תודה אישית לכל אחד מן המגיבים לשאלתנו משבוע שעבר (פרומו). מי שלא חווה דעה עדיין מוזמן להגיב. נתייחס לבחירותיכם והמלצותיכם במרבית הרצינות ונעשה כמיטב יכולתנו לעמוד בדרישות.

עגול ומסתובב

484,000 דולר, זהו התקציב שאישרו המחוקקים במחוז Nassau ב-10 ליולי אחרון, לחוזה עם חברת שיקום קרוסלות. החברה התחייבה לשפץ ולהחיות קרוסלה שנבנתה בשנת 1912 והכילה 41 סוסי עץ, אריה אחד, ואורגן Wurlitzer 153 מקורי.
חברת Carousel Works ממדינת אוהייו היא אחד היצרנים הגדולים בעולם של סחרחרות מעץ, ובצעה עד כה פרויקטים רבים של שחזור קרוסלות. הפרויקט הנוכחי צפוי להסתיים בשנה הבאה, כאשר הקרוסלה העתיקה תוצב במרכז רחבת מוזיאוני הילדים והכבאים ומוזיאון ערש התעופה ב-Garden City, אשר בקנזס, ארה"ב.

לגבי רבים, זה יהווה פשרה בוויכוח מריר לגבי המיקום הרצוי לקרוסלה, שגם עיכב את ההחלטה על תהליך השיקום. הקרוסלה נרכשה ב-1998 מפארק השעשועים Nunley's שנסגר, ב-854,400 דולר. לתקציב הציבורי הולכים להתווסף כספים שנאספו בין ילדים בקמפיין התנדבותי ובין בתי הספר של מחוז Nassau - שם כל בית ספר "אימץ" את אחת מחיות העץ בסחרחרת העתיקה.
השימוש בכספי ציבור למטרה זו לא עבר ללא ביקורת. אין לשכוח כי עוד מיליון דולר יושקע לבניית "בית" לקרוסלה בשדרת המוזיאונים.
ומה לנו ולסיפור הקרוסלה?: היא עגולה, מורכבת, מסתובבת, יש בה קסם רב, היא מסבה עונג להמונים, דורשת תחזוקה ולפעמים שיפוץ. מה זה מזכיר לכם?
 

הכי רחוק, הכי בזול

יותר מתמיד, הקיץ באו להתייעץ לקוחות לגבי שירותים של גיבוי מרחוק המסופקים על ידי חברות תקשורת למיניהן. אתם מכירים את דעתנו: נחמד בגיבוי, אסון בשחזור. כך שההמלצה החוזרת שלנו היא לגבות לדיסק, שרת או אתר שיאפשר שחזור או המשך עבודה בקלות יתרה. מצד שני, למקרי אסון רצוי מאוד  שיהיה לנו גם עותק של כל המידע כמה שיותר רחוק מאזור האסון. אז במקום לנייד קלטות ושאר פתרונות יקרים אף יותר, עדיף פשוט להתקין שרת BOS מרוחק ולהעתיק את כל המידע לאתר חלופי.
דרך אחרת יעילה לא פחות הנה סנכרון מלא לדיסק הקשיח, של השרת או של ה BOS כך שבכל עת ניתן יהיה לעשות שימוש בדיסק החלופי, ממש כאילו הוא המקורי, שירות זה ניתן על ידי מערכת BOS ללא חיוב נוסף.

למידע נוסף, צרו קשר!

לא לשכוח

גורדון בל, בן ה-72, עובד במיקרוסופט. הוא משתמש -בכל עת שהוא ער- במיקרו מצלמה, מכשיר הקלטה דיגיטאלי וסורק כדי לתעד כל רגע מחייו. מטרתו של Bell היא להכין גיבוי לזיכרונותיו. למעשה, משהו הרבה יותר מדויק מזיכרונותיו: כל שיחת טלפון, כל מייל, כל פגישה אקראית, שיחה או חוויה יונצחו על גבי מצע דיגיטאלי.
בל בנה בעבר את המיני-מחשב הראשון לחברת DEC, תרם להקמת האינטרנט, וגויס ב- 1995 לחברה של גייטס בתחום של פרויקטים המנסים לחקור את עתיד המחשוב.
המטרה האישית של מר בל היא להפוך לאדם הראשון נטול הנייר(*). ארכיונו הממוחשב גדל בכ-1GB לחודש. ממש לא מעט (**)
(*) המושג "אדם ללא נייר" גרם למחשבות והרהורים במערכת. הלא גם את ההומלס בספסל הפארק ניתן להגדיר כך... עד שמגיעים לעיתונים שהוא פורש לפני שהולך לישון. השאלה "מה עם נייר הטואלט" נמחקה מן הפרוטוקול.
(**) בשנת 1956 מחיר האחסון של 1GB מידע היה של כ-10 מיליון דולר. בשנה שעברה זה ירד לדולר אחד בודד...

