היום, טלפונים ניידים יכולים להכיל מידע דיגיטאלי בעל משקל ראייתי בעת משפט אזרחי או פלילי. זאת, גם הרבה מעבר לרישום השיחות הנעשה על ידי ספק השירותים הסלולאריים. לדגמים רבים, למשל, יש יכולות צילום, הקלטת קול והסרטה. מה שפעם נחשב עבודה של מרגלי-על בינלאומיים, כל לקוח סלולארי יכול היום לעשות. הוא יכול לצלם את ילדיו במסיבה או חומר מסווג לריגול תעשייתי, להשתמש בכלים הטכנולוגיים לטוב או לרע. בהשוואה למידע שניתן לשאוב ממקורות ממוחשבים אחרים, בטלפונים אגורה כמות יחסית קטנה של מידע. עם זאת, משימת השליפה של מידע זה יכול להסתבך כתוצאה מגיוון ומהזדקנות המכשירים, ממעבר בין ספקים ומריבוי השירותים הזמינים. אכן, קיימים סוגים רבים של טלפונים ניידים ומחשבי-כף-יד-משולבים-עם-טלפון אותם ניתן וכדאי לבדוק להוכחה פורנזית בעת הצורך. השיטות הפורנזיות לבדיקת טלפונים ניידים מתפתחת עם הופעת טכנולוגיות חדשות. מה שהיה בלתי אפשרי לפני חצי שנה או שנה, כבר ניתן היום לבצע בהצלחה. לצערנו, טחנות הצדק טוחנות לאט, אך עובדה זו מאפשרת, לעתים, הזדמנות נוספת לבדיקת ראיות, שכדאי מאוד לנצל.. נתקלתם בבעיה? צרו קשר!
שיטת האחסון האנכי עדיין לא השלימה את דרכה אל דיסק המחשב השולחני שלנו, אבל היא בדרך. למרות זאת, ב-Seagate ממשיכים לפתח את השיטה ה"ישנה" של דחיסת עוד ועוד מקום אחסון על גבי שטח פני הדיסק. הדיסק Barracuda 7200.9 שלהם, בנפח 160GB מחזיק בשיא הצפיפות (areal density) העכשווי- כ %25 יותר מהצפיפויות הנפוצות בשוק. על כן, הם יכולים להרשות לעצמם שלדיסק יהיה רק פלטה אחת, ושמחירו יהיה כ- 90$ בלבד. המוצר חסכוני מבחינת אנרגיה, עם רמות רעש נמוכות יותר וסיכויים קטנים יותר לקריסת ראשים מאשר בדיסקים רבי הפלטות. כמו כן, הצפיפות הגבוהה מאפשרת גישה למידע תוך כדי שהראש עובר מרחקים פיזיים קצרים יותר, וזה כמובן יכול לשפר את הביצועים באופן משמעותי. מי שמתעניין יכול לראות באתר טק ריפורט מאמר המשווה בין הברקודה עם פלטה אחת ודיסקים מתחרים של אותו יצרן, של Hitachi ,Maxtor, ו-Western Digittal . ומתוך אותו מאמר:
*Rotational Latency -RL או Rotational Delay - זה הזמן שלוקח לדיסק להסתובב מכל מיקום בו הוא נמצא על גבי הטרק הנדרש, עד למיקום בו נמצא בלוק המידע הנדרש הראשון. **- כל bel שווה 10 דציבלים, יחידות מדידה של עוצמת הצליל..
למה כולם נטפלים לעבודות של דה וינצ'י?. כל פלוני המבקש מפרסומאי "תעשה לי מודעה על שחזור מידע", וחיש, ציור של ליאונארדו או של בוטיצ'לי בתהליכי שחזור נוחת לו על הברכיים! אולי, במחשבה שנייה, מוטב שכך. שישמש לנו הקהל, משנה זהירות.
