שחזור נתונים בחג

חקר שבוצע במכון פוינטר מצא כי אנשים קוראים יותר מתוך מאמר בצורה מקוונת מאשר ממקור מודפס. בממוצע, אנשים קוראים כ-77% מכל כתבה כאשר זו פורסמה באינטרנט, בהשוואה ל62% קריאה מתוך עיתונים בפורמט רחב, ו-57% מתוך  טאבלואידים.
זאת ועוד, כמעט שני שליש מהקוראים המקוונים קוראים את הטקסט כולו של המאמר לאחר שכבר התחילו.
מה שמעניין מאוד הוא שלא חשוב אם הקריאה נעשית באופן מתודי או אם הקוראים עוברים ברפרוף של סריקת המאמר, לבסוף הם מסיימים כאשר בשתי השיטות קראו בערך אותו נפח של מלל. לתוצאות אלה הגיעו החוקרים תוך עבודת מעקב על מיקוד העיניים  של כ-600 איש.
לגבי קוראי ידיעון זה הקבועים אנו יכולים להעיד שהם יסודיים מאוד, מגיבים, מאירים ומעירים גם על קטעים הנמצאים לקראת סוף הכתבות, ולכן החלטנו שמגיעה להם מהדורת חול המועד - גם אם מצומצמת.
הסיבות לצמצום מובנות מעליהן - שבוע קצרצר, עם ישראל בחופש. למרות זאת, לא ינום ולא ישן משחזר הנתונים. החג והמועד לא פסחו על אזרחים תמימים, שנאלצו להתמודד עם סוגים ומצבים שונים של אובדן מידע. במהלך השבוע  המקוצר הספקנו להזעיק טכנאי שנתפס עם נוצת החמץ ביד, להוציא עמיתים מהמיטה בשעות הצהריים המוקדמות, לקרוע עובד מצידה של חתולתו הממליטה (*גורים מחוננים למסירה!*), וגם להפסיק חופשה נחשקת ורווית פירורי מצה.
 

רוחב פס

פעמים רבות הסברנו כי הגיבוי מרחוק יכול להיות פתרון נפלא, אך השחזור מרחוק לא תמיד מצליח במהירות וביעילות הנדרשות בעת אסון.
עמיתים רבים בתחום ההמשכיות העסקית החליטו כי ניתן לשפר את המדדים הללו על ידי כך שנרחיב את רוחב הפס בתקשורת עם אתר שמירת הנתונים. כתוצאה מהמלצותיהם, חל ניתוק הולך וגובר בעולם בין ההוצאות המושקעות בהרחבת רוחב הפס ובין מטרות ההתאוששות. הדבר מסכן את המידע המגובה וגורם להוצאות בלתי נחוצות.
מחברת Forrester הוזמן סקר שכונה "השפעת ה-WAN על יכולות התאוששות מאסון". בסקר השתתפו 504 חברות צפון אמריקניות ואירופיות עם יותר מ-1,000 עובדים כל אחת.
הסוקרים מצאו כי מרבית המשתתפים דיווחו על תקציבי IT בין 1 ל-100 מיליון דולר, כאשר יותר משלושת רבעי העסקים החשיבו את שיפור הזמן להתאוששות מאסון והגבלת אובדן המידע במרכזי המידע ובאתרי ההתאוששות כנתונים קריטיים באופן טבעי.
הדבר המעניין היה שרבים מהם ציינו רוחב פס בלתי מספיק כגורם בעל השפעה גדולה על היכולת להרחיב את הרפליקציה או את ההגנה על המידע בגיבוי מרחוק.
63% מן הנשאלים הסכימו כי רוחב הפס הקיים אצלם מונע מהם לבצע רפליקציה או גיבוי מרחוק. בו זמנית, 82% האמינו כי חשוב מאוד לשפר את זמן ההתאוששות ולצמצם את אובדן המידע ללא הגדלת רוחב הפס"
אובדן המידע באתרים מרוחקים הינו היום סכנה גדולה למרבית העסקים. לפני שמשקיעים בהרחבת רוחב הפס לתמיכה באתרים מרוחקים, כדאי למטב את התפקוד של הטכנולוגיות הקיימות, או להרחיב את  פתרונות המשכיות השירות לנישות ארגוניות נוספות.
המומחים מסכימים כי תוצאות הסקר מדגישות שבזמן שמובילי ה-IT מכירים היטב את טכנולוגיות מיטוב ה-WAN, הם עדיין לא מקשרים אותן עם ההזדמנות לצמצם הוצאות ברוחב פס.
הניסיון של צ'יף בנושא זה מתמצה במשפט אחד: "בדוק את משך ההתאוששות".
ולמספר פתרונות פראקטיים; בחברה פרטית שמנהלה הוא גם הבעלים, ניתן לבצע  חיבור VPN באמצעות קווי האינטרנט הקיימים ולהתקין את מערכת הגיבוי בביתו. המטרה בפתרון זה הנה שמחשב הגיבוי יוכל להגיע למשרד בתוך הזמן הקצר ביותר ולשמש כמערכת חלופית מלאה עד הקמת מערכות המחשב.
פתרון נוסף בארגונים גדולים יותר הנו להתקין את מערכת הגיבויים  באתר משני של הארגון, אך במרחק סביר שיאפשר הגעה והבאת המערכת החלופית במהירות הרבה ביותר.
בפתרונות המגבים לאתר של חברה אחרת -כדוגמת ספק אינטרנט- יש לתת חשיבות רבה הרבה יותר למשך השבת המידע  לעומת משך או תהליך השחזור.
 

