-UNC path (Computername\Share\\) גם אם נוסיף אותם לאירוע גיבוי (session ) ככונן ממופה

בשבוע הבא נספר לכם על המאפיינים החדשים הקשורים לשחזור דואר אלקטרוני, ב-דיסק דופליקייטור, ועוד ועוד.

מי שחסר סבלנות ורוצה לראות את הכול ביחד, מוזמן לבקר לדף Last Version
 

Defective by Design

 
קצת רקע
DRM או ('ניהול זכויות דיגיטאליות') הינו שם כללי לטכנולוגיות המשמשות לשליטה בגישה ובשימוש במידע דיגיטאלי או בחומרה. למרות שהשליטה הטכנית על שכפול ושימוש בתוכנה הייתה נפוצה בשנות ה-80, משמעות המונח DRM הפכה בעיקר לשימוש בשליטה על עבודות או תוכן אומנותיים.
DRM דרוש לבעלי זכויות יוצרים לשם מניעת שכפול לא מאושר של עבודתם, זאת בכדי להבטיח את המשכיות זרימת הרווחים מעבודתם. יוזמות DRM יועדו במקור לשימוש על סודות מסחריים. ספקי יוזמות שכאלו כוללים את מיקרוסופט, Adobe, תאגיד EMC וחברות קטנות יותר נוספות. הטכנולוגיה דורשת בדרך כלל שרת מדיניות בכדי לאמת את זכויות המשתמש לגשת למסמך מסוים אך לאחרונה נוצרו תוכנות אשר לא דורשות זאת.
בעוד מדיה אנלוגית מאבדת מאיכותה בכל העתקה ולעיתים גם בזמן שימוש רגיל, קבצי מדיה דיגיטאליים יכולים להיות מועתקים מספר אינסופי של פעמים מבלי שתרד איכותם. התקדמותם של מחשבים אישיים, הפשטות בקצירת מדיה מ CD או משידור רדיו בשילוב עם האינטרנט והפופולאריות של כלים לשיתוף קבצים, יצרו את המצב בו שיתוף לא מאושר של קבצים הוא לא רק אפשרי, אלא גם כלכלי.
מתנגדי ה DRM טוענים כיום כי בעלי זכויות היוצרים מנסים להגביל את השימוש בחומר הנמצא תחת זכויות היוצרים בדרכים אשר לא עוגנו בחוק או ע"י חוק רגיל ומתואר על ידם כאנטי תחרותי. כדוגמא אחת מני רבות, מביאים המתנגדים את ה User Operation Prohibition (או 'מניעת פעולת משתמש') בה משתמשים בסרטי DVD.
רוב נגני הDVD לא מאפשרים שימוש במגוון רחב של פעולות בזמן ניגון קטעים המוגנים על ידי מאפיין זה. המאפיין נועד לשמירה מפני שכפול, ובמקרה כזה יראה הודעת זכויות יוצרים או את הודעת ה-FBI. מספר לא קטן של חברות הפקה צירפו לDVD פרסומות אשר מוגנות באותו האופן, כך שלמשתמש אין ברירה אלא לצפות בהן.
דוגמא נוספת היא מתקן הזון (ZUNE) של מיקרוסופט– המקביל ל-MP4. המכשיר מיישם הגבלה של שלושה ימים או שלושה ניגונים לשירים משותפים אלחוטית, בלא קשר לפוטנציאל הפרת הזכויות, או יותר ספציפית, לפוטנציאל השמירה עליהם.