שחזור ושימור יצירות אומנות הינו צעד חשוב לשימור ההיסטוריה והתרבות האנושית. הם כוללים את התיקון של חלקים או אזורים שניזוקו ביצירות אומנות. שיתוף הפעולה בין מדענים והיסטוריונים הופך לנפוץ יותר ויותר בשטח זה. הם עובדים יחדיו כדי להגיע לאפיון כימי חד משמעי של סוגים שונים של יצירות אומנות וחפצים מעשי יד אדם כגון ציורים, זיגוג כלי קדרות, אריגים, ועוד. על מנת להגיע לדרך הנכונה לשחזר או לשמר יצירה מסוימת, נדרשים חקר הטכניקה, ואנליזת המצע והפיגמנטים. תוצאותיהן שימושיות הן בתיארוך והן באימות מקור היצירה. כל עבודת תיקון או שחזור שנעשית על גבי יצירה חייבת להיות מסיסה, על מנת להסירה במקרה ושיטה חדשה של שחזור מתגלית בעתיד. זה אומר שהמשחזרים חייבים לא רק לזהות את הפיגמנטים והממיסים בו השתמש היוצר המקורי, אלה גם למצוא חומרים מודרניים מתאימים להחליפם בצורה מתאימה. מציאת התחליף אינה קלה, היות ופיגמנטים יכולים לאבד את הצבע לאורך זמן, והאזור המשוחזר, ככל שהוא מזדקן, חייב להמשיך ולהתאים לפיגמנט המקורי. ניתן לזהות פיגמנטים בטכניקות שונות המחייבות השמדה במהלך הבדיקה, כגון לקיחת דגימות לאנליזה ב-MS) mass spectrometry) או ב- GC) gas chromatography), או שבשתיהן בשילוב (GC-MS). מאידך, קיימות טכניקות שאינן מחייבות השמדה, כגון ספקטרוסקופיה (Raman) בה פיגמנט מזוהה על ידי קשת החזרת האור שלו. טכניקות אנליטיות של זיהוי פיגמנטים בלתי חודרניות יכולות להתבסס על ניתוח אלמנטים (X-ray Fluorescence Spectrometry- XRF) או על הניתוח תבניות המבנה מולקולארי (Raman Spectroscopy). תוצאות טובות במיוחד מתקבלות בשילוב שתי השיטות. כל דרך זיהוי בלתי חודרנית חייבת לכבד מספר אמות מידה: ● רגישות ● ייחודיות (לזיהוי ודאי זה או אחר) ● אפשרות של שימוש הטכניקה במקום ● רזולוציה מרחבית - בהקשר של חתך רוחבי של אזור החדירה, או עומק החדירה. ● עמידות להפרעות, למשל הפרעות הנובעות מחומרי המצע...
השנה פתחו בצ'כיה פקולטה שלמה המוקדשת ללימודי שחזור יצירות אומנות. באקדמיה ללימוד אומנויות בדרזדן מספיק ללמוד 10 סמסטרים על מנת לקבל תואר "משחזר". באקדמיה המלכותית ללימודי שימור אומנות, השייכת לבית הספר הוגסקול באנטוורפן ניתן להגיע תוך שנתיים לתואר בסיסי ותוך שנתיים נוספות לתואר מסטר בשימור ושחזור. באוניברסיטת פורטסמות האנגלית, קיים קורס של שנתיים בלבד ללימוד עקרונות השחזור והעיצוב הדקורטיבי... אכן, יש בארץ ובחו"ל מסגרות רבות ללימוד רזי השמור והשזור של יצירות אומנות, מבנים, ספרים, חפצים בעלי ערך היסטורי או ארכיאולוגי, בהיקפים ובעומקים שונים. עדיין, יהיו אנשים ומקורות שינסו לחשוף על רגל אחת את מסתורי המקצוע. הניסיון עצמו אינו פסול, שאיפת שיפור רמת הידע בכלל האוכלוסייה הינו מטרה נעלה לכל הדעות, גם לשלנו... הבעיה מתחילה כאשר אנשים מלאי רצון טוב מקבלים (או לוקחים) לידיהם משימה מקצועית, ובאים לפטור אותה עם אותו ידע שטחי, כאילו מתכון לתבשיל חדש. גרועים פי כמה הם הגורמים המתעקשים לשכנע את הציבור כי הדבר ניתן ומומלץ... כמו יצרני תוכנות שחזור מידע, למשל. מערכת תקולה עליה הופעל כלי מסחרי לשחזור מידע שלא הצליח להעלות את המידע, ב-86.93% (*) מן המקרים מחמיר את התקלה, מסבך, מייקר, ומאריך את זמן השלמת עבודת האומן עד לשחזור מלא. במקרים מסוימים, העלות הכוללת הינה גדולה במספר מונים מעלות העבודה ללא התערבות קודמת עם תוכנות מסחריות. למחיר יש כמובן להוסיף את עלות התוכנה חֲסַרת התּוֹעֶלֶת (אם בכלל היא נרכשה באופן חוקי). בחנויות חומרי גראפיקה ואומנות מוכרים אריזות של צבעים ומכחולים שעל גביהם לפעמים יצירות אומנות מפורסמות. "עם חומרים/כלים אלו ניתן להגיע לתוצאות כאלו", מכריז היצרן בתמונה - השווה אלף מילים. אולי ניתן... אבל לא עמם בלבד.