נימוסים והלי...מה?

כמה פעמים קרה לכם שוויתרתם על עסקה רווחית בגלל פגם בנימוסי שולחן מטעם צד ב'? כמה פעמים קמתם באמצע פגישה עקב דיבור לא הולם של אחד המשתתפים בה? לא הרבה, נכון?
ישנה דרך התנהגות ישראלית במהותה המקובלת בפגישות ובהתנהלות עסקים בכלל, אותה כולנו מכירים ופועלים פחות או יתר על פיה. למרות זאת, לא תהיה לנו בעיה אם בן זוגנו לעסקה חשובה יאכל פיתה וחומוס עם סכין ומזלג. לרוב, אנו נצפה לאותה רמה של קבלת מנהגים שונים גם מבני בריתנו מארצות אחרות. לרוב, זה לא באמת המצב. התנהגות לא מקובלת בארץ זרה תגרור במהרה פיצוץ עסקה ואף החרמת החברה מהמעגל העסקי המקומי.

מומחים רבים להליכות הנהוגות בארצות זרות מנחים היום אנשי עסקים המעוניינים ליצור קשרי עסקים בחו"ל. לפניכם כמה טיפים מזורזים:

בארגנטינה,
זכרו לשים בראש סדר העדיפויות את יחסיכם האישיים עם שותפיכם, במקום את יחסיכם העסקיים. אל תשאלו אדם באירוע חברתי במה הוא עוסק, אם ירצה ינדב את המידע בעצמו. כשמרימים כוס לכבודכם, הרימו כוס כבוד בחזרה. כשמוגש לכם כרטיס ביקור, קחו לכם כמה שניות לבחון אותו. נהלו שיחה במרחק קטן עם בן שיחתכם, אם תתרחקו הדבר יחשב כמעליב.

באיטליה,
יעדיפו שותפיכם לדעת עד כמה אתם חשובים בארגונכם, לכן דאגו להציג על כרטיס הביקור את תפקידכם המלא ותארים אשר קבלתם. דאגו לאסתטיקה שלכם ושל החומר שהינכם מציגים לשותפיכם באופן מיוחד. אל תלחצו או תזרזו את שותפיכם, קבלת החלטות אסטרטגיות עשויה לקחת כמה חודשים עד שנה. תאריכי יעד ויעילות הינם בעלי חשיבות משנית להקפדה על פרטים ולהגיון.