לה רזיסטנס
Defective By Design הינה המערכה השיווקית החזקה כיום, המתמקדת ביציאה נגד "כלי תקשורת גדולים, יצרנים לא מועילים ומפיצי DRM". בעוד ההגדרה המקובלת לDRM היא – Digital Rights Management, ה- DBD מתייחסת ל-DRM כאל Digital Restrictions Management או ניהול הגבלות דיגיטאליות. לדברי הקבוצה העומדת מאחורי DBD, מוצרי DRM מכילים מאפיינים מובנים אשר מגבילים את יכולת המוצר. מוצרים אלו, אשר חיבלו בהם בכוונת תחילה, הם מוצרים "פגומים מן היצור" מנקודת מבט המשתמש ומכאן שמה של הקבוצה.
החבר'ה הנ"ל נוטים להיות מאוד דרמטיים, מה שמקשה על ההבנה של המסר שהם מנסים להעביר. מבחינתם, ה-DRM הוא כמו כלא לאדם החופשי, אשר לא מתאפשרת לו גישה לסרטים ולמוסיקה חופשית. בנוסף, העובדה שהשימוש ב-DRM רב כיום בחברות גדולות וחזקות, גורמת לשיתוק של המערכת המשפטית אשר נותרת חסרת כוח לסייע לאזרח הקטן, מול סוללות עורכי הדין וכסף, כסף, כסף.
DBD תפסו כותרות בשבוע שעבר עקב הפגנה מול אירוע ההשקה של ויסטה בניו יורק, ראו תמונה.
לעומת הקיצוניים מה-DBD, תנועת "Digital Freedom" כבר מתחילה לדבר לעניין. התנועה מתייחסת ללוביסטים בממשלה הדוחפים לשליטה ממשלתית על טכנולוגיות חדשות שיוצאות לשוק, ומעודדת חוק זכויות יוצרים אשר יתגמל את היוצר ויעודד את הקונה כאחד. התנועה מקדישה את מסע הפרסום שלה להגנה על זכויותיהם של אמנים, ממציאים, יוצרים וצרכנים לשימוש בטכנולוגיה מבלי לפחד מהגבלות ממשלתיות או מתביעות ענק.
נקודה נוספת בה מתמקדת התנועה הוא חופש הביטוי המעוגן בחוקה האמריקאית. "לא נשאר חופש רב לאינדיבידואל בעל דעה חדשה כאשר העיתונות, הרדיו והטלוויזיה נמנעים ממנו" אמר אוסוולד מוזלי – וה Digital Freedom היו וודאי מוסיפים "והמוסיקה והספרים והסרטים". חוקת ארה"ב מעניקה מונופול מוגבל לעבודתם של כותבים ואומנים, כתמריץ לייצור ולחידוש. המונופול בדרך כלל העניק ליוצרים תקופת זמן מוגבלת שבמהלכה עבודתם לא יכולה להיות מועתקת בלא אישור ופיצוי. שימוש הגון בעבודות אלו מאפשר פטור ממונופול זה. לדוגמא, הזכות לסקר את העבודה או היכולת לעשות עותק גיבוי פרטי ל CD, כל עוד זכויות היוצר לא הופרו. במקרים מסוימים זכויות היוצרים מונעות חשיפת משתמשים למדיות מסוימות או לקובצי מידע שיתופיים – וזאת, על פי הגדרה, הפרה של חופש הביטוי.

הדעה שרווחה בתעשיית המוסיקה והסרטים, לפיה כל משכפל הוא פיראט וגנב, מזיקה לקהילת המשתמשים הפרטיים. סטודנט שרוצה לצרוב שירים שקנה ביושר מ-ITunes לCD לשם מצגת או מורה למוסיקה שרוצה להשמיע לתלמידיה קטעי מוסיקה בכדי להשכילם לא יכולים לעשות זאת בגלל ה-DRM. אנשים פרטיים אינם חופשיים להשתמש בחופשיות במוצר שקנו במלוא המחיר והיושרה. חברות התקליטים הצהירו מספר פעמים כי מטרתם במאבק אינה המשתמש האישי אך בסופו של דבר, הוא זה שנפגע מכך.

