אסרו חג

הגעתם לעבודה ולא עשיתם "גשר"? הערכתנו עמכם!

היה נחמד לסחוב סלינו-על-כתפינו שהאמהות הכינו והילדים ריפטו, להתגרד על חבילות הקש, ללטף צמר מחוספס של טלאים מבוהלים, לטפטף עסיס פירות בשלים על החולצות הלבנות ולחזור הביתה עם זר ממורט ועקום על האוזן.
למזכרת יישארו לנו אפים אדומים למספר ימים, והרגשה קצת לא נוחה של זיוף מה. הלא עם חקלאים אנו כבר מזמן לא. את הביקורים שלנו מייצאים סביב לוח השנה לשווקים בחו"ל במפלצות תובלה או באמצעים אלקטרוניים ווירטואליים. לחלב ידועות בימינו תכונות אלרגניות ותופעות לוואי. את שבעת המינים רוכשים בחנויות טבע וירקניות יוקרה, על שפת אוטוסטראדות ובמרכולים ממוזגים.
לסלסילות ולשיבולים של שבועות, עלינו להשלים, אותו ערך כמו של מצות הפסח: כדי שבכל דור ודור ירגישו ילדינו המחוברים ל-MP3 כאילו הם רעו על הגבהות, קטפו במטעים, הזיעו בעבודה (ולא רק בחדר כושר). בקיצור, תאילנדים היינו בארץ הטובה עד שהקב"ה הפך אותנו ביד חזקה על העכבר ובזרוע נטויה, לארץ אורבאנופילית ומערבית, ניזונה מג'אנק פוד, מקימה גורדי שחקים, משתתפת באירוויזיונים ומגדלת סטארט-אפים בחממות שהדבר הירוק היחידי בהן... הם תקציבי הסיוע. אמן ואמן.
 

אבולוציה

מוצרי ארכיבאות דואר אלקטרוני לצרכי התאמה לדרישות החקיקה - compliance - לוכדים, עורכים על פי מפתח עניינים, ומאחסנים מסרי דואל ותצריפים. זאת, על מנת לאפשר אחזור של מידע רגיש במועד מאוחר יותר ועל פי קריטריונים כגון מילה או משפט, תקופת זמן, סיווג, שולח או מקבל.
למרות שהיום קיימים ארגונים המחויבים יותר או מחויבים פחות לנוהלי ארכיבאות או לדרישות בינלאומיות, יש למעשה לכל הארגונים כולם - ללא קשר לגודלם-  צרכים של שימור מידע. מקום המצאות המידע האגור בארגונים יכול להיות ממסדי נתונים ועד לדבקיות (!), ובכל זאת מסרי הדואר האלקטרוני והתצרפים שלהם הופכים יותר ויותר לצינור מעבר של מידע חשוב ורגיש, כמו חוזים ועוד.
מוצרי ארכיבאות המתאימים לדרישות החקיקה הבינלאומית מיועדים להבטיח כי בעת הצורך והדרישה (מאת הממשל, פקידי הרגולציה, ודורשי דין) יוכלו הארגונים לאחזר מידע רגיש. אי היכולת להציג מידע זה עד למועד שנקבע להם, יכול לעלות (וכבר עלה לרבים) מיליוני דולרים. ועוד, הנתבעים לדין נושאים בדרך כלל במרבית העלויות של הגילוי המשפטי. השימור הנאות של מידע ארגוני שאינו עוד בשימוש פעיל עשוי לצמצם

גם בהיסטוריה של הכספות ראינו סיפור דומה, ואם תחשבו מעט, תגלו דוגמאות אינסוף סביבכם ממש ברגע זה.
גם היום אנו עדים לסיפור שכזה. טכנולוגיית הטייפ הידועה והמסורתית נלמדה על ידי דורות של אנשי IT. לצורך שיפור טכנולוגיה זו הביאו לנו "חיקויים משופרים", כמו למשל ה-VTL. (ראה גם בקישור D2D2D-VTL).
בתחום הארכיוני, חברות רבות מצאו כי האינדקסציה מצמצמת את זמן החיפוש הרב אחר המסמכים שמכביד על מי שמשתמש בטכנולוגיית הטייפ המגנטי. מסיבה זו, הם יצאו עם פתרונות תוכנה לארכיבאות המבצעות אינדקסציה. אבל זו רק ראשית הדרך, ולא סופה. כמו בכל דרך שאנו עוברים, באבולוציה טכנולוגית קשה לקבוע אם הגענו ליעד או שאנו במבוי סתום ויהיה עלינו לחזור אחורה ולהמשיך בדרך המלך לכיוון אחר. מבחינתנו, היעד הוא להיות מסוגלים בעוד כך וכך שנים (שבע? שמונה? עשרים?) להגיש את המידע שגיבינו בדרך שניתן יהיה לקרוא אותו ללא כל תלות בסוגי מערכות ההפעלה, התוכנות (דרייברים וכו') ושאר האמצעים שיהיו לרשותנו בנקודה זו על ציר הזמן.