בסין,
הגיעו לכל פגישה עם לפחות 20 עותקים של מצגתכם. הימנעו מהדפסה בצבעים, כיוון שבתרבות זו משמעות מיוחדת לצבעים השונים. אם ארגונכם הינו בעל וותק, גודל או תארי יוקרה אחרים, דאגו לציין זאת על כרטיס הביקור. להותרת רושם מיוחד, הדפיסו את כרטיס הביקור בצבע זהב, שהינו צבע היוקרה, מצד אחד באנגלית ומהצד השני בסינית עם עדיפות לדיאלקט המקומי.

ביפן,
אם הינכם בעלי קשרים בחלונות הגבוהים, דאגו לנצל אותם ולהזכיר אותם בפגישות. כרטיס הביקור יוצג עם הצד היפני כלפי מעלה, לאחר קידה או לחיצת יד. אנשים בעלי דרגה גבוהה ייתנו לכפוף להם להציג את כרטיס הביקור שלהם. הניחו את כרטיס הביקור המוגש לכם על השולחן ובקרבה אליכם ולא בכיסכם. אל תכתבו על כרטיס הביקור שקיבלתם. המנעו מדיון עסקי במהלך רבע השעה הראשון בפגישת ההיכרות.

בגרמניה,
אל תערבבו רגשות עם הגיון. לשם סגירת עסקה תצטרכו לספק נתונים מספריים ודוגמאות מבוססות. שותפכם הגרמני גם לא יקנה את ההתרגשות ממכירות שתנסו למכור לו, אלא יעדיף טיעונים הגיוניים. אלא אם הינכם מוזמנים באופן מיוחד לדיון, אל תצפו לקבלת פנים, תמיד הציגו את עצמכם ראשונים. המושג "מינגלינג" אינו מיושם שם, כך שמסיבות אינן המקום לרכוש בו חברים או שותפים חדשים.

בתימן,
יש להוריד נעליים לפני כניסה לחדר ובו שטיח. יש ללחוץ קודם כל את ידו של האדם המבוגר ביותר בחדר (גם אם אינו המארח) ואז להמשיך בלחיצות הידיים בכיוון שנגד כיוון השעון. אורח אינו יכול לשנות את נושא השיחה אלא אם הוא מתבקש כן. ניתן לשבת בישיבה מזרחית אך יש לדאוג כי סולית הרגל לא תופנה אל היושבים מן הצדדים כיוון שזוהי מחוות "לך מכאן".

ברוסיה,
כאשר אתם מארחים את המפגש, דאגו שתמיד יהיו מספיק משקאות וחטיפים ולעולם אל תגישו בכוסות פלסטיק. דאגו תמיד לסגור את הדלת לאחר צאתכם מן החדר. פשרה נחשבת לסימן של חולשה, מארחיכם יתעקשו על דרישותיהם עד אשר תסכימו לדרישותיהם או אם תראו עקשנות יתרה מצידכם. איבוד עשתונות, יציאה מפגישות, איומים לפיצוץ העסקה ומקרים דומים הינם צפויים בפגישות אלו.

בטורקיה,
אין צורך להתמקד דווקא ברווחים כלכליים, ניתן להתמקד גם בכוח, השפעה וכבוד. כבדו את המבוגרים מכם ע"י נישוק יד ימין ולאחר מכן הנחת המצח על היד. זכרו, הזזת הראש מעלה משמעה 'כן' בעוד הזזתו מעלה עם תוספת של הרמת הגבות וקול צקצוק משמעה 'לא'.

י.ג.

