פספסתם גיליונות שבועיים קודמים ?
תוכלו לעיין בהם בהקשה על הקישורים בפינה ימנית העליונה של גיליון זה

אני רק שאלה

השבוע נשאלו פעם נוספת : "איך הייתם מגדירים את יתרונות BOS לעומת פיתרון RAID 1-5 ?"

אז ככה: טכנולוגיית RAID למיניה הנה טכנולוגיה מבוססת חומרה, גם אם התהליך פועל כתוכנה הרי הוא זקוק לדיסקים כדי לאפשר יתירות (redundancy). יתירות זו מאפשרת כשל לדיסק אחד בודד בכל זמן נתון. כדי לאפשר יתירות ליותר מדיסק אחד מחוברים מספר RAID ביחד לשם יתירות ביניהם וכך הלאה. טכנולוגיה זו אינה מגינה על תוכן מסמך, גרסת מסמך, תקלה במסמך או מחיקת התוכן של הדיסק כולו, פורמט וכדומה – כלומר אין בינה ובין גיבוי שום דבר.

BOS היא תוכנה – השומרת גרסאות נתונים המובאים ממקורות מידע שונים ברשת המחשבים (תחנות ושרתים) ושומרת אותם על גבי דיסק קשיח מקומי (שיכול להיות בתצורת RAID או בכל תצורה אחרת) הדיסק יכול להיות דיסק פיזי או דיסק לוגי, מקומי או מרוחק, על גבי מצעים מגנטיים או אלקטרוניים, ולצורך העניין כל ישות המזדהה למערכת ההפעלה כדיסק קשיח.

היתרון ב-BOS הנו בדיוק נקודה זו – שמירה תכופה של גרסאות מידע בסגנון הקרוי כיום SnapShot אך שמירת הנתונים במיקום שונה/נפרד ממיקום המידע המקורי – שלא כמו ב-SnapShot. יתרון נוסף הוא גמישות החומרה הנדרשת: מכיוון ואין כל תלות בחומרה ספציפית, ניתן לעשות שימוש בחומרות הזמינות והזולות ביותר הנמצאות בשוק.

כדי להסביר במשפט אחד ניתן לומר ש RAID מהווה יתירות לדיסקים קשיחים לעומת BOS המהווה יתירות לכל קובץ בודד.

מקווה שעניתי. אשמח להרחיב, להוסיף, לנמק,  וגם להשיב לשאלות נוספות. שאלו אותי.

סרטים וכחולים

השחקנים הגדולים  בשוק הבלו-ריי (Sony ו-Disney, בעיקר) מתנגדים לכך שייקשרו אותם עם תחום סרטי הפורנו. חברת הבת של סוני להדפסת תוכן לא מוכנה לגעת בחומר למבוגרים, וחברת דיסני לא תאפשר שמוצריהם יודפסו על ידי חברות שגם מעבדות חומר פורנוגראפי. הסיבה לא רק מוסרית, אלא גם מעשית (שומו שמיים, אם בטעות היה נכנס סרט כחול תחת תווית של סרט מצויר לילדים!)
לעומת זאת, גישת יצרני הפורמט המתחרה HD DVD נוחה יותר לגבי סרטים מסווגים.
ההתנגדות לתעשיית הפורנו בשימוש בפורמט החדש צוינה בעולם כאחד המכשולים להצלחת הפורמט.
יש הזוכרים כי בזמנו המחיר הנמוך של ה-VHS ונגישותו לתעשיית סרטי המבוגרים הכריעו לטובתו בתחרות נגד שיטת ה-Betamax של סוני. היום, יש אומרים, המאבק למען תדמית ציבורית טובה יותר יכול לקלקל את הסיכויים להפוך את ה-בלו ריי לפורמט שולט.

BCP בין רגע

לעגלון של העיירה פנה אדון מן העיר. הוא ביקש לרכוש ממנו סוס טוב וחזק במחיר תחרותי. "אבל", התנה הרוכש, "עגלונים ומגדלי סוסים רבים בעיירה יש. אבחר לרכוש ממך רק בתנאי שבמחיר הסוס גם תלמד אותי את חוקי הרכיבה, את רזי הרתימה, את אומנות הובלת העגלה... וגם אם במשך חמש שנים תדאג לטיפול בתחלואות הבהמה ולעבודות פרזול".
"ולמה לי, אדוני, להיטיב עמך כל כך, במחיר הצנוע של סוס בודד אחד?"
"מפני שכך, עגלון פתי, תוכל להתפאר בפני חבריך הכפריים שאת כל מה שיודע על עגלות ועל סוסים, למד ממך אציל - בשעה אחת."
"שעה אחת? הלא חיים שלמים אני מגדל סוסים, מלמד אותם לציית בלחישות עדינות באוזניהם השעירות, בצקצוקים מדויקים של השוט... חיים שלמים מייצר אנוכי ומתקן רתמות, מחנה ומוביל עגלות ביד מנוסה, מעמיס אותן במיומנות וחוצה עמן ביצות, מעברי הרים ויערות..."