מר בל משתמש בתוכנה שלו "MyLifeBits" לניהול  המידע שהוא אוגר, אך בעצם מנסה להתמודד עם בעיה די מסובכת: איתור רטרוספקטיבי של פיסות מידע. הוא מודה כי בעריכת חיפושים הוא מקבל "יותר מדי או לא כלום". למשל, ניסה לאתר מסר דואל, הצליח להעלות את הקובץ, אך מצא אותו ריק. ניסה להעלות מידע על אדם מסוים, וקיבל כל כך הרבה מסמכים שלא הצליח להחליט באיזה מהם לבחור. כל זה מאיר באור חדש את התחום שאנו מכירים תחת ההגדרה של "ניהול ידע". תחום זה מתמודד עם השילוב של צורך במעט ניהול, הרבה מידע, ומערכת מצומצמת. תמיד יהיה צורך נוקב בדרכים לארגן, לחפש ולשחזר ידע.

מיקרוסופט מנסה להתמודד עם הבעיה של חיפוש בכמויות גדולות של מידע וידע באמצעות פתרון בשם Facetmap, דגם של מסד נתונים וחבילת תוכנה המיועדת לצפייה בתוכן של ה"זיכרון הווירטואלי" של בל. העיקרון שמאחורי הפתרון הוא שאם מר בל או כל משתמש אחר יכול לזכור אירועים או תהליכים סמוכים או סימולטאניים  לאירוע/מידע/ידע הנדרש לשחזור, אזי ניתן לחפש על בסיס קרבתם לאירוע. הרעיון מעניין ומתבסס על מחקר פסיכולוגי המצביע על ארגון זיכרונות אנושיים על בסיס זמן ואנשים. אם נוכל לזכור אירוע, באופן תיאורטי נוכל גם לזכור אם מה שאנו מחפשים היה קרוב לאירוע זה או אחר. בעוד התחום הנ"ל "מתבשל", כדאי לחשוב על ההשלכות האפשריות. לדוגמא, אפשרויות שרבים מכם חוו בצורה זו או אחרת: אפשרות של אובדן מכשיר כלשהו (טלפון נייד, למשל) שהיה רכיב מפתח למערכת (בדוגמא של הטלפון: לאחסון, ניהול וחיוג המספרים, ואפילו המטה-דאטה של מתי וכיצד הם הוכנסו). זה מה שקרה לאחד מהחברים של בל -וגם לאחד השותפים העסקיים של צ'יף - שאיבד ארבעה חודשים של "זיכרון" ללא גיבוי.
השלכה נוספת: תארו לעצמכם עולם בו כאשר מגיע מועמד למקום עבודה כבר יידעו עליו לא רק מה שמצאו ב-Google, אלא כל מה שנרשם עליו אי פעם.

בינתיים, חשוב לזכור כי איסוף ושמירת מידע בלבד, גם בסיוע מיני Google Desktops ו-Google Desktops Enterprises, הם עדיין לא ניהול ידע.
 

Open Force

בקרוב, כל מי שמיצר מוצר מבוסס לינוקס יצטרך לספק את קוד המקור יחד עם המוצר או להתמודד עם תוצאות מעשיו בארצות בהן המוצר נמכר. זה לפחות מה שקורה בגרמניה. שם,  הרשיע בית משפט את יצרן הטלפוניה האינטרנטית Skype על הפרת תנאי הרישיון הציבורי הכללי GPL - General Public License.
היצרן נתבע בגין אחד המוצרים הנמכרים באתר שלו, ולא בגין שירות התמסורת המידית ו-VoIP ה-P2P הפופולארי כל כך אצלנו. החברה ניסתה כנראה לתקן את הבעיה על ידי הוספת עלון עם כתובת ה-URL בה ניתן לקבל את קוד המקור. בגרמניה -כמו בגרמניה- זה לא הספיק למצודדי טוהר ה...קוד הפתוח, שהביאו זאת לתשומת לבו של בית המשפט.