נקודת האל חזור

עם קריעת הצלופן האחרון ממשלוח המנות של פורים נפתחת עונת הציד לחג הפסח. כיאות לכל עונת צייד מתחלקים בני ישראל לציידים ולניצודים.
ניצודים יש מסוגים שונים: ניצודים מרצון, ניצודים מובנים מעליהם (גם ידועים כ"ברירת מחדל"), ניצודים מלית ברירה, ניצודים בעל כורחם, וניצודים שבאל כורחם הופכים לציידים (לדוגמא: מפאת חוסר ביקוש).
ציידים יש חובבנים ומקצוענים. ויש גם את הסוג החביב הזה של ציידים נינוחים, שאומרים לעצמם: מוקדם מדי עכשיו, בואו נחכה שקצת יעבור לנו את ההאנג-אובר של ה-"עד לא ידע" לפני שנתקשר לקרובים ולחברים להזמין אותם לסדר הפסח אצלנו.
הם עובדים במרץ בעסק, צולחים בחינות באוניברסיטה, משתתפים באירועים מקצועיים, עושים קפיצה קטנה לחו"ל לפני שהמחירים יעלו בטירוף. הימים המתארחים, החמימות באוויר וריח ההדרים מערסלים אותם עד שכבר מאוחר מדי. יום בהיר אחד הם מבינים כי Alea Jacta Est, הקוביות נזרקו בזמן שנמנמו, כל המוזמנים הפוטנציאליים כבר הוזמנו, ואפילו נקבעו להם מקומות ישיבה סביב שולחן הסדר. עברו מבלי להרגיש את נקודת האל חזור, את הרגע שלא ניתן להצביע עליו במדויק, שלא מסומן בלוח השנה, שלא הוגדר בפומבי, אבל קיומו הוודאי לא ניתן לערעור.
כידוע לקוראים הותיקים, בצ'יף כל דבר מתקשר לשרידות המידע. אנו בטוחים שלא תופתעו אם פתאום, באמצע קטע העוסק במסורת ישראל כמו השורות לעיל, נתחיל לספר לכם על מעשיות גיבוי ושחזור. הדבר אפילו צפוי. לא נאכזב.
רבים מדי הם המקרים בהם הושהו ההחלטות החשובות בעניין המשכיות וזמינות המידע, לא מפתיע שבמדינת ה- "יהיה בסדר" ו- "לי זה לא יקרה" לא תמיד בסדר ואירועי אבדן מידע אמנם מתרחשים חדשות לבקרים. ואפילו רבותינו אמרו "סוף מעשה במחשבה תחילה".
או בקיצור, יש להשקיע זמן ומחשבה בכדי לחזות את האיומים העומדים מולנו ולשם תכנון תהליכי המגננה הנדרשים בכדי לצמצם איומים אלו. לכל הפחות יש להכין תוכניות מגירה להתמודדות מול אירוע כולל ולא מסוים. לפני זמן לא רב ייעצנו לאחד הארגונים הגדולים לממן כיתת מחשבים בבית ספר סמוך ולהכין את המחשבים כך שניתן יהיה לעשות שימוש בחדר מחשבים זה כאתר חלופי בעת צרה. פתרון מסוג זה גם מועיל לקהילה, גם זול יחסית, וגם בטוח מבחינה תפעולית.
כאשר כל האורחים הלכו ונשאר רק להחזיר את השולחנות למיקומם הרגיל, או כאשר נוסעים חזרה הביתה עם הבטן מתוחה מכופתאות, ליפתן ומה שהורדנו לקיבה ביניהם,
נשאר זמן קטן למחשבה: כמה טוב שעמדנו במשימה לפני נקודת האל חזור.
או בשנה הבאה נזהר יותר - הבעיה היא שלפעמים במערכות מידע אין הזדמנות שנייה בלי הקרבה גדולה....

קוראים כותבים

"לקוראי מגזין צ'יף שלום.
לפני כמה ימים פנו אלי בדוא"ל ובטלפון מ-Ynet והציעו לחדש את המנוי שלי לאנציקלופדיה שלהם. לקח לי עוד יומיים (ושיחה נוספת) להבין שאני לא רוצה לחדש את המינוי ולא בגלל גובה התשלום. הנה מה שכתבתי להם:
"ל-YNET שלום. אני יודע שלקוח אחד יתקשה לשנות מדיניות של חברה, ואני יודע שלעובד שיקבל את מכתבי יש כוח מוגבל, אבל אני מאמין שגם אנו יכולים לשנות דברים.
החזון שלנו הוא רשת פתוחה ומידע פתוח, רווחי האתר צריכים לבוא ממקום אחר. אני צופה שאתרים בתשלום ייעלמו בקרוב. אני מניח שגם ב-Ynet מגלים שיותר ויותר לקוחות לא מסכימים לשלם עבור מידע ברשת. (אני עצמי מקים היום אתר שייתן מידע בתחום עיסוקי, וכמובן שאתן אותו בחינם). הרשו לי להפנות אתכם למאמר מקצועי בעיתון רציני בשם "צ'יף מגזין" המגיע אלי כל שבוע, (בחינם כמובן...) המספר על מנוע חיפוש שישלם כסף ללקוחות שישתמשו בו. מעניין לא? הנה הכתובת:

http://www.chief.co.il/magazine/2007/12/index.htm#מנוע

אני לא תמים. אבל אני באמת מאמין שכל אחד מאתנו צריך לעשות את המעט בשביל להביא את החזון לעולם (וגם בשביל לספר בשבחו של הצ'יף)."
עפר גביש - go436@gavisho.com"


"מגזין צ'יף שלום וברכה. הרשתי לעצמי לכתוב לכם בנושא הבא, מפני שראיתי שאין לכם בעיה לגעת גם בנושאים שלא קשורים ישירות למחשבים.
כמחזיקת כרטיס אשראי מחברת ישראכרט קיבלתי השבוע הביתה תקנון מבצע לשנת 2007. המשפט המנחה של המבצע הוא יותר מתנות תמורת כוכבים. והדבר בעיניי הוא Oxymoron מובהק. הרי כי מתנה הינו דבר עבורו לא חייבים בתמורה, ולכוכביות ערך כספי שהחברה עצמה הקנתה להן. ובכלל, אני מאמינה שהנקודות, הכוכביות ושאר הסמלולים שאנו צוברים הם תרגיל שיווקי ולא באמת צ'ופר נדיב.
אם גם אתם נמנים בין לקוחות ישראכרט, תיווכחו שכל התקנון הזה הוא  בעצמו Oxymoron, מצד אחד שהדפיסו ושלחו אותו אלינו בדואר כדי שנקרא אותו, אך מצד שני דאגו להפיק אותו בפונט קטנטן, זה השמור לסעיפים המכשילים בחוזים ושבדרך כלל אנשים לא מצליחים לקרוא עד הסוף! אני מקווה שיש אנשים בישראכרט שיקראו את דבריי. חג שמח ומועדים לשמחה.
אילנה תלם."
 

השורות של עמית

רק תזכורת

הבנקים פרסמו את הדו"חות התקופתיים שלהם, ונחשו מה? הרווחים שלהם גדלו. מה שיותר מבהיל היה הסכום אותו הם ג(נ)בו רק מעמלות: 11 מיליארד שקלים...
תחלקו ב- 7 מיליון תושבים ותקבלו סכום ממוצע של כ- 1,571 ש"ח שמשלם כל אזרח לבנק רק על עמלות – בשנה אחת!
 