Regulatory Compliance

את פתרונות הארכיבאות המתאימים לכאורה לדרישות החקיקה הבינלאומיות  ניתן לחלק, על פי SearchSMB.com לשלושה סוגים:

1. מכונות משולבות - Appliances:
מכונות אלו מציעות יישומי ארכיבאות דואל על גבי חומרה קניינית ייעודית מיוחדת. המוצרים הללו רצים על פלטפורמות Unix/Linux או Windows server. מחירן מתחיל בכ- $10,000
2. פתרונות תוכנה, חבילות יישומים שגם הן מותקנות על גבי מחשבים ייעודיים, ומחירן רק מתחיל בכ-$15,000 - בנוסף למחיר החומרה.
3. שירותי מיקור חוץ, הקולטים ושומרים את הדואר האלקטרוני של הלקוח על גבי שרת שלהם, וגובים בין 20 ל-40 דולר לתיבות דואר לחודש, בהתאם למספר התיבות או תחנות העבודה. כך, ארגון קטן, עם לא יותר מ-40 תחנות עבודה יאלץ לשלם בממוצע כ- 15,000 דולר בשנה...

אם כבר בעלויות עסקינן, קיימים כבר זמן רב גם מוצרי ארכיבאות דואר אלקטרוני מוטמעים בפלטפורמות של פתרונות אחסון הירארכי אשר מעבירות את המידע (מיגרציה) למדיית אחסון זולה יותר ככל שהמידע מתיישן או נגשים אליו בתדירות נמוכה יותר. פתרון כזה מבית IBM עלותו ל-1,100GB מתחילה ב-$27,000. נשמע יקר, ומיוחד מפני שדיסקים בודדים בנפח 1TB כבר נמצאים לפתחנו ובמחיר שווה לכל נפש.
 

יצרני חבילות התוכנה והמכונות המשולבות הגבירו בזמן האחרון את מאמצי השיווק לסקטור העסקים הקטנים והבינוניים עם פתרונות במחיר מוזל, שאחדים מהם אף מאפשרים התקנה עצמית, קנפוג עצמי וניהול עצמי. מניסיוננו, הם גם מובילים לבקרה עצמית, לשכחת הבקרה העצמית, לעודף ביטחון עצמי, ולהלקאה עצמית לאחר תקלה.
לחברות הגדולות יותר פתרון מיקור החוץ קורץ מאוד. הוא חוסך את עלויות הרכישה, התחזוקה והניהול של שרתי הארכיון. חברות קטנות ובינוניות המחליטות על כדאיות של שירותי מיקור חוץ, מרוויחות על הדרך גם שירותים אחרים כגון הגנה מפני SPAM ווירוסים. ודרך העיניים שלנו - מיקור חוץ הינו כהפקדת המידע בבנק שגובה עבורו עמלות, יכול להיות סגור, בשביתה או בדיוק ביום שהנך זקוק לו, ....

לחלופין, מי שמתעניין במיקור חוץ של שירותי הארכיבאות חייב להיות ער לכך שברוב מערכות החוקים העברת האחריות לארכיבאות המסמכים לגורם זר (ספק) אינו פוטר את בעלי התפקידים בארגון מן האחריות של התאמה לתקנות ולחוקים. כלומר, אם אין אנו בודקים היטב את אמינותו ויכולותיו של הספק, או לא מבקרים את עבודתו כיאות, ומאוחר יותר מסתבר כי הדואר האלקטרוני לא נשמר בארכיון בצורה נאותה, על בעל התפקיד בארגון לשאת באחריות לאובדן או שיבוש של המידע.
 