עדיין לא ברור מה יהיה עונשה של Skype. בסיס החברה בלוקסמבורג...

מצלמת וידאו עם דיסק קשיח

ה- 3CCD High Definition Hard Disk Drive Camcorder הוא הצעצוע החדש מבית JVC האמריקנית. הוא משלב חיישן תמונה 3CCD עם צריבת היי-דפינישן (1440 x 1080), ואחסון בדיסק קשיח מוטמע של 60GB. מה שחשוב לאשתי זה שכל זה נכנס בכף היד שלי. מה שחשוב לי זו הפשטות בה ניתן לכוון ולצלם.
הדגם (הנקרא HD Everio GZ-HD3) משתמש כאמור במערכת מצלמה 3CCD לצילום על ידי שלושה ;- פרוגרסיביים 16:19, כל אחד מהם מוקדש לאחד מצבעי היסוד (אדום, כחול וירוק )... כאן תיקנה אותי הילדה שלמדה משהו אחר בגן...
חיישן התמונות מסוגל לתפוס תמונות ממש חיות ולספק העתקת צבעים חייה ומדויקת. היות וה-CCD עצמם הם 16:9, הם מסוגלים לצלם מערכת פיקסלים במימדים מקוריים של 16:9 לצפייה ב-HDTV ולצריבה על גבי DVD או תקליטור Blu-ray. העדשה משתמשת גם היא בטכנולוגיה של pixel shift על מנת להגדיל את הרזולוציה האופקית והאנכית. עיבוד התמונה נעשה עם מנוע ה-HD Gigabrid הקניינית של JVC, המעבד את התמונות תוך כדי שימוש בחמש טכנולוגיות שונות לצמצום ה"רעש" ומצליח לשפר בקרוב ל-30% את תקן המצלמות הסטנדרטיות הקודמות של אותו יצרן. גם העדשה (HD  של  Konica Minolta) מותאמת ומבטיחה ביצועים מרביים בשילוב עם טכנולוגיות ה- 3CCD ו- HD. עדשת הזום מורכבת ממערך כדורי המשתמש בזכוכית בפיזור נמוך המשחק תפקיד משמעותי בצמצום הסטיות. מבנה העדשות תורם גם הוא לצמצום מימדי המצלמה.
הדיסק הקשיח המוטמע מאפשר שבע שעות של צילום HD ב-SP Mode. כמו כן ניתן לצלם ב-XP mode המצלם בקצב דגימה גבוה לסצנות מיוחדות. בנוסף יש גם 1440CBR mode למי שרוצה לערוך באמצעות תוכנה תואמת HDV.
המצלמה שוקלת 680 גרם ונושאת חיבורים למגוון ממשקים, כולל USB ו-i.LINK כדי להעביר חומר למחשבים אישיים.
אם אין בידי המצלם מחשב אישי, ה-GZ-HD3 יכולה להתחבר ישירות דרך ה-USB לתחנת שיתוף (CU-VD40 HD Everio SHARE STATION ) ולצרוב תקליטורי DVD של 12סנטימטר לגיבוי או לארכיון של קטעים מובחרים. כ-55 דקות של צילום ב-SP mode ייכנסו בתקליטור DVD dual layer בנפח 8.5GB.
המצלמה נושאת כרטיס ה-SD אך לא ניתן לאחסן בו זמנית גם בכרטיס וגם בדיסק הקשיח.
להשיג החל מספטמבר, במחיר של כ- $1,300.