האזרח הקטן
לא רק הצרכן הקטן סובל מתחבולות ה-DRM, אלא גם האמנים הקטנים. חברות תקליטים ואולפנים הוליוודיים גדולים המרגישים מאוימים, מנסים לכפות הגבלות ממשלתיות ומכסי-מגן (tariffs) על טכנולוגיות המאפשרות יצירה אומנותית והפצתה. במידה והגבלות אלו יקבלו תוקף חוקתי, תמנע מאמנים גישה לטכנולוגיה חדשה והם יאלצו להסתמך על החברות הגדולות שיפיצו את עבודותיהם. בספטמבר 2003 תבע ה RIAA (התאגדות תעשיית ההקלטות של אמריקה) יותר מ 20,000 משתמשים שחלקו קבצי מוסיקה. בממוצע, זכה הRIAA לאחר פשרה בכ- $3,750 מכל משתמש. מדובר ברווח כולל של כ $75,000,000. קשה להאמין שמשהו מהסכום הזה הגיע לידיהם של אמנים אמיתיים.
הסיפור החם הנוכחי שהלהיט את מתנגדי ה DRM הוא התיק שהפילה על עצמה סוני. חברת Sony BMG הינה חברת הקלטות בבעלות משותפת של Sony ו- Bertelsmann A.G., בה חתומים כמה מהשמות המוסיקאים הגדולים של ההווה והעבר (ספרינגסטין, דילן, קלארקסון, פינק ועוד). החברה מואשמת בהחדרת שתי תוכנות בשם SunnComm's MediaMax ו- First4Internet's Extended Copy Protection (או XCP בקיצור) לכל ה CDs אשר יצאו את מפעליה. החברה מסבירה כי התוכנות הוחדרו לשם הגבלת שימוש הצרכנים במוסיקה שבתקליטים, אך מתקשה להסביר את שאר הפעולות אותן מבצעות התוכנות. התוכנות מדווחות על האזנת המשתמש ל CD דרך קשר אינטרנטי חבוי לשרתים של SBMG (החברה השתמשה במידע לשם צרכים שיווקיים), מתקינות למחשב המשתמש קבצים לא ידועים ופעמים חבויים אשר עלולים לחשוף אותו להתקפות מצד שלישי, מגבילות את מספר ההעתקים שניתן לעשות לכל קובץ ומגבילות את מספר ההתקנים עליהם ניתן להפעיל את הקבצים, כל זאת בלא הודעה הולמת או הסכמה מצד המשתמש.
לאחר התגלית המביכה והעליהום הפומבי בו לקחו חלק ממשלת ארצות הברית, מיקרוסופט וחברות אנטי וירוס מובילות אחרות, הגיבה SBMG ע"י הוצאה של תוכנת uninstall לתוכנת ה XCP. חוקרים גילו כי תוכנה זו יצרה אפילו יותר פגיעוּת ביטחונית במכשיר המשתמש. SBMG לא הצליחה למצוא התייחסות ראויה לבעיות שמעלה תוכנת MediaMax (אשר הותקנה על כ 2 מליון דיסקים) ולבעיית פרטיות המשתמש אשר נוצרה באמצעות שתי התוכנות.
בסוף השבוע שעבר נודע כי החברה מתכוונת לפצות צרכנים ב-$150 בעבור הנזק שנגרם למחשביהם. בנוסף, על החברה נגזר לאחר פשרה, לאפשר לצרכניה החלפת מוצרים עד סוף יוני ולספק במשך תקופה של שנתיים כלי מחיקת תוכנה וטלאים לשם תיקון הפגיעות הביטחונית להן גרמו התוכנות ולפרסמם באתר האינטרנט שלה.

י.ג.

מדפסת כיס

יש סיכוי שיום אחד מישהו יוכל לשאול: "האם זו מדפסת בכיסך, או שאתה פשוט שמח לראות אותי?"
חברה Zink יוצאת עם טכנולוגיית הדפסה ללא דיו, מיכלים, סרטים או טונר. במקומם, מוטמעות בנייר שלוש שכבות שונות של גבישים. הגבישים חסרי כל צבע, ורק כאשר מחמם אותם ראש המדפסת, הם הופכים לצבעוניים (צהוב, מגנטה או כחול). כל שכבה הינה בצבע אחד ומופעלת על ידי שילובים שונים של טמפרטורה וזמן חימום.
המנגנון יחסית פשוט ויאפשר הטמעתו בטלפונים ניידים עם מצלמה, או כבסיס למדפסות כיס. (ראו סרטון). ואם לא ניחשתם, השם zink בא מ- zero (אפס - אין) + ink (דיו).
 

שינוי יעד שיווקי

חברות ההיי-טק של המאה הקודמת היו מונעות על ידי כוחות טכנולוגיים יותר מאשר שיווקיים. הנוסחה כנראה התהפכה בשנים האחרונות.
נראה כי היום השורות הקובעות באוזני הלקוחות -גם לקוחות בעלי אוריינטציה טכנית מובהקת- הן אלה המבטאות את  פילוסופיית אנשי השיווק.
בחברת סיגייט, למשל, חטיבת השיווק של מוצרי הצריכה האלקטרוניים עוברת בימים אלו שינוי כדי לספק את הצרכים של "הדור הדיגיטאלי". החברה יצאה עם דיסק קשיח בגודל כרטיס ביקור וקיבולת של 20GB, שקיבל שם קליל וקליט: "Dave", בניגוד לשמות מפחידים ו/או מתוחכמים אחרים אפשריים... ברור היום כי סיגייט חפצה להפוך לחברת מוצרים לצרכן, כנראה לאחר ההצלחה הגדולה של אפל עם ה-iPod שלה (שגם הוא בסך הכול דיסק קשיח בתחפושת צעירה).
על אף שסיגייט מכריזה על שינוי כיוון תרבותי, איש מאנשיה לא מאמינים שהדיסק הקשיח המסתובב יוחלף אי פעם על ידי הזיכרון במצב מוצק.

