אנושי ביותר

"הגורם האנושי", כתבנו לעיתים קרובות, "הוא שיאן הגורמים לאובדן מידע". קל מאוד לגלגל לקטגוריה זו מגוון מקרים שראינו ב-20 שנות עבודות לשחזור מידע. הגיע הזמן להתוודות בפניכם כי לא התכוננו לכתבה זו בעוד מועד (כלומר, ב-1986 רווית החיתולים והמוצצים). אכן לא תעדנו כדרך השיטה המדעית את התיאור המפורט של כל אחד ואחד מסיפורי אובדן המידע שהגיעו אלינו. היום אבל, בניתוח רטרוספקטיבי מסתבר שכל המקרים, 100% מהם, נגרמו על ידי הגורם האנושי הידוע לשמצה.
תחת "Human Data Loss Risks" נהוג לקבץ את ההאקרים, את הגנבים ואת הוונדלים. ועוד את העובדים הממורמרים המוחקים מידע בזדון רגע אחרי שננזפו או פוטרו, ועוד רגע לפני עזיבתם את הארגון. כל זאת, כאילו שהגורם האנושי מונע על ידי כוחות הרשע בלבד. אגב, זה לא נראה רחוק מן האמת אם להתחשב במספרים הגדולים של גניבת מחשבים ומצעי מידע. המהדרין משכילים להוסיף את התאונות: מחיקה או דריסה של קובץ בהיסח הדעת, מתן פקודה שגויה שעלולה להקשות גם על בחירת הגיבוי האיתנה מכולם ועל כלי השחזור הסבירים ביותר.
ואיפה כאן הבאגים בתוכנות שקנינו או בנינו? והיכן למקם את קריסת הדיסקים וקריעת הקלטות, שריטת התקליטורים, הקצרים בבורדים, שריפת השבבים ושאר אסונות במוצרים מעשה אדם? אז או. קיי., אם מעשה אדם הם  - ובלעז "Artifacts" - אז ניתן לטעון כי גם כל תקלה שלא נצפתה מראש, כל שגיאה לוגית או התנגשות שבהם, הן נגזרת מחוסר השלמות של הגורם האנושי שהגה, תכנן ו/או בנה את אותן המערכות.
למשל, כאשר שריפה -או אסון אחר- שהתחילה כתוצאה מרשלנות של אדם מכלה את מיטב המידע הארגוני, אין ספק כי האשם הוא הגורם האנושי (ראו למשל, את המקרה של מפעל מזרוני Paradise, בו היה היקף הנזק של כ-12 מיליון דולר. שם שחזרנו את הנתונים באוקטובר שנת 2000)
זאת ועוד, היות ושריפות, הצפות, הוריקנים וטורנדואים, רעידות אדמה, טסונאמיים, התפרצויות שמש או התפרצות הרי געש הן תופעות טבע ידועות, שמועד התרחשותן אינו ידוע מראש. והיות והגורם האנושי לעיתים קרובות אינו מגן בעוד מועד ובצורה נבונה על עצמו ועל רכושו ועל המידע שלו מפני איתני הטבע בדרכים השונות אשר לרשותו, אזי כי הגורם האנושי אחראי לכך שתופעות טבע אלו הצליחו לקבור את המחשבים, להרוס את הדיסקים, או למחוק את הביטים ללא חלופה נאותה. במקרים אלו, "גורם אנושי" שלא שמר את הקבצים והספריות, הדואל והתמונות העדכניים שלו מחוץ ו/או הרחק מאתר האסון, הוא "גורם אנושי" שיצטרך להתחיל מחדש... מאפס.

מה שמעטים מעיזים להוסיף, הוא כי גם אם המידע החיוני טופל, נשמר וגובה במפגן של אחריות יתרה, לא תמיד ניתן לעשות בו שימוש מידי, או בכלל, עקב תקלות נפוצות ובלתי צפויות בנקודת התורפה המפתיעה מכולן: תהליך השחזור. רבים מלקוחותינו יעידו: גילוי עובדה זו משאירה טעם רע של גורל שבגד בנו.

לקריאה נוספת: סודות הגיבוי האופטימאלי

מה חדש? - המשך משבוע שעבר

בשבוע שעבר, כזכור, החלו חגיגות השקת גרסת BOS v2.2.2 המשופרת. מאמץ רב הושקע בה, ונכללו בה מיטב השיפורים על פי בקשות שהתקבלו מלקוחות במהלך שנת 2006.
בנוסף למאפיינים החדשים שמנינו בגיליון הקודם ניתן גם לציין:

כמה מן המאפיינים החדשים הקשורים לשחזור דואר אלקטרוני
בעת השחזור של פריטים ל- Outlook ניתן לשחזר את כל הפריטים (קבצים, ספריות) לאותו PST, או לפצל באופן אוטומטי את המידע לקובצי PST חדשים בהתאם לתיבות הדואר השונות.