כוח אדם

יותר ויותר ארגונים בארץ נכנסים לאחרונה לפרויקטים של מוכנות לאסון. לשם כך הם מתקשרים עם ספקי שירותים בתחום מערכות המידע. ספקים אלו בוודאי עושים כמיטב ידיעתם בהקמת אתרים חלופיים וניתוב תעבורה. אלא שקיימים גורמים שנלקחים כמובנים מעליהם ובעת בחינה מתבהר כי לא כך הדבר. BCP, מסתבר, הוא לא רק עניין של החייאת שרתים וחזרה לעבודה. צריך גם שיהיה מי שיחזור לעבודה. בתכנון תוכניות התאוששות מאסון יש תפקיד מרכזי למנהלי כוח אדם. הם צריכים לוודא כי כל אחד מאנשי הארגון יידע בזמן אם והיכן להתייצב החל מרגע הכרזת האסון, אילו סידורים חלופיים לעבודה הרגילה יתקיימו, וגם לדאוג למצב כשירותם וזמינותם של העובדים ובני משפחותיהם. (בחודש שעבר, למשל, במהלך הצפות נרחבות בצפון אנגליה מנהלי כוח אדם נאלצו לדאוג שהעובדים יעלו לגגות!)
תכנון נבון להתאוששות מאסון מערב את כל התחומים והדרגות בארגון. גם אם צוות התכנון מצומצם, הוא חייב לבחון את כל רמות הארגון וללמוד מהשטח, גם מאותם עובדים זוטרים המבינים את מגבלות סביבת העבודה היום-יומית שלהם.

להחזיר -מידע- לקהילה

ארגונים ללא מטרות רווח לעיתים קרובות מקבלים את השירות למערכות המידע שלהם על בסיס וולונטארי, כך שברגע שהמערכת קורסת ונחסמת הגישה לקבצים חשובים על גבי הדיסק הקשיח (רשימות קשר, רשומות פיננסיות, מסרים ועוד...) כל הרצון הטוב של צוות המתנדבים לא יספיק כדי להחזיר את המערכת לעבודה ולהחיות את המידע. התוצאות לארגון יכולות להיות חמורות.
בעבר הצלנו בצ'יף מידע בעבור ארגוני מלכ"ר במחירים מוזלים. עלות שעות האדם ועלות הרכיבים הנדרשים לביצוע עבודות אלו לא הצטמצמה עם הזמן. מאידך, חל ריבוי של מספר הארגונים הללו הפונים אלינו.
חשוב למנוע מקרים של אובדן מידע, גם אם מדובר במערכות חדישות שנתרמו ברוחב לב על ידי יצרנים, מפיצים ומשווקים לקהילה. כך שאנו גאים להציע מערכות המשכיות השירות לארגוני מלכ"ר, כאשר חצי ממחיר הרישיון הנדרש יהווה תרומה של צ'יף לאותו ארגון.

צרו עמנו קשר לקבלת התרומה.
יש להציג תעודת מלכ"ר (טופס מע"מ 805) ופרטים לקשר עם האחראי למחשוב.
 

ניהול אתר (למתחילים)

כל מי שמנהל אתר או מחזיק בדף אינטרנט ומעוניין לבדוק את הפופולאריות שלו בציבור הגולשים נתקל בפרמטר שנקרא "Bounce rate". למי שאינו מומחה בניתוח פרמטרים מסוג זה, זהו אחוז המבקרים שנכנסים לעמוד/אתר ועוזבים תיכף. השם מתקשר לאנלוגיה של זריקת כדור פינג-פונג על שולחן: כאשר הכדור נוגע בשולחן אך קופץ בחזרה מבלי להתגלגל על גבי השולחן (הגלגול מקביל אולי לדפדוף בין עמודים נוספים של אותו אתר). באופן כללי פרמטר ההקפצה מתייחס לאי-ביקור בעמודים נוספים, אך יכול גם להתפרש כזמן שהייה באתר של פחות מ-5 שניות, בלי קשר למספר העמודים הנצפים.
את אחוזי ה-"הקפצה" ניתן לחשב הן ברמת העמוד הבודד והן ברמת האתר. בעמוד האינדיבידואלי, זהו אחוז המבקרים הנכנסים לאתר מעמוד זה ועוזבים ללא העמקה, מתוך סך כל המבקרים הנכנסים לאתר דרך אותו העמוד.
ברמת האתר, שיעור ההקפצה, ה-bounce rate, הוא מספר הביקורים בעמוד בודד ביחס לסך כל הביקורים באתר.
כאשר גולש נכנס לעמוד, מרענן אותו (ידנית או אוטומטית) אבל כלל לא עובר את עמוד ראשון זה, הביקור אינו נכלל ב-bounce rate. מפני שמדד זה מתבסס על כניסות, ולא על צפיות בעמודים.