גם אם הטכנולוגיה שמאחורי ה-iPod אינה דבר חדש, Apple עטפו סביבה את חוויית הלקוח, וזה כנראה ההבדל בין חברות מוצרים אלקטרונים לצרכן וחברות היי-טק... הבדל זה כולל גם עיצוב, גם מחיר וגם פרסום, כל מרכיבי עולם השיווק.
אפרים שוורץ מ-אינפו-וורלד מצטט את נשיא קבוצת העסקים לצרכן בסימנטק, שאמר לא מזמן: "הרבה ממה שאנו עושים היום, הדחף לאמץ אל ליבנו את ה- Websphere ואת ה-Web 2.0, הוא משהו שאנו עושים כבר הרבה זמן". כיצד אפשר לדחוף לעשות משהו היום, וגם להצהיר שעשית זאת כבר הרבה זמן בעבר? איש לא הסביר לו שלשקר אין רגליים?*

מי יודע אם חברות היי-טק ותיקות יצליחו לאמץ את סגנון החברות ממוקדות המוצרים לצרכן. לא יהיה להן קל לקבל את התרבות הארגונית ושיטות השיווק המיוחדות של חברות כמו Panasonic או Sony או  Samsung. אפילו ה-iPod המפורסם הוא לא סימן להצלחה גורפת, וגם לא מבטיח שה-iPhone יגרוף הצלחה דומה.
נשאר לתהות אם העובדה שחברות מסורתיות משנות כיוון לקצירת רווחים בשוק מוצרי הצריכה אומר שהמשתמשים הארגוניים יעברו לעדיפות שנייה? יתכן. מה שבטוח לכל האנליסטים המסתכלים אל העתיד, הוא שרבות מחברות אלו יחזרו "על ארבע" מתישהו. לכך אין עדות טובה מאשר דוגמת HP -שנולדה בחניה של בית פרטי בקליפורניה- ובשנת 2002 הפיקה קמפיין פרסומי צעיר ומהפכני (מבוסס נוסטאלגיה)... בו לא הצליחה לעמוד.

RULES OF THE GARAGE

Believe you can change the world
Work quickly, keep the tools unlocked, work whenever
Know when to work alone and when to work together
Share - tools, ideas. Trust your colleagues.
No poitics. No bureaucracy. (These are ridiculous in a garage.)

The customer defines a job well done.
Radical ideas are not bad ideas
Invent different ways of working.
Make a contribution every day. If it doesn't contribute, it doesn't leave the garage
Believe that together we can do anything.
Invent."

"It was also tricky because the past doesn't usually carry a whole lot of weight in the high-tech industry - you don't see Microsoft running many ads with a teenage Bill Gates and Paul Allen huddled around an old Altair."(2002)

עוד על מצעי אחסון

לפני אולי 10 שנים, אוסף תמונות דיגיטאליות בנפח 500MB היה משהו להתפעל ממנו. גם כיום, כל מסמכי הטקסט האלקטרוניים החשובים של משתמש ביתי ממוצע לא עולים ביחד על 100MB. אבל אוספי התמונות נמדדים בגיגה-בייטים, וכמובן שהשוק הארגוני צורך נתחים כל פעם יותר גדולים של קיבולת אחסון. אך ככל שהמידע שלנו תופח, גם המצעים לאחסון מציעים יותר ויותר נפח זמין. אל נא נשכח כי הצורך בקיבולת אחסון גדולה יותר היא זו שהרגה לנו את הדיסקטים, ולמצוא היום מחשב חדש עם כונן דיסקטים זו ממש מציאה.

יצרניות מוצרי אחסון מבוסס זיכרון במצב מוצק ממהרות לקבור את הדיסק הקשיח המסתובב. חברת SanDisk תכריז באביב הקרוב על כונן המבוסס על זיכרון מסוג זה בלבד. לשימוש בו יש יתרונות רבים, כמו מהירות האתחול, צריכת חשמל נמוכה, עליה מתונה של הטמפרטורה בשימוש ממושך במחשבים נישאים, אך בינתיים הדיסקים הנפוצים לא עולים על 32GB.
כרטיסי זיכרון במצב מוצק גם הם מתקדמים בצעדי ענק, מתאימים למצלמות שונות ולשלל מוצרי צריכה אלקטרוניים, והמתקדמים מביניהם מציעים עד 8GB קיבולת. משנה זהירות: המתקדמים ביותר (SDHC) גם חייבים חומרה מתאימה.
אלא מה, גם מוצרי הזיכרון במצב מוצק סובלים ממחלות ובלאי: חייהם הפעילים מוגבלים למספר מסוים של מחזורי כתיבה וקריאה.("למרות שלרוב שבבי הפלאש יש כ-300,000 מחזורי כתיבה, בטובים ביותר ניתן לצפות ל-1,000,000 מחזורי כתיבה לבלוק.")

האחסון על גבי מצעים אופטיים זוכה לציונים טובים של אמינות ואורך חיים. דיסקטים הולוגרפיים מסוגלים לאחסן כ-300GB בעובי המצע, במקום על שטח פניהם. הם עדיין נחשבים ליקרים, (למרות שמחיר האחסון ליחידת קיבולת נראה מבטיח). הבעיה היא שהם לא נמכרים בחנויות. היצרנים מעריכים כי מחיר הכונן עשוי להיות קרוב ל- $18,000, וכל דיסקט יעלה כ-180$.