ועוד התחדשנו ביכולות הבאות:
1. בין האפשרויות לגיבוי ב-BOSConfig נוסף מאפיין בשם "Advanced Backup Module"

2.  המודול "DiskAlive" שונה על מנת לסרוק בדיווח המערכת את יום האירועים הקלנדארי - משעה 00:00:00  ועד 23:59:5923:59:59

3.  המודול "DiskAlive" שונה על מנת שיתחיל לעבוד רק אחרי שהשירות נפתח לגמרי, על מנת לאפשר אתחול מהיר לשירות .

4. ה- Monitor service פותח היום ספריה עם הלוג הדרוש בכל זמן שנבקש ממנו כל סוג של לוג . הדבר דורש פקודת פתיחה של explorer.exe
●   שינוי זה בוצע על מנת למנוע פרצות פוטנציאליות.

5. השתנו הצלמיות (אייקונים) של BOS Monitor Service וכעת הוא מראה את מצבו של הלוג האחרון במגש הצלמיות

6. האינטראקציה עם מערכת ה-Monitor Service שופרה בצורה משמעותית!-נסו ותראו.

7. גם ה-Enterprise Manager לא קופח, חלו שינויים בצורת גלילת העכבר.

8. בשירות החיוני כל כך Diskalive, לוג האירועים שונה על מנת להתגבר על שגיאות בלתי צפויות בעת עיבוד הלוג.

לרשימת החידושים המלאה

מצעי זכוכית

חברת האחזקות היפנית Konica Minolta הכריזה בתחילת פברואר על השקעת 5 ביליון יין (100 יין = כ- 3.5 ש"ח) בבניית מפעל במלזיה לייצור זכוכית לדיסקים קשיחים. הצמיחה הצפויה בשוק הציוד האלקטרוני לצרכן שכולל דיסקים קשיחים (כגון נגנים ומחשבים ניידים) היא זו שדרבנה את קבלת ההחלטה. שוק הדיסקים הקשיחים העולמי -אומרת התחזית- יגדל בכ-20% לשנה. וכמובן שידרוש את אותו גידול בצריכת הרכיבים.
Konica, היא היצרנית השנייה בגודלה בעולם של מצעי זכוכית לדיסקים (25%) אחרי התאגיד Hoya, המייצר יותר מ-50%. לקוחותיהם הם יצרני הדיסקים כגון סיגייט והיטאצ'י. IBM, לאחר שייצרה דיסקים עם פלאטות זכוכית במשך מספר שנים, גם החלה לשווק אותם בעבור מוצרי הצריכה, בפורמאטים IDE/ATA.

תפקיד מצעי הזכוכית בפלאטות הדיסקים הקשיחים הינו לתמוך בשכבות הדקות של חומר מגנטי המכסה את שטח פני הפלאטה ומכיל את המידע בצורת מטען חשמלי. כדי להתאים לתפקיד זה, החומר חייב להיות קשיח, קל לעיבוד, קל במשקלו, יציב, אינרטי מבחינה מגנטית, זול וזמין יחסית. החומר הנפוץ למטרה זו הייתה עד כה סגסוגת אלומיניום המתאימה לדרישות אלו.
בהתאם לדרך סחרור הפלאטות תחת ראשי הקריאה/כתיבה המרחפים בגובה נמוך, חשוב מאוד ששטח פני הפלאטות יהיה שטוח וחלק ביותר. זהו תחום הנמדד במיקרונים, ובו הדיסקים הישנים יותר, שהסתובבו במהירות נמוכה יותר וגובה ריחוף הראשים היה גדול יותר, אחידות שטח פני הפלאטה הייתה פחות בעייתית. היום, פלאטות פחות אחידות (ברמת המיקרוסקופיה האלקטרונית) יכולות להוביל להתנגשויות ולתסמונת הידוע כ"קריסת ראשים" - head crash. ובדיוק מאותה סיבה החלו יצרני הדיסקים לחפש לפני מספר שנים, חלופה לאלומיניום. כך הגיעו לזכוכית, תרכובות זכוכית, וסגסוגות מגנזיום.
בהשוואה לפלאטות מאלומיניום, ניתן לזקוף מספר יתרונות לזכוכית:
איכות טובה יותר זוהי הסיבה העיקרית לבחירת הזכוכית, פלטות חלקות ושטוחות יותר ישפרו את אמינות הדיסק ויאפשרו מהירויות סיבוב גבוהות וגובה רחיפה מועט יותר.
בנוסף, הזכוכית קשיחה יותר מן האלומיניום בהשוואת חלפים בעלי אותו משקל. קשיחות יתרה מצמצמת את הרעש והרטט במהירות סיבוב גבוהה. אגב, החיפוש אחר קשיחות מוגברת היא גם אחת הסיבות להקטין את קוטר הפלאטות.
הקשיחות המוגברת גם מאפשרת לייצר פלטות דקות יותר מאשר מאלומיניום. כך ניתן גם לארוז יותר פלאטות באותו נפח מארז של דיסק. כמה שיותר דקה הפלאטה, היא גם שוקלת פחות, חוסכת מאמץ למנוע ומצמצמת את זמן ההתנעה ממצב מנוחה.
שינוי הנפח של החומרים תחת השפעת הטמפרטורה הוא פרמטר נוסף בו הזכוכית מנצחת. היא נמתחת הרבה פחות מן האלומיניום. במצב בו פלאטות מסוימות נושאות 35,000 טרקים לאינץ' או יותר, ההתמתחות הזעירה ביותר יכולה להזיז את הטרקים. מנגנון ה-servo של הדיסק מחפה על ההתמתחות והתכווצות, אבל עדיין עדיף להשתמש בחומרים בעלי יציבות תרמית - כך נדרשת פחות התאמה מצד הדיסק והביצועים משתפרים.