לעיתים קרובות מבלבלים את מדד ה-bounce rate עם מדד ה-exit ratio. השני בדרך כלל מובע כאחוז היציאות מעמוד מסוים ביחס לסך כל מספר הכניסות לאותו עמוד.
כן יש המבלבלים את ה-bounce rate עם כניסות לעמוד בודד. הכניסות לעמוד בודד מחושבות כאחוז מתוך סך כל הכניסות לעמוד מסוים.

ולשם המחשה: גולש הנכנס לאתר דרך עמוד הבית, משם עובר לעמוד ה"צור קשר", ומשם עוזב את האתר, יחושב בשיעור היציאה (exit ratio) של עמוד ה"צור קשר", אך לא בשיעור ההקפצה של אותו עמוד.
גולש הנכנס לאתר דרך עמוד ה"צור קשר" ועוזב מבלי לעבור לעמודים נוספים, נספר גם ולסיכום:

לגבי שיעור ההקפצה אין דבר כזה "תקן בתעשייה", מפני שקיימים אינסוף גורמים המשפיעים עליו. מטרת האתר צריכה בדרך כלל להיות צמצום שיעור ההקפצה עד כמה שניתן. ככל ששיעור ההקפצה יהיה נמוך יותר, סימן שהאתר מושך יותר את עניין המבקרים. מקרה יוצא דופן לכך יכול להיות מקרה של אתר המיועד בעיקר לקריאת עמוד ה"נחיתה" (דוגמת עמוד זה בו הנכם צופים כעת, מתוך כלל אתר www.chief.co.il)
או עמודים שהם חלק מקמפיין המחפש להחתים גולשים לקבלת דיוור ישיר.

שיעור ההקפצה ייחודי לכל עמוד ואתר. הדרך הטובה ביותר לדעת אם מצבנו טוב יותר או פחות היא לקבוע רף ולהשוות אותו לביצועים לאורך זמן.
באתרים קלאסיים, שיעורי ההקפצה נעים בין 18 ל-30% בעמוד הבית ובאופן כללי באתר. כל עמוד שיראה שיעור של יותר מ-30% חייב בדיקה מקרוב. הלא תמיד יש מקום לשיפור.
על פי Jackson, בין הגורמים המשפיעים על שיעור ההקפצה העיקרי הוא סוג האתר:  אתרי מכירה ישירה לצרכן עם תעבורה מכוונת היטב: 20-40% הקפצה
אתרי נחיתה פשוטים, עם פנייה לפעולה בודדת (כגון "הוספה לסל הקניות"): 70-90%
אתרי תוכן עם הבלטה משמעותית של אפשרויות חיפוש - 40-60%
פורטלים (MSN, Yahoo groups וכו'): רק 10-30%
אתרי שירות (שירות עצמי או אתרי FAQ):  גם הם בין 10-30%
יצירת לידים (שירותים למכירה): 30-50%
ג'קסון אומר כי כל המספרים הללו מבוססים אך ורק על הניסיון שלו בעבודה עם לקוחות, אך אין זה מומלץ לבסס עליהם מודל לשיפור. כאשר קובעים רף, רצוי לעשות זאת בתוך הארגון או צוות האתר. ראשית, רצוי שיהיו לפחות 1,000 כניסות רגילות בכדי שיהיו לנו נתונים אמינים לעבוד איתם. מתוך אותן הכניסות בודקים את שיעור ההקפצה ורק אז מתחילים לעבוד כדי לצמצם אותו.
בין הגורמים הנוספים המשפיעים על שיעור ההקפצה נמצאים:
מקור התעבורה - פרסום, דיוור, חיפושים, תעבורה רגילה, וכו' - כל מקור מניב שיעור אחר.
סיווג על ידי מנועי החיפוש - כל עמוד המקבל סיווג גבוה יותר על בסיס מילת מפתח בלתי רלוונטית יניב שיעור הקפצה גבוה יותר.
סוג המבקרים - מי שמבצע פרסום אל קהל יעד לא מתאים יראה את שיעור ההקפצה שלו גדל.
עיצוב עמוד הנחיתה - תמיד ניתן לשיפור, לביצוע ניסיונות, וכו'.
חוסר תאימות בין הפרסום המוביל לעמוד הנחיתה ותוכן עמוד הנחיתה. בעמוד הכניסה חייבים להופיע מסרים ברורים למבקר כדי שזה יפעל להמשך קריאה וביקור בעמודים נוספים. במערכת מודים כי ביקרנו באתרים שנראו לנו כחידות היגיון או כהרפתקאות ארכיאולוגיות. המבקר המצויד בעכבר ומקלדת הופך לאינדיאנה ג'ונס שמחפש בקיר מוצק שלפניו את אותה הלבנה המוסתרת שיש לדחוף כדי לפתוח את השער למנהרת האוצר...
מסרים וניוזלטרס - שם יש השפעה לכל: שורות נושא, אל- ומ-, קישורים, באנרים, פריסת האי-מייל ועמודי הנחיתה, הכול עובד ביחד ותלוי אחד בשני. הם יכולים לצור חוויית משתמש נהדרת ובכך לצמצם את שיעור ההקפצה, או לצור קטסטרופה.
זמן הטעינה של האתר משפיע גם הוא. טעינה למשך זמן ארוך יכולה לעייף את הגולש, שיחליט לעזוב במהרה את האתר ולהגביר את שיעור ההקפצה. או לחלופין, הגולשים יכולים להסיק כי חלה תקלה כלשהי וללחוץ על מקש הרענון - מה שיצמצם את שיעור ההקפצה מהסיבה הלא נכונה.
קישורים לאתרים חיצוניים: עמוד המכיל קישורים לאתרים חיצוניים או לתת-מתחמים או לתת-עמודים שאחריהם לא עוקבים באותו מחסן מידע, יציגו שיעורי הקפצה גבוהים יותר.
מטרת העמוד: במקרים מסוימים מטרת העמוד היא לתעל את הגולש אל פנים האתר, כאשר עמודים אחרים מספקים את המידע שאותו גולש מחפש. עמוד המספק את התוכן הסופי שגולש מחפש יכול להציג שיעור הקפצה גבוה. לדוגמא, הסוכנים של צ'יף הנוהגים לספק תמיכה טכנית למוצרי BOS מכירים עמוד של תמיכה טכנית בבעיות הנפוצות יותר. הם מחזיקים את כתובת אותו עמוד בין ה-"מועדפים" וניגשים אליו באופן ישיר, מקבלים את ההסברים הנדרשים ועוזבים בסיפוק. זה גורם בעמוד זה לשיעור הקפצה גבוה.
תוספות מרגיזות. פופ-אפים, בקשות למלא שאלונים של סקרים,  מוזיקה, וידיאו שמכריח אותנו להמתין ל-streaming, כל אלה מסוגלים להרגיז את הגולש קצר הרוח ולהשפיע לרעה על שיעור ההקפצה.
 