שאלות שרצוי לשאול

●הצעד הראשון להטמעת מדיניות שמירה ארכיונית הינו לכנס את ההנהלה הבכירה, היועצים המשפטיים וכל מי שעוד נוגע בדבר, ולתכנן אסטרטגיה שתענה על הצרכים של הארגון. כאן חשוב לפרט אילו סוגים של מידע עלינו לשמר, ואילו הם (ויהיו בעתיד) צרכי הגילוי הרגולטוריים והמשפטיים.
למרות שהתכנון מיועד לצרכים רגולטוריים ומשפטיים, חשוב גם לשקול את הערך המוסף שהמשתמשים מפיקים מהידע הארגוני הקולקטיבי. כידוע, ועל פי ניסיון של כל אחד מאיתנו, משתמשים נוהגים להתייחס למיילים קודמים, או ישנים, כאשר מחברים מסרים חדשים. כך שחייבים לאפשר למשתמשים לגשת למידע העבר בעצמם ובקלות, ללא התערבות טכנאי המחשבים או מנהל הגיבויים..
רצוי לשלב את ארכיבאות הדואר האלקטרוני עם מערכת ניהול מסמכים, מפני שהגילוי המשפטי והרגולטורי בד"כ דורש את סריקת סוגי התיעוד השונים

בבואנו לבחור פתרון ארכיבאות, חשוב לשאול מספר שאלות:
● באילו סוגים של מדיה הוא תומך? דיסקים קשיחים, WORM? טייפ?
● באילו יישומי דואל הוא תומך? Exchange ?Lotus Notes? ומה עם התמסורת המידית?
● האם הוא מסוגל לארכב סוגים אחרים של מידע בלתי מובנה, כגון מסמכים או תמונות?
● האם ניתן להטמיע אותו עם פלטפורמת ניהול מסמכים של צד ג' (יצרן אחר)??

● האם הפלטפורמה מציעה קריטריונים מקונפגים מראש או שניתנים להתאמה לגילוי משפטי או compliance עם הרגולציות?

לסיכום

באתר searchSMB.com נכתב החודש:
"זכור כי מערכת גיבוי אינה מחליפה את הארכיבאות, היא מתוכננת בכדי לשחזר שרת, לא את המידע". ואנו ממש לא מסכימים עם קביעה זו. מטרת הגיבוי הינו לשמר את המידע, ומטרת פתרונות Fault Tolerance לשמר את הסיסטם. (הסבר מפורט במאמר הוותיק "המשכיות השירות בעידן של טרור" . וכיוון שלא על הגיבוי בלבד ניתן לסמוך בכדי לשמר מידע ארכיוני על פי הגדרת נהלי ארכיבאות נאורים, נדרש לשם כך פתרון המשכיות השירות עם יכולות ארכיונוית, שגם יעמוד בדרישות הרגולטוריות ושל הגילוי הדיגיטאלי המשפטי. לפרטים נוספים צרו עמנו קשר.
 

מקור האלגוריתמים

מוחמד בן מוסה אל קוואריזמי (al-Khwārizmī) היה מתמטיקאי, אסטרונום, אסטרולוג וגיאוגרף בפרס שלפני 1,200 שנים. משערים שהוא נולד בקוואריזם (היום באוזבקיסטן) ועבד רוב ימיו בבית החכמה (ביית אל חיכמה) בבגדד. שמו מהווה גם את המקור למילה הספרדית guarismo והפורטוגזית algarismo אשר משמעותן 'ספרה'.
אחרי הכיבוש האסלמי, הפכה בגדד למרכז ללימודים מדעיים ולמסחר, כשהיא מושכת אליה מדענים וסוחרים מסין ומהודו. בית החכמה היה מוסד ספרייתי ותרגומי שהיווה מרכז אינטלקטואלי בעולם האסלמי של אותם הימים.

ההישג שפרסם את בן מוסה אף עד ימינו אנו, הינו ספרו משנת 830 אשר נקרא "אל קיטאב אל מוכתר פי היסאב אל ג'אבר וואל מוקבלה" או בעברית 'הספר התמציתי על חישוב על ידי השלמה ואיזון'. (שם די ארוך בשביל ספר תמציתי...). בספר מתוארים חוקים לפתרון משוואות. הפעולה הבסיסית עם משוואות, השוואה או איזון, נקראה 'אל ג'אבר' וכשתורגם הספר לראשונה במאה ה 12 ללטינית, הוא נקרא Liber algebrae et almucabala – מכאן הגיעה המילה "אלגברה".