החיסרון הבולט של הזכוכית בהשוואה לאלומיניום היא שבריריותו, בעקר בשכבות דקות. וזו הסיבה שחברות רבות מנסות תרכובות של זכוכית וקרמיקה. אחת מחברות אלו היא Dow Corning, אשר המוצר שלה בשם MemCor -עשוי זכוכית עם תוספות קראמיות, שעשויות לצמצם את סיכוי השבירה. לעיתים תרכובות אלה רק מכונות "זכוכית", בדיוק כפי שפלאטות מסגסוגות של אלומיניום ומתכות אחרות מכונות "אלומיניום".

המפעל של Konica Minolta לפלאטות מזכוכית יהיה השלישי שלהם ביפן, יתחיל להבנות בחודש הבא וצפוי כי את היצור יתחיל בעוד שנה. הוא ייצר מצעי 1.8 אינץ' לשימוש בנגנים נישאים, ומצעי 2.5 אינץ' למחשבים אישיים נישאים. יכולת התפוקה ההתחלתית  שלו תהיה של כמיליון מצעים לחודש, אך החברה שוקלת להגביר את היכולת לכ-3 מיליון בחודש בעתיד, בהתאם לדרישה.
 

ממה הם חיים?

"יש נטייה לחשוב שקהילת הקוד הפתוח מורכבת במלואה ממתנדבים, שאיכשהו עובדים חינם במרתפים שלהם. אנשים כאלו, ללא יוצא מן הכלל, באים מתחומי המחקר או מהשירות הציבורי", ציטט רובין הומן בשנה שעברה את דוברה של Red Hat. חברה זו מציעה מוצרים מסחריים לשוק הארגוני, ובין לקוחותיה נמנות גם מיטב החברות בוול-סטריט.
הקוד הפתוח פורח. כמיליון וחצי משתמשים רשומים ב-SourceForge.net, מערכת שיתופית לניהול פיתוח התוכנה, והתוכנות שלהם נמכרות על ידי V A Software, המהווה חזית למגוון שירותי פיתוח תוכנה ומשתלבת עם מספר אפליקציות קוד פתוח. כל כך הרבה סטארט-אפים צצים מדי יום וממלאים את הרשת שתי וערב, שהאדם הפשוט שואל את עצמו שאם ניתן להוריד את התוכנה בחינם, ממה בדיוק הם חיים?.
חברת Red Hat, למשל, מרוויחה הון ממכירת מנויים. היא מחזיקה כמחצית משוק המינויים, שעל פי הערכת אנליסטים יגיע לערך כולל של 800 מיליון דולר בשנה שרק התחילה. הלקוח משלם לרד-האט אגרה שנתית בעבור כל שרת ומקבל שדרוגים, עדכונים, אישורים, ותמיכה בלתי מוגבלת למשך השנה. המודל העסקי לא בדיוק קשור לקוד, אלא יותר ליצירת הסביבה המתאימה לשימוש בקוד. בעולם הקוד הפתוח מתמחרים את התוכנה כשירות יותר מאשר כרישיון. יש חברות המציעות ייעוץ, או אינטגרציה של יישומי קוד פתוח שונות הנאלצים לעבוד ביחד במבנה מערכתי מורכב.
חברת SourceLabs מציעה שירותי בדיקת תוכנה וצרטיפיקציה, גם תחת מודל המנוי, בתחום פיתוחי ה-Java וה-LAMP (ראשי תיבות של Linux, Apache, MySQL, ו-PHP). וגם המתחרה שלה -SpikeSource-  משתמשת במודל דומה. ההבדל ביניהן, (אשר עוסקות בהפצה ובמערכות הפעלה מיצרנים שונים) לבין רד האט הוא שזו מבצעת צרטיפיקציה להפצת הלינוקס מתוצרת עצמית ולא של אחרים.
למעשה, התחרות בשוק זה מתחילה להתחזק ממש, והחברות נאבקות להיבדל. דוגמא לכך היא ההצעה של חברת OpenLogic, מפיצת תוכנות קוד פתוח לשוק הארגוני. היא הכריזה ב-2006 כי תפצה לקוחות בתביעות נגד הפרת זכויות יוצרים במוצרים הנכללים בספריית הצרטיפיקציה שלה, פרט ללינוקס. הפיצוי כמובן יבוטל אם הקוד ישונה.
במקרה של חברת MySQL המודל העסקי הוא כפול: היא מפיצה את תוכנת מסד הנתונים חינם לכל מי שמסכים להפיץ כל שינוי תחת הרישיון הציבורי General Public License- GPL, שהוא הרישיון הבסיסי להרבה מאוד תוכנות קוד פתוח. במקביל היא מפיצה את הגרסה הארגונית של תוכנת MySQL, המגיעה עם שירותים ותמיכה, ובקרוב גם עם שירותי ניטור וייעוץ. קיימים כ-10 מיליון משתמשי MySQL, אשר מהווים כשליש מכל שוק מסדי הנתונים.
תוכנת ניהול המערכות Qlusters (של חברה ישראלית) גם היא עובדת בשתי דרכים כמו MySQL, רק שחלק מהקוד הוא קנייני. המערכת לניהול משאבים של חברה זו מגיעה עם רישיון מסחרי, תמיכה וייעוץ  בתשלום. בעוד המנהל משאבים בקוד פתוח הינו דומה לתוכנה החינמית של MySQL.
חברת-Netline , יצרנית ה-Open-Xchange הוותיק (כלי שיתוף מקוון, בן עשור לפחות) דומה ביותר לחברת תוכנה מן השורה. במקור המוצר פותח בגרמניה, היה יישום מבוסס על לינוקס ועל תוכנות קוד פתוח אחרות. הוא גם נמכר בצורה כזו, ו-Compaq הייתה מבצעת את ההתקנה. כאשר HP רכשו את קומפק היא דחתה את האופן אקצ'נג' , מפני שהיה לה כבר פתרון משלה בשם OpenMail. כך שהלכו אנשי Netline והתחברו ל-Suse Linux בכדי להביא לנו את ה- Suse Linux Open-Xchange, הגרסה הרביעית למוצר. ושוב דג גדול אוכל את הדג הקטן: באה Novell ורכשה את Suse, אז חיפשה Open-Xchange מי שיממן לה הקמת מחלקת שיווק ומכירות, וכך נוצרה החברה האמריקנית. זו מוכרת דוקומנטציה, שירותים, תמיכה, הדרכה וסמינרים מקוונים. היום, כל חודש מורידים בין 5,000 ל-9,000 איש את הקוד, וקהילת משתמשים כה גדולה תורמת לעיתים קרובות בצורה עקיפה למטרות החברה המסחרית. למשל, ביצוע סקר גלובאלי יכול לעלות בין 200 ל-300 אלף דולר, אבל באותה מידה אפשר להשיג את המידע בחינם מקהילת הקוד הפתוח. הם גם מנסים את היישומים על גבי פלטפורמות שונות. משהו כמו משפחה גדולה שלא איכפת לה לערוך טעימות במפעל השוקולדים של הדוד...