ושוב, אנו מגיעים למסקנה כי המצע הזול והאמין ביותר בינתיים הוא לא אחר מהדיסק הקשיח המסורתי, שניתן להתקין בשלל דרכים: בתוך המחשב או מחובר כהתקן חיצוני, משולב במערכי RAID או כחלק מקבוצה התומכת בדיסק וירטואלי.
נכון שהתקדמות הדיסקים הקשיחים מדהימה, אך עדיין, האובדן של 1TB מידע הוא לא אירוע משמח עבור אף אחד. פתרונות גיבוי ופתרונות Fault Tolerance נועדו למנוע אובדן מידע. בצ'יף בחרנו ושילבנו את הטוב ביותר מכל העולמות בכדי להציע דרכים פשוטות "להציל את החיים" למי שזה קרה לו. דרכים אלו נחלקות לאמצעי מניעה, ולחגורות הצלה. אנו מאיצים אתכם למנוע, אך אם לא מנעתם, נסו אותנו גם בשחזור.

צרו קשר בטלפון 08-9400070 או בדואל info@chief.co.il

עיצוב רכב

תחרות העיצוב של פג'ו שהחלה בספטמבר של השנה שעברה, נהייתה מעניינת השבוע כשסוף סוף העלו לאתר החברה תמונות של עשרת המועמדים שהעפילו לגמר.
התחרות, שמתקיימת מזה השנה הרביעית, משכה אליה מעצבים רבים בעלי יצירות המזכירות לפעמים גם סרטי מד"ב לא מוצלחים, אך היו כמה שתפסו את העין.
בפג'ו כבר סגרו עם מיקרוסופט שזו תעלה את העיצוב המנצח למשחק הווידיאו Xbox 360. לכן, מתבססים הקריטריונים לעיצוב המנצח הן על סטנדרטים ביצועיים (בכל זאת, המנצח יצטרך לנהוג בה...) והן על סטנדרטים ויזואליים-וירטואליים, כך שיתאימו לרוח משחקי המחשב.
ה-WINDOZ (בתמונה מימין) לא עבר לשלב הגמר. הזוכה משנה שעברה הוא באמת רכב (ולא רק קסדה!)
בסוף החודש כבר יוכרז המנצח בתחרות, אשר יזכה לראות את עיצובו בתערוכת הרכב בפרנקפורט, בספטמבר 2007.
 

פיראטים רומניים

(בשבוע שעבר: פיראטים ספרדיים)

השבוע חגגה העיתונות הבינלאומית על ציטוט מתוך נאומו של נשיא רומניה טראיין בססקו בטכס הפתיחה של מרכז טכני בינלאומי של מיקרוסופט בבוקרשט. בנוכחות ביל גייטס אמר הנשיא מהפודיום: "הפיראטיות עזרה לדור הצעיר לגלות את המחשבים. היא התחילה את פיתוח תעשיית המידע ברומניה". מר גייטס, ככל הנראה, התעלם מהקביעה.
כלל לא מפתיע לשמוע כי הצעירים בארץ מזרח אירופית עם הכנסות יחסית נמוכות השתמשו בתוכנה פיראטית, וניתן גם לטעון כי התנהגות כזו למעשה מטיבה עם היצרנים הגדולים בכך שלא היו עד כה הפסדים גדולים, מפני שהמעורבים ממילא לא היו מסוגלים לשלם על עותקים חוקיים, ומצד שני מופעל עליהם לחץ לעבור לתוכנות חוקיות ככל שהם מצטרפים לשורות כוח העבודה בתעשיית פיתוח התוכנה. כך היצרן מרוויח מהגברת הפופולאריות שהופכת את המוצר שלו למותג מוביל בקטגוריה מסוימת (mindshare).
בשנים האחרונות לינוקס היה הופך לאלטרנטיבה הברורה מעליה לתוכנה גנובה על ידי הרומנים הצעירים. אבל, מה לדעתכם הייה עדיף על מיקרוסופט?: תעשיית תוכנה רומנית בנויה על ניסיון בלינוקס, או על מוצרי מיקרוסופט גנובים?. ולמרות זאת, קשה ליצרנים לנהוג ביד רפה בפיראטיות, מפחד שמעמדם בשווקים מפותחים יחלש.
מה שחריג בתקרית היה שדווקא פוליטיקאי ותיק פתח את הנושא ללא שמץ של התנצלות. ארצו הינה אחת המובילות בתחום ה-IT במזרח אירופה, הודות למדיניות של ממשלות רבות החל משנות השבעים.
תרבות ה-IT הרומנית גם מתפארת בפורצים שהניבה. דוגמה לכך היה  אישומו של וויקטור פור בארה"ב על ידי בית הדין העליון בדצמבר שנה שעברה, על כך שהנהיג קבוצה שפרצה מספר מחשבים במצפה הצי האמריקני, במעבדה להנעה סילונית, ובמוסדות פדראליים נוספים. משפטו מתנהל גם ברומניה, והוביל את הכנסת חוקים נגד פריצות בארצות מזרח אירופיות. חוקים אלו ככל הנראה גם קידמו את תעשיית האופ-שורינג הרומנית.
 