חמש שנים קודם לכתיבת ספר זה, כתב בן מוסה ספר בשם 'חישוב עם ספרות הודיות', לו מייחסים חשיבות רבה בתפוצת שיטת הספרות הללו. כשספר זה תורגם ללטינית הוא נקרא Algoritmi de numero Indorum, כש'אלגוריטמי' היווה תרגום לשמו של הסופר. כשהגיע הספר לידי הקוראים, הובנה המילה 'אלגוריטמי' כפועל ובסופו של דבר הייתה משמעותה "צורת חישוב".

י.ג.

הדבקות

כמה מתוך משקל המחשב שייך לברגים ואמצעי חיבור נוספים? חברת אפל הגישה פטנט על הדבקת מסגרת מארז המחשב הנייד עם מערכות המוכללות בו. החברה עשויה להשתמש ב-ננו-דבק חדש, עמיד מפני טמפרטורות גבוהות וראשון מסוגו, מעין משחה מוליכה לקישור חשמלי בין מרכיבי המחשב על מנת לספק הגנה אלקטרומגנטית.
השימוש בדבק יאפשר כנראה בניית מסגרת מטיטניום עם ציפוי סיבי פחמן, שתספק הרכבה דקה, קלה, חזקה וקשיחה.
אפל מתכוונת להשתמש בדבק איטי בכדי לאפשר מיקום מדויק של המרכיבים, במרחק מחושב ביניהם, בזמן שהדבק עדיין נוזלי. לאחר התקשחות הדבק, החלקים יישארו ביישור הנכון וההרכבה תהיה קשיחה יותר מאשר כל חלק בנפרד.
גישה זו גם מצמצמת את הצורך בברגים וחומרה תומכת נוספת, שגם זה מצמצם את משקלו הסופי של המוצר.
לדעתנו זו תחילת הדרך למערכות מחשב חד פעמיות ותחילת הסוף לתיקוני מערכות המחשב, תיאור מערכת זה אינו מותיר הרבה אפשרויות לפירוק והחלפת רכיבים. לבנו עם ידידנו הוותיק אנטולי מחברת אביליטי...
 

דרוש/ה איש/אשת מכירות לחברת מיוז מדיה
(משרה מס' 5008) - שימור והגדלת מחזור המכירות של מוצרי קיפלינג.
משרה מלאה, עבודה בפריסה ארצית, מציאת הזדמנויות מכירה חדשות, עבודה מול רשתות שיווק, חנויות, מגזר קמעונאי, ארגונים וחברות עסקיות.
את קורות החיים ניתן להעביר ל: ron-e@fishman.co.il‏, או לפקס 03-3562041

קוראים כותבים

לגבי כתבת לשחזר את הים משבוע שעבר, כתב לנו מיכה סילבר, מאזור הערבה:
"אני אף פעם לא הבנתי את מה יש כל כך לשמר בים המלח. למה חשוב לארגוני איכות הסביבה לשמור על הבקעה הזאת מכוסה במים מלוחים? הרי זהו ים מת - אין בו שום דבר חי מלבד כמה מיקרו-אורגניזמים שמצליחים לשרוד בכמה סנטימטרים קרוב לחוף. נוף יפה? כן, אבל גם ימה יבשה הוא נוף מרשים.
לעומת זאת יש אינטרסים כלכליים חזקים מאוד שפועלים מאחורי הקלעים. בתי המלון חייבים שיהיה להם רצועת חוף לאורחים, ומנגד מפעלי ים המלח שצריכים רק לייבש את הכל ולכרות מינרלים.
ועכשיו מופיע היוזמה של תעלת Red-Dead. מה הכוונה? לשאוב מי ים ממפרץ אילת לגובה של כ-180 מ' מעל פני הים (זה הגובה הגבוה ביותר לאורך עמק הערבה), ואז לתת למים האלה לגלוש למטה לכיוון ים המלח עד לגובה (עומק...) של מינוס 400 מתחת לפני הים. אותם מים יפעילו טורבינות בכוח הנפילה שלהם על מנת ליצור חשמל, והחשמל הזה יפעיל מתקן התפלה על מנת לספק מים מטוהרים לירדנים.
ובכן אין שום עניין, ואין שום צורך "להציל" את ים המלח. מה שכן, אם התוכנית הגרנדיוזית אמנם תצא לפועל, היא עשויה לשפר במשהו את מאזן המים הקשה ביותר של ירדן. אבל איש אינו יודע מה תהיה ההשפעה של הזרמת מי ים רגילים לתוך ים המלח בטווח הארוך."
 