תרופה לכל מכאוב

בזמן שבחו"ל חגגו את חג האהבה, ה"וולנטיינס", בישראל ניצלו חנויות ורשתות שווק את ההזדמנות לקדם את מרכולתן. בתחום המחשוב המועד "נחגג" בהפצת וירוסים הקשורים לנושא.
על אף התוכנות המסחריות המותקנות ברוב מחשבי מכרינו, היה גם מי שנדבק ולא בדיוק חש אהבה כלפי החברים שהדביקו אותו.

אהבה

במעבדה ניקינו השבוע מוירוסים כמה וכמה מחשבים כאלה, ואילו טכנאים ומנמ"רים נבונים פשוט חזרו אחורה ב"מכונת הזמן" של BOS, לגרסאות קבצים וספריות שהיו נקיים מקוד זדוני.
לזה אנו קוראים "Panacea" - כאשר תרופה אחת מרפאה מחלות רבות (וירוסים, מחיקות, גניבה, שריפות, ועוד ועוד...)

Hard Tape

לא רחוק היום שקלטות הטייפ לאחסון מידע יהפכו לפריט מוזיאוני, כמו גלילי הסרט למכונת הכתיבה של אימי, אותם היא מבקשת לייבא עם כל אורח העומד להגיע מדרום אמריקה. אבל קשה להרגיל אנשים לשינוי, בעיקר כאשר זה לא סתם אנשים אלא מערכות גדולות ומסורתיות, מרובות נהלים והרגלים. זה המקרה בצי ארצות הברית. ארגון זה הבין את הצורך לעבור לדיסקים קשיחים, תוך שמירה על יתרון הניידות. על מנת ליישם זאת וגם לעזור לאנשיו מעבר ללא משבר רעיוני, בחר הצי ב"קלטות" המכילות דיסק קשיח, ושמם הינו HardTape (מתוצרת Audavi). על מצעים אלו יועבר המידע במערכות MIST (או 2C Mission Information Software Transfer System) שיגיעו עם מפרץ SCSI צר (50 פינים), במקום כונני הטייפים של 8 מילימטר שהגיעו כנראה לסוף דרכם.

הדיסקים הקטנים ישמשו למעבר מידע כגון מפות, מסלולי אוויר, וכו') אל תוך פרטישנים מיוחדים של תוכנה ב-Mission Computer ובתוכנות ה-Advanced Control Indicator Set  Operation Flight Programs. כל יחידה מגיעה במארז מוקשח.
החיבור של הכונן מתאים גם כממשק ל- SCSI bus הצר המסורתי שהיה עד כה בשימוש, כך שאין צורך לבצע שדרוגים נוספים בחומרה או בתוכנה של כל היחידות הפזורות על הגלובוס.
 