ט"ו באב - פינה לאהבה

השורות של עמית

קול קורא במדבר

מדינת ישראל הופכת למדינה דתית חרדית בסגנון איראן, למרות רוב של חילוניים, ועוד רבים שמאמינים בחייה ותן לחיות. בנתניה נאסרה מכירת חזיר על ידי ראש העיר. עיר שבעוונותיי אני מכיר מילדות, והגברת, למרות התחפושת הליכודניקית, דתייה כשרה. חיסול מכירת החזיר בנתניה פירושו חיסול 70 חנויות, 2,000 מקומות עבודה (לא ממש בשכר גבוה) ועשרות אלפי אזרחים שזכויות האדם שלהם מופרות בעליל.
השרת של הרב עובדיה יוסף, שר התמ"ת, יטיל קנסות על מי שימכור הארי פוטר בערב שבת. הוא פוגע במוכרים, נכון, אבל מה עם זכויות האזרחים שרוצים לקנות דווקא ביום שישי?
אין טעם לחזור ולמנות את פשעי העבר. אבל הגיע הזמן שיהיה ברור: ישראל הוגדרה כמדינה יהודית על מנת לאפשר מפלט לכל מי שמוגדר כיהודי. לא כתוב בשום מקום יהודי דתי. יהודי הוא לצערנו הרב לאום, ומי שנולד לאם יהודיה לא מקבל את זכות הבחירה. ואם הוא נולד וחי בישראל נגזלות ממנו אוטומטית זכויות, שכל כך מובנות בכל מקום נורמאלי בעולם. אז אנחנו משלמים את שכר הלימוד של כל חרד שלומד בישיבה, מממנים לו עשרה ילדים, משרתים עבורו בצבא, אך למגזר זה לא מספיק! הוא רוצה גם להכתיב לנו מה לאכול, איך ומתי לעבוד, מתי לנסוע, מי יצעד למה, ועוד...
אם הישראלים לא יתחילו לשלוח בהמוניהם את פנקסי המילואים שלהם בחזרה למשרד הביטחון, הרי שאין שום סיכוי, הדמוקרטיה שנשחקה עד דק בשנים האחרונות, תהפוך את האזרח הישראלי לעבד של המיעוט החרדי מחד ומפרנס של שועי ועשירי המדינה, חרדים ופוליטיקאים. המחאה חייבת לבוא דרך הצבא, כי זו בדיוק הדרך בה פוליטיקאים משכיחים מאיתנו את העוולות אותם ביצעו במשך 4 שנים, תוך שהם מתמקדים בביטחון ולא בשחיתות. והאזרח הישראלי הטמבל אוכל את אותו "לוקש" כל כמה שנים.