- דוקטור, כמה שנים נשארו לי לחיות?

- לך ל-www.livingto100.com ותגלה.

ירושלים , ניו יורק

באיגרת מארגון "מאיר פנים" נכתב כי 24% מאוכלוסיית ישראל ואחד מתוך שלושה ילדי ישראל - יותר מ 775,000 ילדים - חיים מתחת לקו העוני. בין הזמנות לאירועים נוצצים, הצעות לפינוקי פנאי, ופרסומות לציוד יוקרתי, המסר שלהם פועם בתיבת הדואר שלנו.
אנשים מתחת לקו העוני חולמים הרבה דברים, בעיקר להיות מעל אותו קו. בין הישראלים שמעל ושמתחת יצא לנו לשמוע רבים שחולמים לחיות  באמריקה.
שימו לב: ארגון רובין הוד למלחמה בעוני בעיר ניו יורק מדווח כי
אחד מתוך שישה תושבי העיר חיים בעוני,
אחד מתוך שלושה תושבי העיר הם מהגרים
חצי מכל הנשים המתות בעיר נרצחות על ידי בני משפחה
רבע מכל תושבי ניו יורק חסרי ביטוח בריאות
חצי מכל תלמידי התיכון בעיר לא מסיימים את לימודיהם בזמן
32,000 אנשים ישנים כל לילה במקלטים ציבוריים, וחצי מהם הם ילדים.
480,000 תושבי ניו יורק אוכלים כל שבוע בבתי תמחוי.
70% מכל הנערים המשתחררים מן האי רייקרס, בית הסוהר הגדול ביותר באזור, יחזרו לשם תוך שלוש שנים.

השורות של עמית

איך לבנות פרויקט מצליח

כדי לחיות בענף הטכנולוגיה צריך קצת יותר מכושר טכני וידע. לעתים קרובות צריך לדעת מה הולך לקרות היכן ומתי. מה בעצם צריך כדי להיות מסוגלים לנתח את סיכויי עסק, אתר, מוצר או פרויקט שאתם מתכוונים ליזום, ולהרים אותו, ומה צריך כדי להרים פרויקט מוצלח:
1. לא להיות מאוהב בפרויקט/רעיון שלכם – כידוע האהבה עיוורת וחוש הראיה חשוב מאוד כדי להתחמק מעמודי רחוב.
2. ניסיון – היסטוריה תמיד הייתה כלי לניתוח תהליכים עתידיים, אם אין לכם את הניסיון דברו עם אלו שיש להם. ענף הטכנולוגיה והאינטרנט עובר תהליכים רבים שחלקם כבר נראו בעבר. טרנדים קמים והולכים ויש סיבה לכל תהליך.
3. לא להיבהל מתחרות – תחרות היא לא גורם שאמור למנוע מכם לברוח מפרויקט (אלא אם כן המתחרה רשם מיליון פטנטים והשאיר אתכם בלי מרווח נשימה חוקי לעבוד בו).
4. תהיו משתמשים ותשמעו מה יש למשתמש שבכם לומר. אל תבנו אתר שיכיל אלמנטים שמעצבנים אתכם באתרים אחרים. תקשיבו לאינטואיציה שלכם כמשתמש.
5. דברו עם משתמשים אחרים, תשמעו מה יש להם לומר. סביר להניח שכולם יהפכו להיות יועצים מקצועיים למשעי למרות שאין להם מושג ירוק, אבל חלק ממה שיהיה להם לומר יקר מפז.
6. אל תשאלו מומחים! הבעיה במומחים היא שהם יודעים יותר מדי, כל כך הרבה שהם משווים כל דבר למה שהם ראו או שמעו עליו. קחו 10 מומחים תקבלו 10 דעות שונות, תעקבו אחרי הצעות של האחד יבוא השני ויאמר ההפך.
7. היזהרו מטרנדים, חלון ההזדמנויות של טרנדים למיניהם הוא קטנטן. מתעקשים לרכב על טרנד? אז במהירות הבזק, או קחו את הקיים ושפרו אותו.
8. אל תתחילו מה שאינכם מסוגלים לסיים, אל תבנו על השקעה מוקדמת ואוי ואבוי אם תמשכנו את ביתכם גם בשביל רעיון ענק. אל תבנו על בנקים, מענקים ממשלתיים, קרנות הון סיכון ושאר נזקי טבע.
9. אל תפתחו מה שכבר פותח, חפשו בספריות קוד פתוח ותמצאו כבר משהו, אם מדובר במוצר פיזי אל תחשבו אפילו על ייצור בעצמכם.
10. אל תסמכו על שיתוף פעולה עם חברות גדולות הן ימרחו אתכם לנצח וסיכוי סביר שבזמן שאתם נמרחים הם עובדים על פרויקט דומה.
11. אל תסמכו על הבטחות לכסף, אל תשנו סדרי עדיפויות בגלל הבטחות, עד שאין כסף בבנק אין כסף. גם מכתב כוונות לא שווה כלום.
12. קחו בחשבון שלפעמים תגיעו אל קו היעד באיחור, תמיד תוודאו מראש שתהיה לכם אחת משתי האופציות: לזרוק הכול (חבל על מי שמת) או לבצע ספין (שינוי כיוון משמעותי).
בהצלחה...