איש אינו יודע מה ולמה זה קרה, אבל הסכים העגלון, נסגרה העסקה וניסה הכפרי ללמד את האדון להחזיק מעמד על רם אוכפו - תוך שעה.
איך לדעתכם זה נגמר? אכן, נגמר רע.

ומאותה הסיבה, לא ירכוש לקוח רציני פריטי חומרה ויצפה לקבל "על הדרך" תוכנה והטמעה, תוכנית BCP, נהלים, הדרכה, ועלה תאנה... לכסות את מבושי מחלקת המידע.
הלא לא רק העגלון ביודעין השטתה, גם הלקוח לא יבין ולא ידע לנצל את הנכס אשר קנה.
והכי גרוע: הסוס הטוב והחזק יאכל מדי יום את השעורה, ינוח יפה, וכלל לא יעשה את העבודה!
 

BCP לגיטימי

אין עסק או ארגון זהה לרעהו, בכל אחד קיימים צרכים, אילוצים ומאפיינים שונים. כל ארגון מייחס חשיבות שונה לסיכונים השונים ונשען על עקרונות, תשתיות, סגנון ויכולת אנושית שונה. אילוצים אלו מצריכים מאיתנו להפעיל את מיטב היצירתיות והמחשבה בכדי להתאים לכל ארגון את האמצעים הנחוצים להמשכיותו העסקית והתפעולית. וכל זאת, תוך כדי התייחסות לתקציב העומד לרשותו ולמסגרת ולקצב הזמן הדרושים לו, בראיה כוללנית - הוליסטית - המחויבת ממגוון הסיכונים העורבים בימינו.

זווית הראיה הרחבה יותר מכיוון ההמשכיות העסקית (BCP) היא זו שצריכה להוביל באיתור הפתרון המתאים על פני זווית הראייה הצרה של תחום מערכות המידע בשעת אסון (DRP). יש שמעדיפים לתאר זווית זו כ"הוליסטית", מפני שתחומי המחשוב השונים אינם נפרדים זה מזה והמחשוב כולו אינו מנותק מן המטרות העסקיות של הארגון. בצ'יף אנו קוראים לגישה זו "פילוסופיה ממוקדת המשכיות השירות".

זווית הראיה בצ'יף על ההתאוששות וחזרה לפעילות עסקית מבוססת על החוליה האחרונה בשרשרת, הנזק עצמו. משנות השמונים אנו בוחנים במעבדת הצלת הנתונים אלפי נזקים במערכות מחשב מדי שנה ומגלים כי לעתים קרובות ניתן היה למנוע או לצמצם את הנזק באמצעות כלים או תהליכם שהיו זמינים לארגון, אך לא נעשה בהם שימוש מושכל.

תהליך התאוששות תקין מתחיל מהגדרת המטרות הארגוניות הכוללות ורק לאחר מכן נבחנים צרכי המחשוב המושפעים ממטרות אלו. בסוף התהליך מאותרים הפתרונות המתאימים ליישום המטרות. פתרונות אלו חייבים להיות יעילים בשעת אסון לפחות כיעילותם באופן שוטף. ניסיוננו מראה כי במדינת ישראל בלבד נגרמים נזקים למערכות מידע עסקיות בהיקף של כ-300 מקרים בכל יום. חלק מהמקרים מגיעים למעבדה לשם שחזור מידע ולכולם, ללא יוצא מן הכלל, יש מערכות גיבוי מצוינות, חדישות ויעילות, המבצעות גיבויים כפי שנדרש מהן... אך ביום קרות הנזק אינן מאפשרות את החזרת המידע הקריטי להמשכיות פעילות הארגון.

לעתים נראה כי גישות ה- DRP, BCP ומטרות הגיבוי הארגוני כלל אינן לוקחת בחשבון את משך תהליך השחזור וההתאוששות, את מחירו הכולל הצפוי או את תקיפות ועדכניות המידע המוחזר. נראה כאילו תהליך הגיבוי עצמו, בניית האתר החלופי, או קניית המערכת המקבילה הפכו להיות המטרות הארגוניות וכושרן למנוע או לצמצם נזקים ייחודיים לארגון נסמך על פרסומי היצרנים ורשימת לקוחות מרשימה. צרכי שרידות הארגון צריכים להיות מוכתבים על פי אופי וצרכי הארגון ולא על פי ההיצע בשוק.