לא, אנחנו ממש לא יכולים להסכים עם המסקנות האלו, אנחנו יודעים מה קורה במדינות בהן הצבא מכתיב את המחאה, זו לא דרכנו. מי שלא נוח לו, שיתכבד וישנה את השיטה באמצעות הקלפי.

רק בישראל

איך, איך הצלחנו לוודא ש-120 מטומטמים ישבו בפרלמנט שלנו? ואנחנו עוד התלוננו על הפרזיטים שביניהם, שלא עשו כלום... עכשיו יש לנו אוסף של אידיוטים במקום טפילים. קחו למשל את החמור התורן יובל שטיינמץ שיזם הצעת חוק שתחייב לבקש רשות של כל מצולם בטרם תמונה תפורסם. נשמע נחמד, אבל כל כך גורף שיפגע קשות בחופש העיתונות, ובזכות הציבור לדעת (זכויות אדם בסיסיות). נכון, זה יחסל את תופעת הפפראצ'י. אבל מצד שני יוודא שכולנו נקבל בדיוק את התמונות שמישהו רוצה שנראה ולא את התמונות שאנחנו רוצים לראות. אני גם לא בטוח שהסלבריטיז בישראל ישמחו כל כך, רבים מהם ניזונים מהפפראצ'י שמתלווה אליהם לכל מקום. ושטיינמץ הטמבל משוכנע שהוא אור לגויים, ולא מבין איך יתכן שבאף מדינה בעולם אין עדיין חוק שכזה. כי רוב מדינות המערב הן דמוקרטיות אמתיות, עם בתי משפט אמתיים ודיון ציבורי אמתי, ולפני שמעבירים חוק מטופש יושבים וחושבים עליו ומנסים להבין את כל ההשלכות שלו.
 

אוליגרכיה

וכדי שנבין יותר טוב לאן הולכת מדינת ישראל, אז מסתבר ש-19 משפחות שולטות במשק הישראלי, נכון כבר מחינו על כך, אבל הנה דמותה של מדינת ישראל, אוליגרכיה עלובה של אנשי ממון שמלוקקת היטב על ידי פוליטיקאים, שמוגנים על ידי המשפחה השופטת. עם שלטון שכזה, מי צריך משפחות פשע?
 

הטור דה פראנס

האירוע מספר אחד של צרפת (בכוונה לא הזכרתי את המילה ספורט), הגיע אתמול בערב למרסיי בקול תרועה רמה, ועזב הבוקר את העיר לעיניהם של מאות אלפים. אז נכון אני לא ממש חובב גדול של ענפי ספורט שהצפייה בהם היא כמו צפייה בצבע מתייבש, אבל הטור דה פראנס גורם לך להשתאות גם אם אתה לא מהמעריצים. 2,500 קילומטר בארבעה סוגי מזג אוויר לפחות, שנעים מגשם טורדני ומעצבן דרך שלג (באלפים), ועד לחום ולחות בדרום (מרסיי במקרה זה). אירוע ספורט ממדרגה ראשונה, בו רק הטוב באמת יכול לנצח. החשד לשימוש בסמים תמיד מעיב על האירוע אבל המסננת כל כך רצינית, שכל רוכב שנתפס ובדמו החומר האסור, מועף לכל הרוחות בליווי אלפי עיתונאים, תחנות טלוויזיה, רדיו וצלמים מכל העולם. הצרפתים מתים על הטור שלהם ובצדק, הארגון שלו הוא סיפור מורכב לאין ערוך מכל אירוע אחר: ערים נסגרות ונפתחות בהתאם ללוח הזמנים של הטור, ביקור של הטור במרסיי או כל עיר אחרת פירושו שכל המיטות במלונות בעיר תפוסות, מאות מכוניות מלוות, ספונסרים כבדים, סיקור עיתונאי מדהים, הצלמים אפילו מקבלים אופנוע ורוכב, כדי שיוכלו לצלם בכל עת. הטור מקיף את צרפת, השנה יצא לדרכו מלונדון וגם האנגלים יצאו מגדרם למרות שאופניים זה לא ממש ספורט בריטי.
 