עם הראש

או עם הראש בקיר
 

פיתוח יישומים לאינטרנט ו/או אתרי אינטרנט דינאמיים הוא עניין יום יומי, ולעוס עד זרה. אתרים מצליחים גורמים לשיטפון בתחום שלהם ורק הראשון מקסימום השני זוכים לתהילה, אלא אם כן העדר מצליח לספק משהו שלמוביל אין. כעקרון ככל שהפרויקט נחשב "חם" כך גדולה רמת הסיכון שלו. כך למשל רשתות חברתיות כמו ה- MySpace שהייתה להיט גרמה לשיטפון אדיר, אבל לא להצלחה דומה. מה שהיא כן גרמה לו זה להרבה כסף שנזרק לים. מהר מאוד הפכו הרשתות החברתיות לעוד יישום על אתרים שונים ומשונים.
האינטרנט ככלל היא זירת עסקים בסיכון גבוהה וחוץ מרעיון טוב, מהירות ועלות נמוכה הן חובה, וכמובן יש צורך להיות ב"היכון" כל הזמן לביצוע סיבוב של 180 מעלות כדי לשנות את הכיוון המסחרי.
יזמים רבים הולכים עם הראש בקיר, לא בגלל שהם אינם חכמים אלא בעיקר בגלל שהם לא מכירים את המערכת הדינאמית הזאת שנקראת אינטרנט, ודינאמית זה מילה קטנה מכדי לתאר מערכת שהטרדנים שלה משתנים במהירות כל כך גבוהה.
בא יזם אל מפתח ומזמין אתר פיצוץ, משהו שאף אחד לא ראה כמוהו, אבל עיסוקו בדיוק כמו זה שכבר הצליח. המפתח מחכך את ידיו בהנאה, ולמה לא: הנה יש לו את ההזדמנות לבנות משהו גדול, לזכות בהכרה ולגבות סכום לא קטן. זמן הפיתוח הוא לא דבר מה שאפשר להתעלם ממנו ואם הוא ארוך מדי, היזם יכול מראש לזרוק את כספו לים, בלי להסתבך עם אוסף מתכנתים. גם אם המפתח מבטיח, בסופו של דבר עוד לא ראיתי פרויקט שנגמר בדיוק בזמן, בטח לא לפני הזמן. אז יש כאן איזה שהוא סוד...
ראשית לא נכנסים לפיתוח של מה שכבר מצליח בלי להוסיף לו איזושהי תוספת רלוונטית "שלהם אין". שנית חוסכים כסף (וזה נכון גם לכל מי שבונה אתר בכל רמה שהיא) במקום ללכת לחברה שמתמחה בבניית אתרים ולרכוש פיתוח, עדיף לחפש מישהו שיטמיע עבורכם מערכת קיימת. מערכות קוד פתוח כמעט לכל דבר בעולם קיימות חינם בשפע. משך הזמן שהתהליך יגזול הוא 10-20% מפיתוח מלא, המשמעות הכספית היא עצומה. פיתוח אתר ברמה של MySpace למשל יעלה בין 60,000 $ ל- 120,000 $ בעוד שהטמעה של מערכת קוד פתוח דומה תעלה 2000-5000 $ במקרה המסובך ביותר 10,000 $. וסביר להניח כי מספר מחלות הילדות של מערכת מוכנה שעברה התאמה יצטמצם למינימום בעוד שמערכת שפותחה מאפס כרוכה בתהליך ארוך ומייגע ויקר של איתור באגים ותקלות.
גם לי כמפתח עדיף לעבוד עם מערכות קוד פתוח, לא מספיק שהסיכון ללקוח מפריע לי לישון בלילות, התהליכים של העבודה מול מתכנתים הם כאב ראש לא קטן.
 

כרטיסי אשראי

מדוע ישראל מפגרת?

במקרה עיינתי בכתבה שפורסמה אודות גנבת ענק של מספרי כרטיסי אשראי מאחת מהחברות האמריקאיות. במקרה (או שלא כל כך במקרה) קראתי את התגובות, והתפתח וויכוח אודות סיכון שימוש בכרטיסי אשראי על האינטרנט ומחוצה לה. אחד המגיבים טען ובצדק שגם במסעדה המספר שלו בסכנה שכן הוא עובר כמה ידיים. ואז נזכרתי שבישראל עתירת ההי-טק עדיין נוצר מצב שכרטיס האשראי יוצא מידיו של בעליו. בכל רחבי אירופה, כרטיס האשראי לא עוזב את ידיו של בעליו, המלצר מגיע עם מסופון, מתקתק את המחיר, הלקוח מכניס את הכרטיס למסופון, מקיש את הקוד הסודי שלו וחלאס. למה במדינת ישראל, מדינת אלופי ההונאות לא מתבצע התהליך בצורה שכזו? הרי היה נחסך הון עתק על הונאות, כמה זה כבר יעלה לבית העסק? אני יודע רק דבר אחד, שלקוח שכרטיס האשראי לא יעזוב את טווח ראייתו (ולא יכנס לטווח ראייתו של אף אחד אחר) ירגיש הרבה יותר בטוח וגם יהיה הרבה יותר בטוח. איך זה שבמדינה שבה כל יום יש פטנט חדש לארנק אלקטרוני, מערכות אבטחת מידע מהמשוכללות שיש (עובדות או לא עובדות, מה זה משנה) וכו'... דווקא כאן כרטיס האשראי חשוף לכל זב חוטם, במסעדה, בית קפה, קולנוע, תחנת דלק או סתם חנות.