מרכיב נוסף אליו יש להתייחס הנו הסיכונים הסבירים להמשכיות השירות. בימינו, רשימת האירועים הפוטנציאליים המסוגלים לקטוע, לשבש, או להכביד על הפעילות העסקית, ובעיקר כל פעילות בה מעורבות מערכות ממוחשבות, נראית אינסופית. החל מאירועי אבטחה, אסונות טבע ופעילות חבלנית, ועד לתקלות מינוריות בלתי צפויות, ברמת המשתמש. לא ניתן להגן על כל ארגון מפני כל הסיכונים האפשריים ובכל נקודת זמן, כאן באים לידי ביטוי יכולתנו וניסיוננו הייחודיים, בסיוע לארגון לסווג את המגוון האינסופי של סיכונים קיימים לסיכונים ודאיים, לסיכונים אפשריים ולסיכונים בלתי סבירים ובאיתור והשמת הפתרונות המוכחים היעילים ביותר למניעת אותם הסיכונים ולצמצום הנזק הנגרם מהם.
 

תושייה בשפע

בדף ההנחיות למשלוח דיסקים למעבדה להצלת נתונים, רשום:
"חשוב ביותר לארוז דיסקים קשיחים ומדיה מגנטית בתשומת לב לשם מניעת כל נזק נוסף בזמן ההובלה. נזק שיגרם לציוד בהובלה מוריד את סיכויי השחזור ומעלה את עלויות השחזור.
1. ארוז את הציוד הנשלח בחומר אנטי סטטי
2. ארוז את הציוד בקופסה הכפולה בגודלה מגודל הציוד וממולאת בחומר רך
3. רשום את פרטי השולח והנמען בכתב גדול וברור על גבי הקופסה
4. צרף לציוד הנשלח את טופס הזמנת הבדיקה מלא וחתום ואת התשלום עבור הבדיקה
5. אין לשלוח דיסק קשיח או מדיה מגנטית באמצעות קטנוע אלא ברכב בלבד"

תאמינו או לא, פתיחת משלוחי הדיסקים לשחזור יכולה להיות חוויה מרתקת. מדי יום מתגלים לנגד עינינו היצירתיות הגדולה ועולם המושגים של לקוחותינו, שהם לא תמיד זהים לצפוי בצד זה של הדלפק. לאחר שוויתרנו על הקמת "מוזיאון הדיסקים הקשיחים" מפאת צפיפות התצוגה, התחלנו לחשוב על "מוזיאון האריזה המקורית".

חומר אנטי סטטי, למשל. בדרך כלל מדובר במעטפה פלסטית מיוחדת, שקופה או חצי שקופה, בה מגיע הדיסק החדש, כאשר היא אטומה (ומכילה גם שקיק גבישים לספיגת כל אחוז לחות אפשרי). לקוחותינו המדהימים מתעלמים לפעמים מן ההנחיה, כי פשוט כבר אין בידם אריזה כזו. במקרים אחרים היא מוחלפת במעטפות נייר, מעטפות מרופדות, גופיות ילדים, שקיות פוליאתילן, כפפות לטקס, או...גרביוני אישה!.

חומר רך, לעומת זאת, יכול להיות כל דבר הסופג זעזועים. וגם כאן מפתיע מגוון החומרים העומד לרשתותינו בעולם המערבי: לצד מוצרי בידוד כגון ניילון הבועות ("פצפץ"), ספוג סינטטי או טבעי, שבבי קלקר לאריזה, מגיעים גם כדורי כותנה להורדת איפור, קרעי ביגוד, צמר לסריגה, רפיה (חוטים דומים לקש, עמם מקשטים היום מתנות), צמר גפן רפואי או תחבושות מסוגים שונים, סרטים או שבבי נייר ממגרסות, נסורת נגריות ופעם אפילו שכבות על שכבות של בדי משי צבעוניים. בט"ו באב אחרון (האם צרוף מקרים?) ארז לקוח את הדיסק שלו בגליל שלם של נייר טואלט מודפס לבבות ורודים.

כולנו שוכחים לפעמים לברך על השפע. שפע אפשרויות ובחירות, שפע חומרים ועבודות, שפע כלים ומשאבים. שפע שיצר בחבל ארץ צחיחה עם עקשן ורב תושייה.
על השפע, תודה.
 

Chipset למתחילים

בשנות ה-80' וה-90' השתמשו במונח "צ'יפסט" לכינוי שבבי האודיו והגראפיקה (לדוגמא ב-Commodore Amiga או ב-SEGA). היום המושג השתנה.