הקוראים כותבים

● כתב דוד שי (וצדק!):
"שלום רב, הופתעתי לגלות בגיליון הטרי של Chief Magazine את השימוש בביטוי הלטיני Vox populi - Vox Dei, בזמן שכבר מאות שנים קיים ביטוי עברי מקביל, "קול המון כקול שדי". נחמד להשתמש לעתים בלטינית (וטוב שיש קישור לוויקיפדיה לטובת אלה שאינם דוברים לטינית שוטפת), אבל לטעמי עדיף לשמור את הלטינית למצב שבו אין תחליף עברי הולם".

● גליה הפנתה את תשומת לבנו לכתבה על המשכורות בהיי-טק שפורסמה בגלובס והופיעה גם ב-MSN.
ואנחנו אומרים מה פתאום אופ-שורינג?! עניי עירך קודם. אלא שלמעשה, עניי עירנו שבהיי-טק חיים לא רע בכלל...
 

בלוגרים כותבים

● בחור בשם מיכאל קווין  (25 שנים כמתכנת, בעיקר בתחום ה-DotNET.) כתב השבוע בבלוג שלו:
"....Vista מנטרת את מצב הדיסק הקשיח שלך ומדווחת כאשר יום הדין מתקרב ומאפשרת הזדמנות לגבות מיד את הדיסק המקרטע"
(באמת תודה ביל, BOS עושה זאת ויותר עבור משתמשיה, גם בדיסק המקור וגם בדיסק הגיבוי כבר מספר שנים!).
"...כך שהדבר המובן מאליו לעשות הוא לקבל את הצעתה של Vista ולגבות את הדיסק הגוסס. כך עשיתי. הדבר המגוחך הוא שוויסטה עומדת על כי אני גם אגבה את כונן C שלי לאותו מיקום הגיבוי בו זמנית!!!. טוב, נחש מה מיקרוסופט, אני לא זקוק לגיבוי של כונן ה- C שלי בעל ה-500GB נפח! - אני רק צריך לגבות את הדיסק 80GB שלי שעומד למות. ברגע זה אין לי מקום לגבות C. הודעת המסך שלכם אומרת : "הדיסק בו מותקן Windows תמיד יהיה כלול בגיבוי". ולא ניתן לבטל בחירה זאת!.
אני מוצא הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניי לגבי Vista. רוב הדברים קשורים לטאקטיקות פארנוידיות נגד פיראטיות, שיש להם יותר השפעה על משתמשים לגיטימיים מאשר על פיראטיים, וגם מחסומים מגוחכים כנגד החומרה שלך והתוכן בתשלום (Premium Content) שרכשת ומכיל "הגנת תוכן". היא בעצם ובכוונה תקלקל את האודיו שלך אם תנגן מוזיקה עליה שילמת אך בחומרה שלך חסרה ההצפנה המוטמעת היקרה והמתקדמת. את אותו הדבר היא תעשה לך עם הוידיאו. במקרים מסוימים, היא רק תכבה לך את האודיו או את הוידיאו, במקרה ויש לך במחשב חומרת אודיו או וידיאו שאינה מאובטחת... מה שלכל אחד יש. אוף!"

ושימו לב שלא להתקין מערכת זו כ-Administrator, משתמש זה מוגדר כלא פעיל בברירת המחדל של המערכת כך שבסיום ההפעלה לא ניתן, למעשה, להיכנס אליה כלל.
 

ואם כבר על Vista מדובר, ראו כאן סרטון  (באנגלית) המגן על כבוד מייקרוסופט בנושא מקוריות. (או: אל תאמר "פחחח!" ללא הוכחות).

זאטוטים, מחשבים ואיומים

החינוך למידענות נחשב בארצנו כהרכשת מיומנות חיונית לילדים, לפחות במגזר החילוני. אבל, מהו הגיל הנכון לקרב את הזאטוטים לעולם המחשבים? והאם הדבר באמת מקנה להם יתרון?
בשוק קיימות גרסאות מרובות של "מחשבים לילדים", בד"כ לגיל שלוש ומעלה. רובן מגיעות עם משחקים חינוכיים וללא גישה לאינטרנט. היתרון העיקרי של מכונות אלו הוא עשיית הכרה לילד עם מקלדת והמחשת ההשפעה ישירה על סביבתו. (ולא, בכי תמרורים שמשגע את ההורים לא נחשב ל-"השפעה ישירה").

בבית ספר לונדוני, גיל התלמידים ומורכבות המשימות שהם מבצעים הביאו את  בית הספר להצטייד במחשבים, ויש שם ילדים בני שנה וחצי המשתתפים בקורסים לגיל הרך("למרות שהם לא משתמשים הרבה במחשבים במהלך השיעור" מודה אחד המורים).
בין גיל 18 חודש לגיל שנתיים וחצי הרבה ילדים מתחילים להשתמש בעכבר ובמקלדת.
קיימות מעט עבודות בינלאומיות על השימוש במחשבים בגיל הרך, אך דו"ח יחסית חדש של אוניברסיטת שפילד בבריטניה מציג תוצאות מעניינות: 45% מכל הילדים של עד גיל 4 כבר השתמש בעכבר כדי להצביע ולבחור משהו, 27% נוספים כבר השתמש במחשב בביתו (שיעור זה עולה ל-53% בילדים בני 6), ו-30% מהם כבר ביקר בעמודי אינטרנט לילדים.