(*) ממוצע של צ'יף ב-17 השנים ו-11 החודשים האחרונים.
עם פרסום הידיעון בשבוע שעבר, חילקנו את המשימות למהדורה הנוכחית. מי שקיבל על עצמו את המטלה לכתוב "כיצד מנקים את העכבר" חייך בשובבות ושיגר שתי שורות עוד באותו יום: "ראשית מנתקים את העכבר. עכבר אופטי מנקים עם מטלית לחה, או טבולה בתמיסת חומר לניכוי כלים. עכברים אופטיים שולטים היום, הם אלו עם הבטן המוארת. סוף המשימה". מה, זהו? כן. ואם יש בעיה תחליפו את העכבר בחדש. אכן, אלה שהצריכו פירוק וניקיון יסודי היו העכברים הכדוריים, כאשר אבק ולכלוך היו נדבקים לכדור עליו הוא רץ, וזה היה מביא אותם פנימה. ויש גם את העכברים עם כדור או גלגל עליון, עם בעיה דומה. אז עם מה מנקים את הלכלוך הדבוק להם? מטלית יבשה או מטוש. וגירוד קל באמצעות חפץ פלסטי כדי לגרד את המשקעים העקשניים.
ראיתם פעם סניף דואר כלשהו, בכל מקום בעולם, כשכל העמדות בו מאוישות ועובדות? אני לא, ומסתבר שזו לא תופעה ישראלית. ראיתי זאת בארה"ב, צרפת, איטליה וגם באנגליה. לא משנה כמה אנשים עומדים בתור, לפחות שליש מהדלפקים אינם מאוישים או נושאים שלט "סגור". ב- 15 לכל חודש המאבטח של סניף הדואר שלי חייב לעמוד במרחק של 50 מטר מחוץ לסניף שכן שם מתחיל התור, אבל זה לא ממש משנה את המצב: עדיין רק דלפק אחד מתוך השלושה מתפקד, ומנהל הסניף עומד מאחור עם ידיו על מותניו ו"מפקח". אבל הדואר איננו ייחודי. בכל מקום בו יש קבלת קהל יש יותר דלפקים מאנשים, או פחות משרתי קהל מדלפקים פעילים. כמו שכבר אמרתי, אני לא חושב שמדובר בתופעה ישראלית אלא בתופעה גלובלית הממחישה כמה נותני השירות מחרבנים (תסלחו לי על הביטוי) על הזמן של מקבלי השירות. מישהו מאמין שלאחר ההפרטה של רשות הדואר יחול שינוי כלשהו (פרט ללוגו שבוודאי ישתנה)? אני לא מאמין.
המפקח על הבנקים דחה את מועד כניסת תקנות חריגת האשראי בחצי שנה. לא, הוא לא קיבל שכל... הוא קיבל רגליים קרות!. מדוע ? לפני כשבועיים דווח על 54% מלקוחות הבנק שלא טרחו לסדר את האשראי, אתמול הוברר מדוע. 59% מלקוחות הבנקים חורגים מהאשראי! עכשיו תארו לכם איזו קטסטרופה (בשנת בחירות) הייתה מתחילה בראשון לחודש ינואר 2006. אבל אם מר להמן חושב שהמצב ישתנה, אז יש לו טעות! רק אם 59% מן האוכלוסייה יזכו בטוטו במהלך החצי שנה האחרונה, יש סיכוי שהמצב ישתפר.
פינת הגנב
אני יודע שנמאס לכם שאני מזכיר את הגנב שמעבר לכביש. אבל אל תתפלאו אם יופיעו ברחוב שלכם עוד ועוד כספומטים. מדינת ישראל אישרה לבנקים לגבות עמלות חריגות על משיכות שנעשות מכספומטים מרוחקים ממקום הסניף. תעשו לי טובה ואל תתרמו לבנקים כסף! רוצים למשוך 100 שקלים? מישכו מאתיים... הבעיה היא שיש לי תחושה שלא ירחק היום וגביית העמלות תהיה ביחס ישר לגובה המשיכה, ויש לי הרגשה שהממשלה תאשר זאת.