על גבי לוח האם וכרטיסי הרחבה קיימת קבוצה של מעגלים מוטמעים שאחראיים לקשר את הפונקציות החיוניות בכל מחשב. אותם שבבים נקראים ביחד "ציפסט".
בלוח אם רגיל מבוסס מיקרו-מעבדים מסוג אינטל פנטיום, ניתן להבחין במפרץ המיועד ל-CPU, שני שבבים גדולים הנקראים "northbridge" ו-"southbridge", ומפזרי החום שלהם, קצת אלקטרוניקה, חיבורים לזיכרונות, דיסקים, buses USB, לחשמל או סוללות, בין היתר. שני השבבים הגדולים הם הצ'יפסט ופרט ל-CPU הם בוודאי שני המרכיבים החשובים ביותר בכרטיס האם. כך שלוח אם שווה את ערך הצ'יפסט שלו.
ה-northbridge מקשר את ה-CPU למכשירים בעלי מהירות גבוהה, בעיקר הזיכרון הראשי ובקרים גראפיים. ה-southbridge מחבר את הבוסים ההיקפיים האיטיים יותר (כגון ISA  או PCI), ובדגמים מודרניים רבים הוא גם מכיל מערכות היקפיות מוטמעות, כגון אתרנט, USB ומערכות אודיו.
הצ'יפסט אחראי לרשימה ארוכה של מאפייני המחשב. בין היתר, כמות הזיכרון הנתמך, מהירות ודור ( DDR, DDR2 ובקרובו DDR) מספר ה- USB buses, כמות הדיסקים הקשיחים הנתמכים, אם אלו SATA או eSATA, ואם רוחב הפס הוא 1.5Gbps או 3 Gbps.
הצ'יפסט יכול גם להוסיף יכולות RAID בדיסקים ואיכות המאיץ הגראפי, הוא מגדיר את מספר ה- PCI Express buses ורמת הניהול מרחוק שהמחשב מאפשר.
או בקיצור, אם המעבד נמשל למוח של המחשב, הצ'יפסט יהיה שאר מערכת העצבים.

צ'יפסט מסוים בד"כ מתוכנן לעבודה עם משפחה מסוימת של מיקרו-מעבדים. היות והוא מנהל את התקשורת בין המעבד והמערכות החיצוניות, הוא משחק תפקיד חיוני בקביעת ביצועי המערכת כולה.
בכדי שהחומרה תפעל בתיאום עם התוכנה קיימים רכיבי תוכנה זעירים הנקראים דרייברים, האחראים להרמוניה אופרטיבית בין חומרה ותוכנה ומייצבים אולטימטיביים של מערכת הפלטפורמה כולה.
פלטפורמה כמו למשל Centrino של אינטל מכילה יותר ממיליון שורות קוד (כולל דרייברים וכלים). לעיתים קרובות, תקלות ה"מסכים הכחולים" המפורסמים מקורם דווקא לא בבאגים של מערכת ההפעלה, אלא בחוסר תאימות בין גרסאות הצ'יפסט, הדרייברים, ומערכת ההפעלה.
כל זה משחק תפקיד חשוב ביצרנות כל עסק, מפני שחוסר היציבות של המחשב גורם להפסדים ביצרנות של משתמש הקצה ומעלה את עלויות התמיכה בתחום מערכות המידע. כמה שפחות מסכים כחולים וקריאות שירות, יותר טוב. בחירה נכונה של ציוד המחשבים יכולה לצמצם את ה-TCO (עלות הבעלות הכוללת) ולשחרר משאבים לערוצים אחרים או להשקעה נוספת לשיפור מערכות המידע. בכל מקרה, צמצום ה-TCO מוסיף ערך לעסק.
מי שאחראי להרכבת המחשבים חייב להחליט על בחירת הצ'יפסט בטרם בוחר את המעבד. לעיתים אין קשר בין יצרן הצ'יפסט ליצרן לוח האם. בין היצרנים של צ'יפסטים ללוחות אם תואמי PC נמנים NVIDIA, AMD, VIA Technologies, SiS, Intel, ו- Broadcom
מחשבי אפל ותחנות יוניקס של Sun, NeXT, SGI ואחרים אמצו מעבדים x86, והחלו להשתמש בצ'יפסטים סטנדרטיים ל-PC ברבים ממחשביהם.
כאשר יצרן אחד מפתח את הפלטפורמה כולה, זה חוסך לנו לבטים והוא גם אחראי לתאימות בין הרכיבים.
 