פינת הקוראים

● עמי שחר ממליץ על אתר נהדר בו אנציקלופדיה יהודית, בו אלפי ערכים על יהדות וציונות. שמרנו בין ה"מועדפים". www.daat.ac.il/encyclopedia

● דורון פיטרמן, מהנל טכני בחברת Gravity Visual Effects & Design Ltd כתב:

"Gravity Visual Effects & Design Ltd. specializes in digital imagery for commercials, feature films, TV promos and music videos. Gravity is the market leader in high-tier advertising and entertainment post-production, working with the country's top advertising agencies on TV commercials, broadcast and cinema releases. The company is comprised of four departments - Digital Design & Video Post Production, Film VFX, TV Promos, of advertising and entertainment.
In the past, we relied on numerous of different solutions, each covering a specific part of the pipe-line, suffering from lack of compatibility and difficulties in access and restore.
Last year we came to a point where it became a must to unify and upgrade the protection tools, which drove us to search the market for a reliable but extremely flexible solution to cover the wide range of methods, formats and platforms.
We are glad to express our satisfaction regarding the BOS system. We use BOS to backup each department with its own scheduling scheme, addressing different structures of databases and projects. We have multiple users with special yet different needs that are easily adapted and filtered. The BOS system enables us to focus on critical data and avoid saving terabytes of redundant data (which was the case before BOS).
I have to add that the people behind BOS are very cooperative, open to accept ideas as well as rejections and responsive to new requests."

● עופר צינורי כותב (ואף עושה). עופר, המתנדב שנים רבות במשטרה, שלח ‎בט"ו בשבט מכתב לשי דרומי, החקלאי מחוות הבודדים שירה למוות בגנב בדואי שבא לגנוב את העדר. למכתב, הוא גם צרף המחאה. ולעיקרי מכתבו:
"אני מכיר את המצב בנגב היטב. לא, איני שוכן בחוות בודדים או בישוב חקלאי כלשהו. להפך, אני עירוני גמור, עם מקצוע ועיסוק עירוני לגמרי. אלא שאני רואה יום יום את התגברות האלימות, הגניבות והעדר החוק. ולכן אני יודע שיום אחד , אאלץ להגן בכוח על רכושי או מי מבני ביתי שכן המדינה, בעניין הזה מזמן פשטה את הרגל .
להבדיל מאחרים אני לא רק יושב ומקטר, אני מתנדב ביחידת הסיור של משטרת מסובים מאז דצמבר 1989, הייתי מפקדה וכיום אני מדריך הנשק של אק"מ מסובים, מכאן ברור לך שאני נושא נשק להגנה עצמית ויודע היטב את כל הקשור בו, כולל ההיבטים החוקיים.
אני יודע שאם הייתי במקומך, והיו באים לפגוע ברכושי, לא הייתי גם מהסס לפתוח באש או לפגוע בגנבים, על כל הכרוך בכך. בעבר נגנב ממני קטנוע, ועם כל קשרי במשטרה נאלצתי אני לחקור ולחפש והגעתי לגנב, שהגיע למשרדי אחרי תרגיל והונאה, כאשר הקסדה שלי -שהייתה מתחת לכיסא הקטנוע- בידיו. החפץ הראשון שניידת המשטרה פגשה בכניסה לחצר מגוריו באחד המושבים באזור לוד הייתה לוחית הזיהוי של הקטנוע שלי . למרות דרישותיי מהתביעה המשטרתית ומהפרקליטות לקבל פיצוי על הנזק שנגרם לי, נערך עימו איחוד תיקים והוא לא הורשע בתיק ספציפי ולכן לא יכולתי לקבל פיצוי אלא רק לאחר הליך אזרחי ארוך.
אני מקווה שייסוריך יסתיימו במהרה ותשוב להיות אדם חופשי ועובד , כפי שהיית."
 