אגב נותני שירות
גם אתם בטח קראתם על כל הטריקים של עובדי מדינה לנפח את משכורתם. אני חייב להודות שהיצירתיות לבדה מחייבת תוספת יצירתיות. אבל מצד שני מדובר בסקטור בלתי ניתן לצמצום שרק מתנפח ולא חשוב איזו דיאטה מנסים לעשות לו (חוקן רבותי, רק חוקן) סקטור שפעמים כה רבות בקושי מתפקד כשמדובר במתן שירות לציבור, ובחסות ההסתדרות שובת לעיתים כל כך קרובות מבלי שאיש יגבה ממנו את המחיר. לא יודע מה איתכם, אבל אני מת להיות עובד מדינה, אבל מה כדי להיות עובד מדינה אתה חייב להיות קרוב משפחה של מישהו כמו אלי לנדאו, ואני לא. תמיד טענתי שנולדתי למשפחה הלא נכונה, אבי שיבדל לחיים ארוכים יקה ישר כמו סרגל שעד סוף ימיו תבער בו חמתו על אי הצדק המתחולל במדינת ישראל... לא מישהו שאתה יכול לצפות ממנו לפרוטקציה (או שיעבוד בשירות המדינה). אין ברירה, צריך להתחתן נכון... גם כאן כשלתי (חמי הוא יקה בריטי שלא יודע כיצד לדאוג לפרוטקציה למישהו). נצטרך להסתדר לבד, אתם ואני...
פינת העסק המצליח ("שלעפר גאלרי")
בטח שמתם לב לסינדיקט הקבצנים בצמתים. בתל אביב הוא נפוץ אבל לא באותה מידה של מקצועיות כמו בירושלים. ולדעתי הירושלמים מוכרים זיכיונות פלוס הדרכה, אבל מה? הם לא ממש טורחים לעדכן את התל אביבים בשיפורים הטכנולוגיים של ענף הקבצנות. למעשה הבחנתי בכך רק לפני 6 שנים. בחור צעיר בשנות ה- 20 לחייו, יפה כמו מלאך ניגש למכוניות העומדות בצומת בפוזה של בעל פיגור שכלי מתקדם, וגרף הון. לא היה חלון שלא נפתח. שנה לאחר מכן ראיתי את הבחור עומד בצומת אחרת, נקי ומצוחצח, חובש כיפה ומתחנן לפרנסה, הפעם ללא הפוזה של המפגר. כמה חודשים מאוחר יותר הוא כבר היה עם גבס וקביים, בהפסקות הקפה הוא היה מוריד את הגבס כדי לתת לרגל לנשום. אבל שיא השיאים ארע לפני כשנה. עמד לו הבחור באמצע הרחוב עם הגבס והקביים ובכה בכי תמרורים. הלב נשבר הארנקים נשלפו. עמדתי והבטתי בו כשעה ארוכה. בשעה 11:00 כמו שעון שוויצרי הוא עזב את משמרתו, הסיר את הגבס והקביים הפקיד אותם בידי בעל קיוסק בסביבה והלך לקנות קפה בארומה. ולאחר הקפה בחזרה לעבודה. בכלל הקבצנים בירושלים הם ליגה אחרת (לא תמיד עם שכל). כך למשל, עומד לו קבצן ענק מול בית הכנסת הגדול וגובה מהעוברים והשבים (שמתם לב שחובשי כיפה נדיבים יותר מאיתנו החילוניים?). הבעיה היא שהנ"ל גדול ואני מתכוון לגדול ממש! כך שחצי מהעובדים והשבים נכנסים להתקף חרדה ועוברים לצידו השני של הכביש. 100 מטרים למטה יותר עמד לו קבצן בצומת, מקולף עור, פצוע וכולו אומר מחלה. בצומת זו מספר החולפים ברמזור באדום עשה הרבה טוב לתקציב משטרת ישראל. אלופת העולם היא הקבצנית שבמושבה הגרמנית. אישה מבוגרת קטנת קומה, חיכנית ולבושה ספק כדתייה, ספק בלויים. היא במושבה כבר למעלה מ- 12 שנה ויש לה לקוחות קבועים. כך למשל שותפי לשעבר, שאם רק היה מפקיד את כספו בבנק באדיקות כמו שהוא נותן לה את קצבת השבועית, היום היה פטור מצו עיכול על רכבו. זה לא שהוא צדיק גדול, הוא משוט לא יכול לאמור לה לא. הקבצן המוזר