כל האמת על פיתוח תוכנה: http://www.prepressure.com/fun/pete09.htm

מוזיקה טובה - מעשים טובים

"Jerusalem Rocks" לא רק יהיה אירוע המוזיקה הגדול ביותר שיתקיים בירושלים מזה 20 שנה אלא גם מסתמן כפסטיבל הגדול והחשוב של השנה בארץ. בשנות ה-90 פרצה Arrested Development (יענו,"התפתחות מעוכבת") לתודעה עם שני להיטים והייתה אחת הלהקות האהובות ב- MTV.
ב-1992 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה. הסינגל הראשון מהאלבום, "טנסי", זכה בטקס פרסי MTV כסינגל הראפ הטוב לאותה שנה. הסינגל השני היה "Mr.Wendal", ואת חצי מהתמלוגים שלו תרמה הלהקה לקואליציה הלאומית למען חסרי הדיור בארה"ב. הקליפ הראה מחוסר דיור משוטט ברחובות והיה אחד המשודרים ביותר ב- MTV באותה שנה. מכירות האלבום בעולם טיפסו תוך זמן קצר ל- 5 מיליון עותקים.
ב-1993 זכתה הלהקה בשני פרסי גראמי (סינגל הראפ הטוב ביותר ואמן חדש טוב ביותר). הם היו הלהקה האפרו-אמריקאית הראשונה שתרמה כסף למאבקו של נלסון מנדלה בדרום אפריקה והשירים שלהם משופעים במסרים חברתיים.
הלהקה עבדה יחד עם הבמאי ספייק לי על הפסקול לסרטו "X".
ב-2005 הופיעו בתוכנית הטלוויזיה "Hit Me Baby one Time More" של רשת NBC וזכו בפרס חביבי הצופים. מכספי הפרס הזה הם תרמו $20,000 ל- UNICEF לטובת סיוע בסודאן.
ב-2006 הוציאה הלהקה אלבום חדש אחרי שנות שתיקה. האלבום "Since The Last Time" קיבל ביקורות מצוינות.

באצטדיון טדי בירושלים, ב- 9/9/2007 ולצד הבלק-אייד-פיז והקומיטמנס

ילדים

כבר נקבע שקהל היעד של סדרת ה"סימפסונס" אינו דווקא ילדים. אבל באתר של סימפסונס-הסרט תמצאו עוד דרך נחמדה להעסיק את הילדים בשבועות אוגוסט האינסופיות. שם הם יוכלו הם ליצור דמויות מצוירות בסגנון החבורה הצהובה, על פי טעמם. http://www.simpsonsmovie.com/main.html.
יש ללחוץ על "CREATE AVATAR" (למעלה) ולהתחיל במלאכה
 

פרטיות ברשת

כלל אצבע: מחיקה לא תמיד מבטיחה סודיות

מומחים תמיד חוזרים וממליצים להשתמש בהיגיון בריא כדי לשמור על הפרטיות שלנו ברשת. "היגיון בריא" מבוסס על ידע וניסיון, וגולש חסר הניסיון נמשל לעיוור בארץ זרה - ההיגיון יכול לעזור, אבל הרבה פחות מאשר בסביבתו המוכרת.
אתרי אינטרנט יכולים לאסוף מידע רב עלינו עקב ביקור קצר בהם, לדעת איזה סוג של מחשב יש לנו, באיזה סוג של חומרה ותוכנה אנו משתמשים, באילו אתרים אחרים ביקרנו. גם אתרים בהם אנו מזינים מידע מזערי על עצמנו יכולים לקשור את פיסות המידע המועטות כדי להסיק את השאר ולנצל את נתונים הרגלי הגלישה שיתקבלו.
יותר ויותר אתרים התחילו לספק כתבי התחייבות למדיניות השמירה על הפרטיות המתארים את נהלי הפרטיות שלהם. חשוב שכאשר נבקר באתר שלא מצהיר על מדיניותו לגבי פרטיות הגולש, נכתוב למנהליו שפרטיותנו חשובה לנו, וכי היינו רוצים לראות את תצהיר השמירה על הפרטיות שלהם.
יותר ויותר אתרים החלו לספק תצהירי מדיניות לגבי פרטיות המבקרים, כדאי לקרוא אותם בעיון. הם לא התשובה היחידה לסכנות העורבות לפרטיותנו ברשת, אך מן הראוי לעודד את המאמץ.