לחסוך בהוצאות - המשך

שמחתי לראות (ואני בטוח שקוראנו יצחק שמח אפילו יותר ממני) שיש היענות לאפשרות לחסכון בהוצאות תקשורת. בהמשך לנ"ל סיימתי לבנות מערכת דינאמית (קוד פתוח כמובן) לבניית אתר שיהווה מדריך אתרים המספקים שירותים חינם. עכשיו תוכלו לברור אותם לפי קטגוריות ולהכניס אתרים משלכם. כמובן שכל אתר ייבדק אם הוא עומד בקריטריונים בטרם יוצב במערכת. אתם מוזמנים לספק את הלינקים שלכם, לאף אחד מאיתנו לא משנה אם יש לכם אינטרס אישי באתר זה או אחר: אם הוא עומד בקריטריונים ויספק שירותים חינם או בחיסכון משמעותי אז אדרבא ואדרבא. הכתובת: http://www.not2pay.com

יוקר מחיה ואיכות חיים

לאחרונה קראתי שני דו"חות של חברת מרסר לשנת 2007. הראשון מדבר על הערים היקרות בעולם:
את הדו"ח מובילה בגדול דווקא מוסקבה, ואחריה המזרח אסיאתיות סיאול, טוקיו והונג-קונג ורק אחר כך מגיע לונדון. אז זה שלונדון יקרה למדתי על בשרי, תאמינו לי שמצמוץ קטן בלונדון עלול לחסל לכם תקציב של טיול שלם. זה שהמזרח אסיאתיות יקרות זה לא חדש בעיקר לא טוקיו. אבל מוסקבה? זה כבר חדש לי, אני מניח שביוקר מחיה שכזה יש אזורים בעיר שיחדשו בקרוב את התור לקבלת נייר טואלט.
עיר שנמצאת במקום לא רע אחרי שביצעה קפיצה נחשונית היא תל-אביב (24) שמדורגת גבוה יותר מלוס אנג'לס – מדהים.
אבל מה שבאמת מעניין הוא ההשוואה בין יוקר המחיה למדד איכות החיים. מכל הערים שנמצאות בראש רשימת היקרות ביותר רק שתיים נמצאות בין 50 הערים בעלות איכות המחיה הגבוהה ביותר (לונדון וטוקיו) וגם הן משתרכות בתחתית הרשימה. תל אביב? 100 +.
כנראה שיש דברים שאנשים מוכנים לשלם הרבה עבורם גם אם הם מסריחים ויש עליהם מיליוני זבובים.

(ומי כתב בעבר: "מיליון זבובים לא טועים"?)
 

חדשות טובות

חדשות טובות קיבלתי מספרד, תכנת מערכת ה- PMBCom תופץ בחודש מאי בקרב רוכשי ומנויי אחד המגזינים היוקרתיים בספרד, מה שאומר הרבה עבודה, והרבה משתמשים חדשים. אז אם יש לכם עניין בקשרים עסקיים בספרד, כדאי להקדים ולהירשם: http://www.pmbcom.com
 

מצחיק, אז צוחקים

הפעם אני חורג ממנהגי ושולח אתכם לכתבה שתעשה לכם את השבוע (יותר בגלל הטוקבקים). הבלוג של אחד בשם אשר עידן, שכנראה מרצה באוניברסיטה. אללה יוסתור כמה זבל הוא דחף לכתבה אחת. האיש לא רק שלא מבין בטכנולוגיה, ספק אם הוא מבין את כל המילים שהוא משתמש בהן.

תגובה לשורות של עמית