משהו על שדרות

בלי קשר לימין או שמאל, ישנה עיר קטנה ומוכת אבטלה בדרום הארץ שמופצצת מדי יום בטילים, ולאף אחד בממשלה אין מה לומר חוץ מלצקצק בלשון. גם גדולי השמאלנים בין העיתונאים הצרפתיים (ואלו הם הקצה שבקצה) מבינים שבמלחמה מתנהגים כמו במלחמה ויודעים שישראל במלחמה. רק ממשלת ישראל יושבת על הגדר. אין תסכול גדול יותר לאזרח במדינה כלשהי שמתברר לו שממשלתו היא ממשלה של חסרי אונים, כישורים ויכולת. אין הגנה אין מיגון, מס רכוש משתין על התושבים המסכנים, ובעזה חוגגים. אני מפחד לומר שגרוע מזה לא יכול להיות... לך תדע.
 

הבנקים מסרבים להשיב

הכנסת הקימה וועדה כדי לבדוק את נושא עמלות הבנקים, היא הציבה בפני הבנקים שאלות והללו לא ענו! טענותיהם השאלות שטחיות! במדינה מתוקנת וועדה כזו הייתה מגובה בחוק והתעלמות ממנה הייתה מלווה בצו מאסר. במדינת ישראל הוועדה היא כיסוי תחת לגיבוי שהמדינה נותנת לבנקים. כאחד שקורא את כל הטוקבקים אני רק יכול לציין כי רמת התגובות למילה "בנקים" מתחילה לרדת לאזור החגורה, לציבור נמאס אבל הציבור לא יכול לעשות דבר וחצי דבר, מערכת שמגובה על ידי המדינה ובתי המשפט ופועלת ללא פיקוח (אפילו לא למראית עיין), שעושקת את הציבור באופן כפייתי (מדובר באנס סידרתי מהחמורים שנראו אי פעם בישראל) והציבור חסר אונים לחלוטין, וכשהציבור חסר אונים הוא הופך להיות אלים (לישראלי העצבני משום מה לוקח יותר זמן) ואני ממש לא אתפלא אם סניפי בנק יתחילו לעלות באש. בעוד שהוועדה מנסה להוציא תשובות מהבנקים מודיע לו הבנק העלוב ביותר במדינה שהוא מעלה את הריבית על חשבונות עו"ש (משקי הבית כמובן) לא, הריבית במשק לא עלתה, ולמרות כל זאת בחוצפה ויוהרה הוא מעלה את הריבית. וכצפוי שבועות מעטים אחריו ילכו כל חברי הקרטל בעקבותיו ויעלו את הריביות. ושום ועדה, כנסת, בית דין לא יעזור. עלה בדעתי פעם שאין שום מניעה שהציבור יקים בנק בעצמו. מישהו כמובן צריך לארגן את העניין ולך תסמוך על אנשים, אבל אני לא בטוח כל כך שאי אפשר לתמרן את העניין, בשיתוף פעולה עם בנק אירופאי גדול ואמין. תוך עקיפת הרגולציות (על ידי שימוש באינטרנט כפלטפורמה לתקשורת). משהו לחשוב עליו...
 