עדיין אין לכם חשבון דואל נפרד לדואר הפרטי ולדואר הרשמי / עסקי?
לעיתים קרובות, גולשים אינם מבינים כי כל מסר דואל שנשלח מחשבונות הדואר בעבודה שמור כעותק בשרת המעביד. גם אם פיזית, המסר נשלח מבית הגולש. למעביד, כמובן, זכות מוגנת בחוק לקרוא כל תכתובת בחשבון זה או במחשב החברה, בכל עת.
גם כאשר המסר נמחק מתיבת הדואר או משרת הדואל  הארגוני - כפי שנעשה פעמים רבות בזדון על ידי עובדים שסרחו- הצליחו לקוחות שלנו לשחזר את אותם המסרים המפלילים משרת ה-BOS הארגוני. כך, תרם BOS לשקיפות הארגון ולגילוי נאות.
כאשר מחזיקים חשבון דואר נפרד  לבית, ניתן לבדוק את התכתבות האישית ללא התערבות השרת הארגוני. ניתן לקנפג חשבונות פרטיים אחדים כדי שניתן יהיה לבדוק אותם גם ממחשבים אשר במקום העבודה ללא עומס על השרת הארגוני. יש לציין כי במקרה זה כל פעילות הגולש עדיין נרשמת בנבכי המחשב וניתן לחשוף אותה בחקירה של מחשוב פורנזי.
חוזק השרשרת כחוזק החוליה החלשה ביותר. נהוג לחשוב כי ילדים תמימים הם החוליה החלשה בשרשרת המשפחתית. ההנדסה החברתית למדה אותנו כי גם מבוגרים מסוגלים להיענות לפניות מתאימות ולחשוף מידע ברשת. מצוות הזהירות במסירת פרטים תחול על כל בני המשפחה.

בעת הגלישה ברשת נשמרים במחשב כל כתובות האתרים ושמות התמונות בהן צפינו. מעותקים אלו, בעיקר אם מדובר במחשב משותף או במקום העבודה,  ניתן להסיק רבות על הפעילות המקוונת של הגולש.  ניתן למחוק את מרבית השובל של פעילותנו המקוונת על ידי ריקון ה-cache במחשב (תיקיית "Preferences" בדפדפן =>"Empty Cache". ואם מדובר ב-Internet Explorer, גשו ל-

"Internet Options"=> "Tools"=>"Clear History"

ורק אל תשכחו כי במחשב ארגוני בו מותקן BOS, ניתן גם לשחזר קבצים מחוקים.
 
תעבורת התוכן של שאלונים מקוונים  לא תמיד מאובטחת. לעיתים, הם פגיעים מפני גישה בלתי מורשית. ניתן להצפין את תוכן השאלונים על מנת להבטיח שרק לנמען תהיה גישה למידע. אחת מנקודות המפתח לשמירה על הפרטיות ברשת היא אחסון והעברה בדרכים מובטחות של המידע. הדפדפנים המודרניים יכולים לסמן אם עמוד מסוים מאפשר תעבורה מוצפנת או לא. בדרך כלל רואים בהם ציור של מפתח -שנראה שבור אם העמוד לא בטוח-או מנעול (סגור או פתוח). לא מומלץ להזין מידע אישי רגיש (פיננסי, רפואי, וכו') בעמודים שאינם בטוחים.

עוגיפלצת

ה"cookies" המפורסמים מאפשרים לאתרים לשמור מידע על ביקורינו, על גבי הדיסק הקשיח שלנו. הקוקיס מודיעים למפעילי האתרים אם כבר היינו שם קודם, אם קיבלנו שם משתמש וסיסמא. הקוקיס זוכרים את כל המידע הזה בשבילנו. רבים ממנועי החיפוש משתמשים בקוקיס כדי לספק נושאים חדשים שהמשתמשים בוחרים על פי תחומי התעניינות. לעיתים קרובות האתרים משתמשים במידע זה כדי לשגר פרסומות ממוקדות מטרה. בנוסף, ניתן באמצעות הקוקיס לעקוב אחרינו בצורה מקוונת וליצור פרופיל משתמש שלנו מבלי שנשים לב. לראיה, אפשר לחפש בדיסק הקשיח קובץ המכיל את המילה cookie בשמו (כמו למשל cookies.txt או MagicCookie). הדפדפנים המודרניים מאפשרים לזהות אתרים השולחים לנו קוקיס ולדחות אותן על ידי הגדרת תפריט המועדפים.

האנונימיות חיונית לשמירה על הפרטיות ולחופש ההבעה. היא מגינה על מי שחושב וכותב אחרת מן המקובל. בקיצור, היא מאפשרת לנו לפרסם את דעותינו ללא מסירת כתובת. טכנולוגיית הדואל יוצרת בעיות לזכות של תקשורת אנונימית, היות וניתן לעקוב לאורך מסלול דיגיטאלי אחר שולח המסר.
ה-"anonymous remailers"  הם כלים להעברת דואר בצורה אנונימית (לדוגמא הקישו כאן )