ביותר בירושלים ימצא לעיתים בתל אביב וראיתי אותו גם בירושלים. הוא בעל רגל אחת והולך על קביים, בידו קופסת שימורים עם 5 מטבעות. הוא ניגש אל קורבנו מאחור וליד אוזנו מקפיץ את המטבעות בקופסה, מה שגורם לקורבן לזנק בבהלה. לא יודע האם הוא מצליח, אבל אין ספק שהוא מוזר. המסתורי ביותר הוא אותו אחד שבמשך כמעט חמש שנים ישב לו בפינת הרחוב במעיל עם כובע המעיל מכסה את ראשו, וידו פשוטה... זהו. אחרי שהבנתי שלא מדובר במיצג אומנותי (אחרי הכול, אנחנו בירושלים) הבנתי גם שבכלל לא בטוח שמדובר באותו אדם. הרי הכובע מסתיר את זהותו והרי איש איננו יכול לשהות באותה פוזה כל כך הרבה זמן. תל אביב לעומת זאת היא מטרופולין מודרני וחסר דמיון, הקבצנים התל-אביבים חסרי אפיון וקל לנפנף אותם, אין להם שיק. וסביר להניח שלאף אחד אין זמן לשים אליהם לב. לא חבל? מדובר בעסק הרווחי ביותר שיש אחרי זנות. למה לא להכניס בו קצת נשמה.
עיתונאים עצלנים
בכל בוקר בשמונה לאחר שהכנסתי את בתי לבית ספרה במושבה הגרמנית אני ניגש לארומה לשתות את הקפה של הבוקר תוך קריאת כל העיתונים. מדובר בהרגל של שנים ואני לא היחיד. שעת הבוקר בארומה היא מעיין מועדון חברים. כאן נכנסים הכתבים הזרים לפעולה בכל אירוע, ולא חשוב כמה חשוב הוא. יצוץ לו שדר רדיו, טלוויזיה, צלם עיתונות או כל אחד אחר וינסה לחסוך באנרגיה תוך שהוא אפילו לו טורח לצאת מגבולות בית הקפה. עם גמר מנת הראיונות שלו הוא מתיישב כאחד העם ושותה את הקפה שלו. התוצאה בשלוש השנים האחרונות הופעתי 3 פעמים בטלוויזיה הישראלית, עשרות פעמים בטלוויזיות זרות (בחסות כתב ה- AP שאף פעם לו זוכר שכבר ראיין אותי יותר מדי פעמים. 3 ראיונות נתתי לרדיו ולמעלה מ- 5 פעמים צולמתי לעיתונות. וכל הללו מבלי להתייחס לבלגאנים הפרטיים שלי שמגיעים לעיתונות אחת לשנה. אני אוהב את הקפה של ארומה אבל מתחיל להימאס לי לספק את חוות דעתי בכל תחום אפשרי לכל אזרחי העולם. אני חושב שמאמר שבועי במגזין צ'יף, מספיק.
עידן הטלוויזיה?
הפצת התכנה שכתבתי ובדיקת הסטטיסטיקה של השימוש בה הסבירה לי לראשונה מדוע הרדיו לעולם לא ימות. מספר הצופים בתחנות מוסיקה גבוה יותר מסרטים, חדשות ואפילו ספורט. אבל מוזיקה זה משהו ששומעים? וסביר להניח שאלו שאכן צופים באמת משאירים את המחשב פתוח ועוסקים בענייניהם תוך הקשבה למוזיקה שברקע. מי צריך טלוויזיה? אגב, כדי להזכיר את התכנה ניתן להוריד חינם מ... http://www.videowebgate.com ואם יש לכם הערות אשמח לשמוע אותן
תגובת המערכת תוך כדי עריכה: עמית יקר: ידוע לכולנו כי עובדי מדינה רבים, ישרים ובעלי מוסר עבודה גבוה, מקצוענים טובים עד מעולים, חרוצים, העוסקים במגוון תפקידים בשירות הציבורי, עסוקים מדי במילוי תפקידיהם על הצד הטוב ביותר מכדי להשקיע את זמנם בתחמון המערכת. חבל שמה שרואים מבחוץ זה רק את עמיתיהם המנצלים את השררה לתרגול "מצוות" המאמץ המזערי, ולטובתם האישית. שמות ודוגמאות אין ספור לשני הצדדים, שמורים במערכת. אגב, נראה לנו כי דווקא התברכת בענייני משפחה. פ.ג.