רק ישראלים

שנתיים אני עובד על בניית ספריית הסרטים המצוירים שלי, רובם המכריע הם לגיטימיים לחלוטין ואלו שלא זה בעיה שלי. בחודשיים האחרונים אני נלחם במה שנקרא גנבת רוחב פס, אוסף של בעלי אתרים שמקשרים את האתרים שלהם ישירות אל הסרט (לא אל הדף בו נמצא הסרט) התוצאה היא שהם גוזלים ממני רוחב פס לגיטימי ונפח אחסון שאני משלם עליו, בלי להתאמץ. רוצים את הסרטים? תורידו ותעלו לאתר שלכם, מי החליט שאני ספק שירותי אחסון שלכם?
מה שעצוב הוא שמדובר אך ורק בבעלי אתרים ישראלים... תמיד ישראלים. אף פעם לא אמרתי לא לשיתוף פעולה, אני לא מסתיר או מגן על הסרטים. רוצים? תורידו! תשלמו רק על האחסון, תבזבזו זמן הורדה והעלאה ותעזבו אותי במנוחה. תשלמו לספק שלכם על נפח אחסון ועל רוחב הפס שהסרטים הללו גוזלים. רוצים שת"פ? בשמחה! אבל למה לגנוב? ולמה רק ישראלים?

(ואנחנו חשבנו שגניבת סרטים זה גם לא בסדר, לא נאמר: הגונב מגונב פטור!?)
 

כיצד מזהים Hoax

Hoax זה בעצם תרמית, אזהרה על וירוס שלא קיים, או כל אגדה אורבאנית אחרת. קטע מצחיק ששלח לי נבות (מקוראינו הפעילים) גרם לי בעצם לרכז את מה שאני יודע על התרמיות הללו, בעיקר בגלל שיומיים קודם נשלחה אלי אזהרה על וירוס הרסני, שנכנס לקטגוריה הזו:
1. האזהרה תשלח אליך על ידי חבר/קרוב/ידיד שמבין הכי פחות במחשבים וטכנולוגיה.
2. האזהרות הללו כתובות כמו פשקווילים במאה שערים בירושלים, באותיות גדולות וזועקות.
3. התוכן עצמו יגרום לכם ללקות בבהלת מוות שכן ה"אמור להיות וירוס" הנ"ל עושה הכול: מוחק, הורס, שותה, מעתיק, גונב, מתקין, מסיר...  ורוצח את ארלוזורוב.
4. “האמור להיות וירוס הנ"ל" לא מוכר לאף אנטי וירוס (למרות שמשום מה, כל תכונותיו שמצוינות לעיל ידועות).
5. מאז הווירוס המפורסם (המעצבן אבל לא קטלני) ה-I love You, כל וירוסי התרמית נושאים שמות מעניינים כמו "life is beautiful” וכן הלאה.
6. שימו לב כמה מהר מועברת האזהרה, בדקו את זמן הכניסה של המקבל וזמן המשלוח (דקות ספורות ולפעמים שניות). הנ"ל משוכנע שהוא הולך להציל את העולם.
 

הכינו פופקורן

שבוע עמוס מנע ממני להכניס סרטים קצרים. אבל ארוכים, מצד שני, לא הייתה בעיה אז בסקציית הסרטים שלי תוכלו למצוא השבוע את שרק מספר 3 (אל תבנו על הכתוביות בעברית, הן משיגות את הסרט אבל הסאונד אמור להספיק), והסרט רטטוי (כתוביות בעברית פיקס). שניהם חדשים מהתנור.
http://www.videowebgate.com/movies.html

(זהו שאמרנו, העגלה עוברת והכלבים נובחים)
 

תגובה לשורות של עמית

עדכון לתנוחות החדשות שבספר הקלאסי: הקאמה סוטרא
(בתודה לנעמי)