בזמן הגלישה, מהרגע שאנו מקלידים כתובת אתר כלשהי, נשמר לוג עם מידע על ביקורינו בו. מדי יום רובינו הולכים ברחוב מבלי שיזהו אותנו או יעקבו אחרינו. האנונימיות לעיתים קרובות מתקבלת כמובן מעיליו בעולם הפיזי. אבל זו מותרות בעולם הווירטואלי: קיימים כלים המסירים את מידע המשתמש מעלינו, כדי לשמור על אנונימיות. אחדים מהם זמינים לכל: http://www.freedom.net  או http://www.anonymizer.com 
ובנוסף, קיימים עוד טיפים למתקדמים, אבל חשוב מכל להשתמש בהיגיון בריא (כבר אמרנו?) אנשים בעולם הווירטואלי מתנהגים בדיוק כמו בעולם הרגיל, מרכלים, מנסים לקחת כסף מזרים תמימים, שואבים עודפי מידע בכוונות זדון. היגיון בריא פירושו לשאול שאלות הגיוניות בלי להתבייש. גם הטלפון היה כלי חדש לפני מאה שנה וכבר למדנו לא למסור מידע רגיש לכל אחד דרכו.
 

השורות של עמית

אין גבול לחוצפה

לפני מספר שנים החליט ערוץ הספורט של הכבלים שהוא רוצה עוד קצת כסף, החל לגבות עבור ערוץ ספורט חדש (5+) והעביר את כל התכנים הרלוונטיים לערוץ זה. כמובן שפירושו של דבר הפרת חוזה, מועצת הכבלים והלוויין לא צייצה אבל היא כן צפצפה, על הצרכנים. תביעות משפטיות קמו בקול תרועה רמה, ונעלמו בקול ענות חלושה, והציבור המשיך לשלם... עוד.
ראו בערוץ הספורט כי טוב והחליטו שמותר לחלוב עוד קצת כסף מהציבור, למה לא?, כולם עושים את זה. והקימו את ערוץ 5 לייב, אליו הם מתכוונים להעביר את ליגת האלופות, אותו תוכן שהועבר מערוץ 5 לערוץ 5+, וכמובן שהם מתכוונים לגבות עליו עוד קצת כסף. למה לא? לבנקים מותר ולהם אסור?
נכון לרגע זה, מועצת הכבלים והלוויין מתנגדת. כמה זמן? שאלה טובה. להערכתי בעונה הבאה כבר יאלץ החמור הישראלי שמחובר לכבלים לשלם עוד סכום לכבלים. מה אפשר לעשות? להעיף את הכבלים מהבית, להתחבר ללווין... אלא מה, יש כאן בעיה קטנה, מעין מילכודון 22, שכן אלו שהיו מספיק טיפשים לרכוש את חבילת השידורים של הגביע העולמי מחויבים להישאר מחוברים לכבלים לשנתיים (ואולי שלוש).

את השורות לעיל כתבתי ביום שישי בצהריים, בשבת הסתבר כי למועצה לקח 24 שעות לבצע תפנית ולאשר את גביית התשלום, כמה מפתיע. יש לשים לזה סוף, תביעה משפטית לא מספיקה כאן כי בתי המשפט לא יעזו... אבל שיירה של אזרחים עם ממיר ביד מחוץ למשרדי הוט יכולים לעשות את העבודה ופראייר מי שלא יעשה את זה, עדיף בלי טלוויזיה מאשר לעבוד עם גנבים ברישיון המדינה.
 

יו יו

גלעד ארדן הוא פוליטיקאי עם קוצים בתחת, אפשר לומר שהוא מבריק ומסריח בעת ובעונה אחת. השבוע הצליח להעביר חוק שיגדיל את הקנסות על עישון בציבור -ולמרות שאני מעשן אני חושב שזה חיובי- אבל בו זמנית הצליח להסריח בגדול.
חוק שמחייב חבישת קסדה לרוכבי אופניים, סקייטבורד וגלגיליות: 200 שקל קנס! מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שלא מבינה שאין דבר כזה אפס סיכון. חוק מטופש שכזה יצור מצב אבסורדי ששוטרים שכבר היום נטפלים יותר להולכי רגל מאשר למכוניות (אגב ברוב העולם הולך רגל שעובר באדום זו לא עבירה), מחר נמצא שוטרים רודפים אחרי ילדים על אופניים כדי להוציא עוד 200 ש"ח מהוריהם, במקום לצוד עברייני תנועה כבדים או סתם פושעים.
מר ארדן טוען שכך יהפוך ענף האופניים לפופולארי יותר בישראל, כן בטח! - מחיר הקסדות יעלה וכל אופניים שיירכשו יחייבו הוצאה של עוד כמה עשרות או מאות שקלים. וחוץ מזה, יעידו האופנוענים שביניכם: ניסיתם לחבוש קסדה מפלסטיק עם חום של 37 מעלות בחוץ? המוח מתייבש ונופל.
יש הטוענים שלגלעד ארדן יש תמיד אינטרס כלכלי (כמו חברים שמייבאים ציוד לרוכבים) אני לא בהכרח מאמין לזה, אבל אני בהחלט מאמין שמישהו צריך להגדיל לו את מינון התרופה כנגד היפר-אקטיביות ואיזה תוספת קלה לחיזוק המנגנון החשיבה לטווח ארוך שלא ממש מתפקד.
 