"Vely stlange...all Islaelis look the same to me..."
● ניידים ופשע - מקרה שערורייתי שארע לאשת עסקים מחו"ל בזמן ששהתה בישראל. שותפה הישראלי השיג ראיות לתבוע את חברת הסלולארי שלה בחו"ל. ראו כאן
● מי שמפתח אתרי אינטרנט בוודאי רוצה שאת האתרים שלו יכלו לראות משתמשי רשת רגילה וגם משתמשי רשת אלחוטית. באתר של IBM מסבירים כיצד להתאים את הדפים הישנים לרשתות אלחוטיות - ראו כאן
● כמה הייתם משלמים בעבור שם מסחרי של מחשבים מיושנים? Atari, שם המסחרי של המשחק משנות ה-'80, עבר מיד ליד לפני שחברה קנתה אותו ב-2001 והחלה להשתמש בו כשם ארגוני ב-2003. בינתיים, המשחקים של אטארי חזרו לחיים בטלפונים הניידים ובמשחקי טלוויזיה ביתיים. אבל, מי שחוזר בגדול הוא שם ה-Commodore, שנמכר בשנה שעברה בסכום שמעל 32.7 מיליון דולר! הרוכש עומד להציג מוצרים חדשים - משחקים ומולטימדיה- תחת שם המותג הזה בתערוכת האלקטרוניקה והמחשבים בלאס ווגאס בעוד חודש. בין הקומודור החדשים: -קופסה המתחברת לאינטרנט, עם טונר דיגיטאלי של טלוויזיה, ודיסק קשיח, המנגנת מוזיקה שמורידים, מאפשרת לשחק משחקים או לראות וידאו על פי דרישה. ה- Commodore Navigator, מכשיר נייד עם דיסק 20GB, מבוסס מערכת הפעלה WinCE לאחסון מוזיקה ווידאו, עם GPS ומסך מגע של 3.6 אינצ'. למקור ● ל-HONDA יש רובוט שיודע למזוג ולהגיש קפה. ל SONY יש את ה QRIO, שעושה מגדלי קוביות כמו ילד בן שלוש, וגם מזהה פנים אנושיים. גם ל-TOSHIBA יש רובוטים עגלגלי מראה שמטרתם לסייע לילדים וזקנים במקומות ציבוריים. M2 הוא רובוט בגודל מלחייה שעומד בניסויי קרינה במעבדות סנדיה שבארה"ב. אבל באוניברסיטת וויילס קיבלו תקציב, שימו לב: כדי לפתח רובוט המחקה את תהליכי החשיבה האנושיים...האם קרב היום בו נורה למכונה לבצע עבודה כלשהי, והיא תבוא לנו בתירוצים?
השבוע ניסו למכור לנו עצות להגנה נגד גז ראדון. "הוא גורם לסרטן", כתבו כמו תמיד. גם פודינג וניל יכול לגרום לסרטן אם מזריקים אותו לעכברים תמימים פעמיים ביום במשך שנתיים, אבל נעזוב את זה. נודה כי יש לנו בעיה עם יועצים. מצד אחר אנו בצ'יף בהחלט בעד קבלת ייעוץ בנושאים אשר מעבר לבינתנו (זוכרים את מילותיו של מר גורן?). מאידך, היות וגם אנו עוסקים בהיבט מסוים של הייעוץ, פיתחנו רגישות ו"חוש ריח" מיוחדים לזיהוי שרלטנים. אבל נודה: לראדון אין ריח.
חודש ינואר הקרוב מוקדש על ידי הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב- EPA, המצהירה כי הגז הזה, ממקור פנימי במבנים, הנו הסיבה הראשית לסרטן הריאות בארצות הברית בין הלא-מעשנים. הם גם מעריכים כי בבית אחד מתוך 15 קיימות רמות גבוהות מן המומלץ של הגז. (בין כלל התושבים, הסיבה הנפוצה ביותר לסרטן הריאות הינה עישון, השנייה חשיפה לראדון, והשלישית עישון פאסיבי...) ראדון - Rn - הינו יסוד רדיואקטיבי , גז ללא צבא או ריח, שניתן להפוך לנוזל שקוף או למוצק אָטוּם וזוהר. הוא נוצר מהתפוררות רדיואקטיבית של הרדיום, ומשתמשים בו בטיפול בסרטן, כסמן לגילוי נזילות, ובשיקוף רדיוגראפי.