ChiCI או Children Computer Interaction היא קבוצה הבודקת את היחס הדינאמי בין ילדים למחשבים, וטוענת כי יש למנוע הכנסת מחשבים בשלבים מוקדמים מדי בהתפתחות הילדים. לפחות לא במצב הנוכחי של עיצוב המקלדות והעכברים.

אתרי האינטרנט הפופולאריים ביותר בין ילדים הם המבוססים על תוכניות טלוויזיה.   רבים מהם מציעים את ההזדמנות להשתמש במשחקים בעלי דרגות קושי שונות, לצפות בקליפים, להשפיע הדדית עם סיפור, או להדפיס דמויות אהובות.
אוליב דיקינסון, מפיקת אתר האינטרנט של ה-BBC לילדים מגינה על השימוש במחשב על ידי ילדים רכים: "הם מפעילים יכולות מוטוריות ספציפיות, יכולים להשתמש ממקש הרווח עד החצים והעכבר. הם גם שרים ורוקדים מול המחשב כאשר פעילויות אלה מוכרזות כמשימה. יש משחקים בהם לחיצה חוזרת על מקש גורם להופעת דמויות מסוימות - דבר זה ממחיש להם את דרך הפעלת מחשב"

מורה מספר על קבוצת ילדים בגילאי 6 עד 7 שעברה מבחן במחשוב. למרות ש 90% מן הילדים בקבוצה נחשפו למחשבים בגיל צעיר, הם לא הצטיינו בציוניהם. כנראה רבים מהם התיישבו מול מחשב כאילו מדובר בטלוויזיה, ולכן לא גורו או לא קיבלו את הגירויים הנכונים, מפני שקל מאוד להשתעשע עם מחשב ללא תמורה.

מיטב העבודות בתחום החינוך מצביעות על ההשפעה החיובית של הלימוד המוקדם לפיתוח המחשבה העצמאית והדדוקטיבית באמצעים שונים - כולל את השימוש במחשב.

ילדים מוצאים דרכים לאינטרנט בגיל הולך ויורד. אנשי השיווק בחברות אבטחה, סינון תוכן ומיקרוסופט וויסטה מנצלים את הפרנויה של ההורים בכדי להציע כלים שנעים מרגולציה (של האתרים המותרים, שעות הגלישה ומילות מפתח) ועד סירוס.

ואולי זה המקום להביא מילה על איומים.
למרות היותי אישה ולמרות הצרכים הכלכליים המשתמעים מכך ("אז מה אם הארון מלא?! אין פה מה ללבוש!") אני מחשיבה עצמי כצרכנית נבונה שיודעת פחות או יותר למה היא זקוקה ולמה היא זקוקה לו. כן, לפעמים הרכישה מצריכה עוד דחיפה שיווקית או שכנוע מצד המוכר/ת, אבל בסופו של יום הקניה מתוכננת וניתן להצדיק אותה מול כיתת היורים שמחכה בבית.
כמו אנשים רבים אחרים, אני מחשיבה עצמי לאדם אינטליגנטי ומחושב. אנשים מסוגי לא אוהבים להרגיש מרומים או לא חשובים או לא מספיק חכמים. כאלה אנחנו ואנחנו לא מתביישים. בשביל למכור לנו משהו תצטרכו לגרום לנו להרגיש חכמים על בחירתנו, חשובים מעצם היותנו ולהבין שכופפנו למוכר את היד וזכינו ב 50% הנחה "למרות שאסור לו", אבל לא נספר לאף אחד. כך התנהל העולם בסדרו, אנחנו הרגשנו חשובים, הם לקחו את הכסף שלנו, כולם היו מרוצים. הכול היה בסדר, עד שמישהו החליט שלגרום ללקוח להרגיש חשוב זה יקר מדי, הרבה יותר זול פשוט לגרום לו לפחד.
היום כולם מפחדים מהכול, ברוב המקרים בגלל  בערות. כך שלגרום לנו לפחד מדבר מה נוסף הינו כמו להוסיף טיפה לים. ברשותכם, אדגים: "הילדים לא הגיעו הביתה?! הפקס לא הגיע בזמן?! לא היה חלב 1%?! לא רכשת Vista?!". קולקציית הדאגות לחורף-אביב 07 הינה כדלקמן: מיליוני ילדים קטנים צופים בסרט כחול (חייבים לקנות מצלמות לכל הבית ותוכנות חסימה), כל מחשב חדש יגיע עם ויסטה (אז כדאי שאלמד אותה כבר עכשיו, אחרת אהפוך מיושנת ואפגע בהכנסותיי), אם לא השתדרגת ל Web 2.0 אתה גמור (איפה חותמים?!).