בנקים

בנק ישראל מתנגד למתן ריבית זכות לציבור בטענה שזה ירחיק בנקים זרים מכניסה לשוק הישראלי... בחייכם! אם הממשלה תיצור תנאים מתאימים, עם העמלות שגובים כאן, הם יגיעו בריצה וינשקו את הישבן של הלקוחות. איזה עוד תירוץ תמצאו למנוע מהלקוח הישראלי איזו שהיא טובת הנאה מזה שהוא לקוח טוב?

בנק הפועלים מבטל אשראי של נשים בחופשת לידה וגובה עמלה על חידוש האשראי. זה שזו חוצפה בלתי רגילה זה ברור, זה שזה לא מוגדר כפלילי בעיקר במדינה בה יש נטייה לעודד ילודה והחלאות מנצלים את העניין להגדיל את הכנסותיהם, זה לא ברור לי. הבנק טוען שמדובר בתקלה מקומית, אבל משום מה צצות אלפי נשים בכל רחבי הארץ שטוענות שהתקלה המקומית איכשהו קרתה גם להן, כנראה שהמושג מקומי הוא יחסי לחלוטין ומתייחס, למדינת ישראל.
 

רדיו

בימים אלו אני מפעיל באופן ניסיוני אתר שיאפשר לכל אחד לבנות לו תחנת רדיו ולהטמיע אותה באתר שלו. אני מאמין שבקרוב מאוד אנסה לחסוך מעצמי קצת כתיבה ונכניס למגזין זה גם מערכת ווקלית. כעקרון המערכת מזרימה קבצי MP3 שבדרך כלל אפשר רק להוריד אותם. תוכלו ללמוד יותר על הפרויקט ב: http://www.not2pay.com
 

יומבה, שומבה

קוראינו נבות שלח לי המלצה, (והתחרט מיד) למערכת חדשה של חברת יומבה הישראלית שתאפשר הודעות מידיות ושיחות קול הישר מתכנת הדואר שלכם (רחמנא לצלן). מערכת שכזו יכולה להיות צרה צרורה והאימא של הזבל, שכן בכל דואר שאני שולח, כתובת המקבל תכנס לפנקס הטלפונים. כך ייווצר מצב בו, לא רק שיעצבנו אותי עם דואר זבל, אם אני מספיק חמור להתקין את התכנה הזו הם יוכלו להטריד אותי בהודעות מידיות ובשיחות קול.
אבל אם אנחנו נורא מעוניינים בתכנה טובה לשיחות קול אזי יש לנו כאן אחת מתחת לאף. אחד מקוראינו -מיכאל שמו- הוא הבעלים של Siptelecom מחיפה ויש להם תכנה נהדרת שבדקתי בעצמי ממש במקרה. תוכלו להוריד אותה מהכתובת הבאה: http://www.siptele.com
 

על חתולים ומחשבים

מקלדת, במוקדם או במאוחר (בדרך כלל מוקדם ככל האפשר) נמצא את המקלדת מחוץ לבסיסה וכל מקשיה מפוזרים בחדר.
הטכנאי של חברת LG אמר לנו שלא מדובר בתופעה נדירה כל כך והם עושים הרבה כסף מחתולים שכועסים על המחשבים על בעליהם.

והיות ונכנסנו לקטגורית הקליפים אז הנה סרטון שיסביר לכן מדוע הנייר יוצא קרוע ומרוטש מהמדפסת שלכם:
http://www.videowebgate.com/clips/players/printercat.html (תודה לדני).

הסרטון הבא קצת מוגזם, אחרי הכול הוא אמריקאי, אבל בא מהמחיש את מערכת היחסים שבין האמריקאי הממוצע והחיתול של התינוק שלו.
http://www.videowebgate.com/clips/players/menbaby.html

בסקציית הסרטים יש כל הזמן סרטים חדשים
http://www.videowebgate.com/movies.html

לחובבי המצוירים הוספתי עוד למעלה מ-50 סרטים מצוירים קלאסיים שיהיה מה לראות באוגוסט עם הילדים. http://www.videowebgate.com/classic/
 

תגובה לשורות של עמית

ברכות

♥ מזל טוב לכל המתגייסים היום בכלל, ולמשי שלנו בפרט!
♥ ברכות מרחוק לכל קוראי הידיעון בהודו!