כולנו שי דרומי

השורות של עמית

עוד שיטות וכלים להורדת סרטי וידאו

בטוח שמתם לב שכל הכלים שנתתי לכם עד היום להורדת סרטי וידאו מאתרים שונים לא תמיד יעילים, אז להלן עוד כמה כלים

1. עוד פלאג-אין של המוזילה פיירפוקס. הוא נקרא unplug. לאחר התקנתו יופיע לכם על המסך בחלקו העליון של הדפדפן דגיג ירוק, וכשאתם נמצאים בדף המכיל סרטים כל מה שעליכם לעשות הוא להקיש על הדג ורשימת קישורים תופיע לכם על המסך. אחד מהם הוא בטוח הסרט אותו רציתם להוריד. ה-unplug עד היום לא אכזב אותי, למעשה גרם לי לנטוש את שאר הכלים פרט ל- Video ook שעדיין יעיל בצורה יוצאת מהכלל לשתות סרטים מה- Youtube. את הנ"ל ניתן להוריד מהכתובת הבאה:

https://addons.mozilla.org/firefox/2254/

2. במקרים בהם אתם אומרים נואש ושום כלי לא עובד, פתחו את המקור של הקובץ (View source) ופשפשו בו. חפשו את קובץ ה- FLV (הקישור אליו נמצא בדרך כלל לא רחוק מהקישור אל הנגן עצמו שהוא קובץ SWF.

3. K-LITE Codec pack
לעיתים די קרובות אנחנו מוצאים את עצמנו שחסר לנו Codec כלשהו לנגינה של סרט. Codec הוא compressor / decompressor והוא הכלי המאפשר דחיסה ופתיחה לצורך נגינה של קבצי וידאו. יש כל כך הרבה כאלו ולפעמים אכן חסר לנו אחד או שניים.
ה- K-lite הוא הרבה יותר מכך, הוא מכיל אוסף צעצועים הקשורים בווידיאו ובין היתר יאפשר לכם לנגן קבצי FLV על נגן המדיה הסטנדרטי של הווידיאו, יאפשר לכם להיפטר מהנגן הנודניק של ה- Real ועוד הרבה כלים למתחיל ולמתקדם. החבילה הנ"ל היא חינם וניתנת להורדה מ-

http://www.free-codecs.com/K_Lite_Codec_Pack_download.htm

שימו לב בזמן ההתקנה להגדיר את הצרכים שלכם, למרות שהתכנה לא תגרום נזקים, אם לא תשימו לב ותתקינו הכול בפראות יתרה היא עלולה לשנות את הרגלי העבודה שלכם, גם כאלו שלא בהכרח רציתם לשנות.
 

מצפה רמון

פסק הדין במשפט רמון הוא בעיניי בדיחה עצובה. ותאמינו לי, בחו"ל צוחקים עלינו בכל מקום אפשרי. ראשית בגלל שנשיקה הפכה להיות מעשה מגונה עם קונוטציה מינית, שנית בגלל שמישהו במערכת המשפט שכנראה לא נישק בחייו חושב שניתן לכפות על מישהו או מישהי נשיקה על הלשון בכוח, מבלי לאבד חלק ממנה.
מעבר לכך המתקפה המסיבית של בית המשפט על התקשורת, בעיקר עקב הפרת חוק הסוביודיצה, למרות שהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה חטאו בדיוק באותו חטא. מעבר לכך הגדיל לעשות היועץ המשפטי ואף חיווה את דעתו מה שלטעמי נקרא הטיה.
ועוד אמר בית המשפט שהעובדה שהמאשימה, ותאמינו לי אני לא זוכר אם היא א' ה' או ח', הזמינה את הנאשם לטוס איתה לחו"ל, אין פירושה שהיא פלרטטה איתו. נו, באמת... אז מה בדיוק היא עשתה בהזמנתה זו?
הבעיה היא שבית המשפט היה חייב למצוא את חיים רמון אשם, אחרי כל הבלגאן, אחרי כל הביקורת על עצם העמדתו לדין, האזנות הסתר הלא חוקיות וכל האלמנטים שמספיקים היו בכל מדינה מתוקנת לזרוק את התיק הנ"ל מבית המשפט. אחרי כל זאת בגיבוי הציבורי של הבוס (מזוז) איך הם יכולים שלא להרשיע אותו.