אנשי מכירות יקרים, אני מבינה לליבותיכם. למכור זה לא קל, אנחנו עם קשה שאוהב את הכסף שלו אצלו בכיס. אנו מתעללים בכם ומציקים לכם ובסוף בכלל לא קונים שום דבר. אנחנו דורשים הרבה עבודה ואנרגיה ומאמץ, כאלה אנחנו. ואנחנו לא מתביישים. אבל לגרום לאמהות (שמטבען ומעצם הגדרתן כבר הינן היסטריות) לדאגה יתרה ובמיוחד לגבי זאטוטיהן – זה כבר מעשה רשעות.

סביר להניח שלא היינו מתרגשות ממערכת הפעלה בעזרתה ניתן לעקוב אחר כל צעד של הילד, אם לא הייתם מציגים "סטטיסטיקות אמינות" בכל הנוגע לחשיפה לתכני מבוגרים. סביר להניח שלא היינו קונות מחשב שעולה יותר מזה שלנו לילד בן 5 חודשים אם לא היינו מפחדות מהקצב ההתפתחותי שוודאי יואט אצלו בלא הצעצוע החדיש. אז בבקשה מכם, די לאיומים.

י.ג.

השורות של עמית

לונדון

הפעם חזרתי הביתה ושום דבר מיוחד לא קרא בהעדרי... ביליתי שישה ימים בלונדון הקפואה, כן אותה מדינה מוזרה בה אתה יכול להידרס רק בגלל שהאימפריה של הוד מלכותה מסרבת להבין מהוא הצד הנכון של הכביש. המקום בו עדיין משתמשים בשני ברזים בחדר אמבטיה -אחד חם ואחד קר- וגילוח פירושו או כוויות או כוויות קור.
אחת הערים היפות בעולם, אבל רק הכניסה אליה תפשוט לכם את העור, היא כל כך יקרה שכרטיס הטיסה שלי הלוך ושוב מרסיי-לונדון, לונדון-מרסיי עלה כמו כרטיס הרכבת משדה התעופה לעיר פלוס נסיעה קטנה בתחתית.

המחירים בלונדון הם שערורייה אבל משום מה המקומיים שותקים. מחירי התחבורה הציבורית כל כך יקרים שקשה להאמין שמישהו יכול להשתמש בה. אבל מצד שני אין לו הרבה ברירה שכן להיכנס לעיר עם רכב מחייב אגרה יקרה להחריד. לא פלא שמישהו שולח למשרדי הגביה שם... מעטפות נפץ.
הבריטים שהתעקשו על הלירה שטרלינג שלהם במקום היורו הכלל אירופי, משלמים מחיר כבד. כל מה שעולה בצרפת ביורו עולה בדיוק אותו מספר אבל בלירה שטרלינג, דהיינו 40% יותר.
וכמובן מזג האוויר...

מה שמזכיר לי שמי שמשתמש ב-Skype. בחלון להקלדת המסרים תכניסו את המילה לונדון לסוגריים (london) ותראו מה מופיע. כנראה שאחד המתכנתים של סקייפ זכה למזג אוויר מרנין בביקורו בלונדון.

מקינטוש מול PC

חברת אפל יצאה לאחרונה לאחד ממסעות הפרסום המעצבנים ביותר שראיתי אי פעם והיא מפציצה (את לונדון לפחות) בכרזות רחוב. מסע הפרסום מתמקד ב"יורם" אחד שמיצג את ה-PC ואיזה טיפוס "גזעי" שמיצג את המקינטוש. הטענות שהיא שוטחת מעצבנות שטחיות ולא נכונות, כך למשל:
"ל- PC יש וירוסים ולמקינטוש אין" – נכון, איזה טמבל יטרח לכתוב וירוס למחשב שיש לו כל כך מעט משתמשים!
"ה-PC מיועד למשרד והמק לבית" – שטויות, שהרי רוב משתמשי המק הם עיתונאים או גרפיקאים, האחוזי חלחלה מהאפשרות שיאלצו ללמוד משהו או לעשות משהו על המחשב שלהם. רוב ילדי העולם ואני מתכוון מגיל 3 עד 15 עושים שימוש מסיבי ב- PC, אין להם משרד והם יותר מתוחכמים ממשתמשי המק הממוצעים.
"ה-PC מיועד ליישומים משרדיים והמק למולטימדיה" – ראשית, רוב משתמשי המק שאני מכיר עושים שימוש אך ורק ביישומים משרדיים וגם אלו יישומים שנולדו עבור ה- PC. שנית, אני מתעסק במולטימדיה בכל צורותיה וה-PC שלי עושה יופי של עבודה. שלישית, המק הנהדר נאלץ בעל כורחו להשתמש ביישומי מולטימדיה שנועדו למחשבי PC כי אף חברה לא טורחת היום לפתח תכנה רק עבורו.