גז הראדון נמצא בכל מקום - במבנים מכל סוג, ובאוויר הפתוח. מקורותיו הם האדמה והסלע אשר מתחת לבתים, מי תהום וחומרי בנייה. לא קיימת עדיין רמה "בטוחה" מוצהרת, ולכן ה- EPA ממליצה לתקן בתים בהם מוצאים בין 2 ל-4 או יותר pCi/L - pico Curies per Liter של ראדון. הרמה הממוצעת בבתים בארה"ב עומדת על 1.3pCi/L הרמה הממוצעת באוויר הפתוח עומדת על 0.4pCi/L, כלומר עשירית מהרמה המרבית המחייבת בדיקה ומעקב בתוך המבנים על פי EPA. עבור המעשנים, הסיכון לסרטן הריאות מתגבר לאור התופעות הסינרגטיות בין עישון לראדון. באוכלוסייה הזו, 62 איש מתוך 1,000 נידונים למות מסרטן הריאות. בגוף האדם לא מופיעים סימנים מידיים להשפעתו של הראדון. סרטן הריאות הינה המחלה היחידה* לה הוכח קשר סיבתי, על פי הוכחות ביולוגיות ואפידמיולוגיות, והיא מופיעה בין 5 ל-25 שנה לאחר החשיפה. כמו כן, לא הוכח הבדל של רגישות על פי גיל (ילדים או מבוגרים). גורם שמקשה על העבודות האפידמיולוגיות הקשורות לראדון, הוא העובדה שאנשים עוברים מקום מגורים פעמים רבות למשך פרקי חייהם. ממשטחי זכוכית שנחשפו לאורך זמן לגז ראדון ניתן לגלות את רמות הגז אליו הכלים נחשפו, באופן רטרוספקטיבי. על כן, אפשר להשתמש בכלי זכוכית שעברו מבית לבית לאורך זמן רב יחד עם תושביו (שהחליפו מקום מגורים) בכדי להעריך את רמת החשיפה שסבלו האנשים. גורמים נוספים המשפיעים בתחלואה הם שינויים בהרגלי העישון של החולה ושל בני משפחתו, או עמיתיו לעבודה, חשיפה לגורמי סרטן אחרים, פוטנציאל גנטי, סגנון חיים, והעדפות חימום/קירור/אוורור ביתיות.
*עד אשר נכנע, ושוב נזמין בדיקת ראדון למרתף של צ'יף בנס ציונה, ימשיך לכרסם בנו החשש כי שגויה טענתם של החוקרים, ובעצם... ריכוז גבוה של ראדון גורם גם אחרי 20 שנה לשמחת יתר, שפע אנרגיה, ורצון לעבוד בשעות בלתי שגרתיות. שיגעון שכזה...
ראש הממשלה בן 77 חש ברע בלשכתו בשעות הערב, והמדינה עצרה נשימתה. היחידה לאבטחת אישיים השתלטה על מבצר הדסה, נפרסה ותפסה מיקומים אסטרטגיים. ראשי ממשלות זרות צלצלו, לוח השידורים השתנה, וכתבים חזרו שוב ושוב על אותם הדברים כמו פטיפון מקולקל. החולה הכיר להם תודה וחיש דאג לסבב טלפונים ביניהם ברגע שהתפנה לכך. מספר ימים לפני כן, איש היי-טק בן 53 חש ברע במשרד בשעות הערב, רק שבוע לאחר שנקלט במקום עבודתו החדש. צוות מד"א שפינה אותו לבית החולים נדהם לראות כי הוא יותר עסוק בהתנצלויות בפני חבריו מאשר בשלומו האישי. הם גלגלו את האלונקה במסדרונות השיש והזכוכית, והאיש רק דאג: מי יעביר את כרטיסו ביציאה?
מזלטובים
● ביום הולדתו, לרמי לוי משיווק השקמה ● ביום הולדתה, לדלית גלקר מאשדוד ● ביום כלולותיהם לדבורה ליפשיץ וגבריאל גטניו ● בחנוכת הבית: למשפחת זילברשטיין
הצהרת אחריותריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