מצבינו איתן

דו"ח הכנ"ר (כונס הנכסים הראשי) של מדינת ישראל מציג לראווה עד כמה כלכלת ישראל איתנה. זינוק של 53% במספר פשיטות הרגל והכינוסים ב-2006 . הבדיחה היא שעד היום הייתה אגרה כבדה על בקשה לפשיטת רגל ולכן לא הרבה אנשים הגישו בקשה לפשיטת רגל, פשוט לא היה להם אפילו מספיק כסף לפשוט את הרגל.
ישראל היא מדינה אוליגרכית המובלת על ידי עילית כלכלית הקשורה בטבורה לעילית הפוליטית, וביחד הם מבצעות פעם אחר פעם משגל לא נסוג בציבור הרחב, בעלי העסקים הקטנים, וכל זאת בסיוע כל גוף ציבורי אפשרי ומערכת המשפט.
מתסכל מאוד לחיות באטמוספרה שכזו, בה רובנו חסרי סיכוי, יזמות מצליחה אפשרית רק אם אתה עשיר, מכיר מישהו עשיר, או מכיר פוליטיקאי חזק. אפשרות נוספת היא השיטה האיטלקית. האיטלקים הבינו כבר מזמן שהמערכת נועדה לדפוק אותם. היות וכך הם עושים כמיטב יכולתם (והם מאוד מאוד יצירתיים בזאת) כדי לדפוק את המערכת. האיטלקים טוענים שטוב שיש חוקים, אבל שלפעמים ניתן גם להבין אותם קצת אחרת.

בנק ישראל מכריז

בנק ישראל יוצא, סוף סוף, לקרב! "בנק ישראל ממליץ: פיקוח גורף על עמלות הבנקים" זוהי הכרזה של בנק ישראל, זוהי כוונתו, וזה כבר משהו לכשעצמו. הבעיה היא שכדי להגיע לכך הם יצטרכו לעבור דרך הכנסת. והכנסת? כמה מחבריה יעשו מאמץ להצר את צעדי הבנקים? כמה מחבריה אינם נגועים? נחיה ונראה.
 

יוצאים מהקטסטרופה

את השבוע האחרון ביליתי מול המחשב, כמעט ולא יצאתי. הקטסטרופה שפקדה אותי מתסכלת אבל אין מה לעשות, צריך לשקם את ההריסות לאחר השוד. במהלך השבוע האחרון שיקמתי את אחת התכנות שלי. זה לא כל כך פשוט לשכתב תכנה מאפס אבל מסתבר שבכל רע יש גם טוב והגרסה האחרונה של ה"קליפ-מייקר" שלי שהוצאה במיוחד עבור אתר ה- xone8 (שאמור להיפתח רשמית בחג האהבה הנוכרי Valentine's day), יצאה טובה יותר ואמינה יותר מהמקורית. אז כל מי שיש לו מצלמת Webcam מוזמן להוריד את הקליפ-מייקר ולשחק איתו :

http://www.videowebgate.com/xone8/

כמובן שהתכנה חינם, וכמובן שאשמח לשמוע את חוות דעתכם עליה.
 

האם גוגל מרמה?

לאחרונה שמתי לב שכשאני מחפש בגוגל אחרי מילת מפתח כלשהי, כמה שעות מאוחר יותר אני מקבל את דואר הזבל הקבוע עם מילת המפתח הנ"ל מופיעה בשורת הנושא. האם גוגל חולק את מילות המפתח לחיפוש עם משלחי דואר הזבל? פניתי לגוגל לפני שלושה ימים וטרם קיבלתי תשובה.

בואו נעשה ניסוי
אתם בוודאי מכירים את ה-Google Adsense, זוהי המערכת המאפשרת לבעלי אתרים לשים פרסומות של גוגל באתרים שלהם ולהרוויח כסף. כעקרון, הגוגל משלם. אבל לא מעט פעמים יש לי את התחושה שהם מרמים. מספרים שיורדים במהלך היום, או סכומים שמשתנים.
בואו תעזרו לי לבצע ניסוי קטן, בניתי באחד האתרים שלי דף שמכיל את כל האלמנטים של הגוגל. מוצרים, חיפוש ופרסומות. גשו לשם והקישו על פרסומת, בצעו חיפוש או הורידו/הירשמו לאחד השירותים שמציע הגוגל. במקרה -בכל מקרה- ארוויח מזה כמה גרושים, אבל מה שמעניין אותי זו הסטטיסטיקה, והפרמטרים שאני פשוט מתקשה להבין שכן אין בהם כל עקביות. כך למשל לפני שלושה ימים הרווחתי 2 דולר בגלל שמישהו הוריד והתקין את ה- Google pack, חבילת התכנות חינם של גוגל (חבילה יפה ומעניינת). יומיים לאחר מכן הורידו אותה והתקינו עוד 4 איש אבל הפעם ההכנסה שלי הייתה 0.
אני מבטיח לחלוק עימכם את הסודות אם אכן יתגלו. הכתובת היא:

http://www.not2pay.com/google.html

הכינו פופקורן

גם השבוע יש לי סרט באורך מלא עבורכם: "אוכפים לוהטים" של מל ברוקס. קצת צחוק לא יזיק. הכתובת היא http://www.videowebgate.com/bs/
 

תגובה לשורות של עמית

הומור:

לחץ על ESCAPE