גול עצמי מרהיב

שביתת הסטודנטים נכנסה השבוע לחודשה השני, שביתה שכל כולה גול עצמי מטופש. שכר הלימוד במדינת ישראל הוא מהנמוכים בעולם ובהשוואה לשנים עברו הוא נמוך עוד יותר. סף הקבלה באוניברסיטאות הורד לרמה מגוחכת שכן על מנת לממן את האוניברסיטה בשכר לימוד נמוך זה יש צורך בהרבה סטודנטים. רוב המרצים זוחלים על ארבע על מנת לקבל ציונים גבוהים מהסטודנטים וכך קורה שכל טמבל יכול לקבל תעודה של אקדמאי. מה עושים הליצנים? יוצאים בשביתה שרק הם נפגעים ממנה. מתוך הנחה, שלא ברור מה מקורה, שהממשלה תיכנע להם (הם עוד צעירים ולא הבינו ששביתות עושים רק בשנת בחירות). משום מה הם גם חושבים שמישהו מהמרצים יבוא ללמד אותם בקיץ. הרי המרצים מגיעים לעבודה יושבים כמה דקות מול כיתות ריקות והולכים לביתם, את משכורתם הם יקבלו. שכר הלימוד של השנה הלך, וסמסטר שלם יצטרך לבוא מתי שהוא בשכר מלא כמובן. שכר הלימוד הנמוך באוניברסיטאות פגע קשות באוניברסיטאות ובמחקרים הממומנים בהם. אקדמאים רבים לא מוכנים בכלל להסתכל לכיוון של אוניברסיטה ישראלית, המורים מן החוץ מקבלים שכר מגוחך, תוך כדי חתימה על חוזה דרכוני ומשחק עם המסים, וכל זאת כדי לחסוך עוד שקל. כל האוניברסיטאות ללא יוצא מהכלל, נמצאות בתהליכי הבראה מה שלא מוסיף בריאות למערכת החינוך האקדמי.
בקיצור הסטודנטים בחיים לא ישיגו דבר. מוזר לראות שאת כל המהלכים מובילים סטודנטים מהמכללות הפרטיות, כאלו שאינן בהשגחת המדינה, הם הרי בחרו ללמוד שם, וידעו את שכר הלימוד מראש.
 

חיוך לסוף השבוע

(תודה לליאור גלעדי, עמי שחר, מוחמד חוסיין, ולכל שאר שולחי הסרטים)

אומנות אנושית בתנועה
http://www.videowebgate.com/clips/players/anabank.html

טריק חמוד
http://www.videowebgate.com/clips/players/intrick.html

אי הבנה בסאונה
http://www.videowebgate.com/clips/players/insauna.html

קוף שלא מאבד את הראש
http://www.videowebgate.com/clips/players/nevergiveup.html

סבא וסבתא עושים פאדיחות
http://www.videowebgate.com/clips/players/grandones.html

וקטע שכבר ראינו אבל עם שיפורים
http://www.videowebgate.com/clips/players/dogsimproved.html
 

תגובה לשורות של עמית

תרגיל בניהול: הקצאת משאבים
(שלח לנו: יזהר)

שים 100 לבנים ללא סדר מיוחד בתוך חדר, שלו דלת וחלון אחד.
אחרי כן הכנס לחדר שניים שלושה אנשים וסגור את הדלת.
השאר את האנשים בחדר וחזור לאחר שש שעות על מנת לנתח את המצב.

אם האנשים סופרים את הלבנים, הפנה אותם למחלקת הנהלת חשבונות.
אם הם סופרים שנית תעביר אותם למחלקת מבדקים.
אם יש אנדרלמוסיה בחדר העבר אותם להנדסה.
אם הם מסדרים את הלבנים בצורה מוזרה, העבר אותם לתפ"י.
אם הם זורקים את הלבנים אחד לשני, העבר אותם מידית לניהול פרויקטים.
אם הם ישנים, העבר אותם לביטחון.
אם הם שברו את הלבנים לחלקים קטנים, העבר אותם לטכנולוגיית מידע.
אם הם יושבים ולא עושים דבר, העבר אותם למשאבי אנוש.
אם הם אומרים שניסו לסדר את הלבנים בכמה אופנים, למרות שלא הזיזו לבנה אחת, העבר אותם למכירות.
אם הם נעלמו למשך כל הזמן, העבר אותם לשיווק.
אם הם מסתכלים בחלון, העבר אותם לתכנון אסטרטגי.
ואחרון חביב, אבל לא פחות חשוב, אם הם משוחחים ולא הזיזו לבנה אחת, אחל להם הצלחה והעבר אותם להנהלה הבכירה