המקינטוש הוא מחשב נחמד, יפה וצעצוע של בנות, לא צריך וגם אי אפשר להתקין עליו כלום שלא לדבר על כך שהמשתמש הטיפוסי שלו לא מסוגל להתקין בו כלום גם אם יתאפשר הדבר.
מערכת ההפעלה שלו נהדרת אבל משום מה אנשים החלו מתקינים את הזבל של מיקרוסופט עליו. המעבדים שלו חזקים אבל למרבה הפלא אפל החלו לייצר מקינטושים עם מעבדים של... אינטל.

והוא יקר.... אבל זו בדיוק הסיבה שמוכרים אותו לאנגלים: הם מוכנים לשלם הרבה והם מוגבלים באופן קיצוני ביכולות הטכניות שלהם.

(בשם כל ידידינו ה"מקינטושאים" - המערכת מוחה בחריפות כנגד השתלחות חסרת רסן זו)
 

לא ולא!

אני מותקף בימים אלו בשאלה הקריטית האם להתקין את הוויסטה או לא. אז להלן תשובתי הפומבית. לא! חד משמעית לא. חכו שנה, תנו לטמבלים באנגליה ובארה"ב לגלות לבד את כל הבאגים. תנו למיקרוסופט לתקן אותם. ורק אז אולי... אחרי שתקראו את כל ההמלצות הרלוונטיות ותדעו לתוך מה אתם צוללים, רק אז אולי.

(וגם אז לא !!!)
 

ח"כ גלעד ארדן

אני לא מכיר אותו, וסביר להניח שלא אכיר אותו גם כן. אבל אני קורא עליו... והרבה, ורק טובות. האיש פעלתן כמו נמלה בעיצומה של תקופת האגירה. הוא מגיש הצעות חוק רלוונטיות שכולם לטובת האזרחים. הצעת החוק האחרונה שהגיש רק השבוע "מדינה תממן חצי מעיקור חיות בית", היא רעיון מעולה שלמרות שיעלה למדינה 4.5 מיליון שקל יחסוך לרשויות המקומיות הרבה מאוד כסף, ימנע הרעלה של בעלי חיים, חסרי בית ובני בית, ובכסף הזה אולי ישלמו ראשי המועצות והערים סוף סוף את המשכורות לעובדיהם. גם הצעת החוק הבאה מקורה במר ארדן, הצעת החוק מעניקה למפקח על הבנקים יכולת לקבוע מחיר מרבי לעמלות, ואף לאסור על גביית עמלות מסוימות שאינן מוצדקות מבחינת השירות.
כדאי שתשימו לב לח"כ הנ"ל, הוא מהליכוד אבל (בינתיים) הוא משלנו... מהציבור.
 

למי, למי, יש יותר... כוח!

עובדי נמל אילת "תוקעים" אנייה של צים ומסרבים לפרוק אותה למרות הוראת בית המשפט, ולמה? בגלל שהחברה החליטה לבטל את אחד הקווים שלה שמגיע לאילת ולהריץ במקומו קו חדש שיפרוק באשדוד וחיפה. ועד עובדי הנמל קוראים לזה "מאבק צודק", הם מפירים צו בית משפט ומשתלטים על אניות צים. למה? כי מדיניות החברה אינה מוצאת חן בעיניהם. למה מי לעזאזל הם עובדי נמל אילת שיקבעו לצים את המדיניות שלה? מדוע הם מפירים צו מפורש של בית משפט, ומדוע מדינת ישראל לא מפעילה כוח? כל דאלים גבר!
 

אבטחה אנגלית

אנגליה נתקפה בהיסטריה האבטחה האמריקאית, אבל בניגוד לישראלים והאמריקאים חמורי הסבר, הבודקים הבריטים נחמדים, חייכנים ומלאי הסברים. אבל ההוראות קצת מצחיקות. כך למשל, ביציאה מצרפת לאנגליה החרימו לי את קצף הגילוח שכן הוא מיכל נוזל הגדול מהמותר (200 מיליליטר). את האפטר שייב הכניסו לשקיק ניילון יחד עם משחת השיניים. נו טוב, אז קניתי קצף גילוח בלונדון, שאותו החרימו לי ביציאה מאנגליה (אין מיכל קטן יותר) ואת האפטר שייב הוציאו משקיק הניילון הצרפתית והכניסו לשקיק ניילון בריטית, ובא לציון גואל.
 

כל מיני

● לצערי אין לי עדיין נתונים מספקים כדי להעביר לכם אודות הפרסום בגוגל, ההיענות לא הייתה מספקת כדי שאוכל לבדוק זאת, אבל אולי בשבוע הבא.

● בימים אלו אני מנסה משהוא חדש ואשמח לשמוע את חוות דעתכם עליו... גם אני נכנס לבלוגיה אבל מנסה לתת לזה משהו מיוחד. אז מי שחפצה נפשו יוכל לבדוק אותו ב-
http://www.not2pay.com/blog/
וכאן המקום לציין: זה לא תחליף למגזין של צ'יף, כי אין למגזין הזה תחליף!

● והסרט של השבוע ? שוב מל ברוקס והפעם "רובין הוד – גברים בטייטס"
http://www.videowebgate.com/rh/

תגובה לשורות של עמית

הומור
http://bioteach.snunit.k12.il/upload/gifs/Image8.gif